ב-3 בינואר הקרוב אלכס קרול יציין שמונה שנים שבהן הוא נקי לגמרי מאלכוהול - מספר שמעולם לא חשב שיגיע אליו בימים בהם המשקה היה החבר הכי טוב שלו. יום לפני שהחל בגמילה הוא עוד התקשה לגרור את עצמו מהמיטה להצגת הבוקר של המחזה "1984" בתיאטרון הבימה, בו הפליא לשחק את האיש הקטן שמנסה למרוד בשיטה ומגלה שלכל אדם יש את נקודת השבירה שלו. "התעוררתי על הרצפה בסלון, רועד ובוכה בקול לאור אדרי, חבר טוב שלי שישן בחדר הסמוך, שיבוא לעזור לי לקום", הוא מספר. "באותה תקופה לא השאירו אותי לבד מחשש שאפגע בעצמי. אור ידע בדיוק מה אני צריך כדי להתעורר בבוקר - בקבוק וויסקי ובקבוק בירה כדי להפסיק את הרעידות ואת הקריז.
"בסוף ההצגה השתחוויתי והתעלפתי. צנחתי מאחורי הקלעים כמו גווייה. מראה נורא למי שראה אותי אז. החברים שלי אורי הוכמן ושחר רז הביאו אותי הביתה. בבית הקאתי דם, ואורי הסיע אותי לאיכילוב, שם אשפזו אותי עד הלילה. סבלתי מהרעלת אלכוהול. הייתי על סף מוות. בלילה אמא שלי וכמה חברים לקחו אותי על ישר לגמילה בווילה מטריקס בהרצליה".
היו רגעים שחשבת שהסוף שלך קרוב?
"בימים האחרונים של השתייה כתבתי צוואה למי ילכו השירים שאני כותב - לאור אדרי, ולמי ילכו הגיטרות. עד כדי כך הרגשתי שאני הולך למות. אמרתי את זה לחברים, אמרתי למשפחה, אבל לא הצלחתי להפסיק לשתות עד שלא התרסקתי לגמרי לחתיכות והתעוררתי במרכז גמילה. לא היה לי כבר טיפת אנרגיה להתנגד, להתווכח, להגיד לא. הרגשתי שזה 'דה אנד אוף את רוד'.
"הרגשתי שדרך היציאה היחידה שלי מההתמכרות היא למות. שתבין את הפרדוקס - מהצד אנשים הסתכלו עליי וחשבו שאני חי את החלום, משחק בתפקידים ראשיים בהבימה, בסדרות טלוויזיה כמו 'תאג"ד' ו'זגורי אימפריה', אבל המציאות הייתה שונה. אני בן אדם מאוד אופטימי. מה שעצוב בסיפור הזה הוא שההתמכרות הייתה כל כך אכזרית שהיא לקחה ממני את טיפת האופטימיות האחרונה. אבל קרה איזשהו נס, והאופטימיות שלי חזרה ובגדול. בגלל שהייתי במצב הזה אני כל כך מעריך את החיים האלה. אני בחיים לא אגע באלכוהול וסמים בעזרת השם. בחיים לא".
8 צפייה בגלריה
"הרגשתי שדרך היציאה היחידה שלי מההתמכרות היא למות". אלכס קרול ואושרת אינגדשט ב"1984", בהבימה
(צילום: ז'ראר אלון)
מה השארת בצוואה לאמא שלך? את הצרות?
"את כל השאר. זאת באמת השגחה אלוהית שנגמלתי, ובגלל זה אני עושה היום סדנות גמילה להתמכרויות בעזרת משחק ומטפל באנשים באופן פרטי בקליניקה. אני אומר, אם אני הצלחתי לקום כמו לזרוס מהמתים, ולצאת משם כשהייתי כזה פאקקט, אז באמת כל אחד יכול. אני מקווה שדרך הסיפור שלי, כל מי שנמצא בבעיה דומה יוכל לראות שיש לו תקווה, שיש לו אופק, שאפשר לקום מהחרא הזה, מהבוץ הטובעני הזה".
"היום כהורה אני מבין איזה כאב בלתי נסבל זה לראות את הבן שלך מכור"
קרול, 36, נשוי לאופיר ואבא לליאונרדו בן השנה וחודשיים, ומשחק עכשיו בכישרון רב ב"מעגל הגיר הקווקזי" בהבימה. את האלכוהול הוא פגש בגיל 16, כמה שנים אחרי מות אביו יעקב מסרטן. "יש גיל שעוד יש בו חן לשתייה", הוא אומר. "אתה צעיר ופרוע, זה סוג של משחק, ואתה חי את החלום, אבל יש איזה גיל שזה כבר מאבד מחינו, ושזה נעשה הרסני ושיטתי ולא בריא. תמיד הייתי עם היד קלה על הבקבוק. הפעם הראשונה ששתיתי הייתה באזכרת חמש השנים למוות של אבא שלי".
מדובר רק באלכוהול?
"היו גם סמים - קוקאין, הזיות, אם-די, אבל בהמשך הדרך. חייתי נורא את האמנות ואת הלילה. משהו במקצוע הזה ובהתמסרות שלי אליו הפכו אותי למעין מתאבד. בגלל שסיפקתי כל הזמן את הסחורה על הבמה ובחזרות, איכשהו זה תמיד היה נסלח. זה כאילו היה חלק מאלכס הפרוע, הטוטאלי".
8 צפייה בגלריה
"שתיתי כמויות שיכלו להפיל סוס". אלכס קרול ב"מעגל הגיר הקווקזי", בהבימה
(צילום: נורמן עיסא)
מה הרגעים הכי מביכים שהיו לך אז?
"היו כמה. אני זוכר ארוחת ערב בקריית מוצקין, אצל אמא שלי בבית, שאני לא יכול להחזיק סכין כי היו לי רעידות, כמו בסרטים, כמו זוהר ארגוב. היא שאלה אותי, 'איך אני יכולה לעזור לך?' אמרתי לה, 'תני לי לשתות', אז היא הביאה לי בקבוק קוניאק. שתיתי את כולו תוך עשר דקות, והראיתי לה את היד. אמרתי לה, 'את רואה, היא לא רועדת'. היא התחילה לבכות כי היא הבינה מה חומרת הבעיה. הגוף שלך נמצא במצב כזה שהוא חייב אלכוהול כדי לתפקד. הייתי נרקומן אמיתי".
לא חשבת מה אתה מעולל לה?
"חשבתי, אבל למי שלא מכיר את העולם הזה זה נשמע חוסר אחריות. זה כמו כדור שלג שמתגלגל. זאת מחלה. הגוף לא בשליטתך".
כמה שתית ביום?
"שתיתי כמויות שיכלו להפיל סוס. בשלושת החודשים האחרונים של השימוש שלי, שנהיה קטטוני, הייתי שותה שני ליטר בושמילס וג'ק דניאלס, ועשרה חצאים של בירה ביום, כלומר עוד איזה ארבעה-חמישה ליטר בירה ביום. והייתי מעשן שכטות או עוד שטויות כדי להצליח לשתות את זה".
איך מימנת את כל הכמויות האלה?
"לא כל כך מימנתי את זה. הייתי במצב כלכלי לא טוב שלקח לי הרבה זמן להפוך אותו. האשראי שלי עבד, וכשהוא נגמר, לקחתי הלוואה ואחר כך עוד הלוואה. היום אני כמובן סולד מההתנהגות הזאת. למדתי להתנהג כלכלית לגמרי אחרת. היום אני חננה עם טבלת אקסל. אשתי אופיר, שהיא מאור חיי, ואני יושבים פעם בחודש מול טבלת אקסל ומנהלים את הכסף שלנו.
הוא היה כמעט ארבעה חודשים במרכז גמילה, עניין של חיים ומוות. "המנהל של מרכז הגמילה, שלימים היה החונך שלי, לא חשב שאני אצא מזה. הוא אמר שזה המקרה הכי קשה שהוא ראה של אלכוהול. אנשים שמכורים להרואין לא מגיעים למצב כזה. לקח לי 12 יום לצאת מהחדר. היו עוזרים לי בהכול - להיכנס למיטה, ללכת לשירותים, הביאו לי אוכל. אחרי חודש התחילו להוריד לי את מינון הכדורים שקיבלתי, ואחרי חודשיים כבר לא לקחתי כלום".
מה הרגשת כשיצאת ממרכז הגמילה?
"בהתחלה רעדו לי הביצים. הייתי עסוק בלגלות מי אני. עזבתי את כל התפקידים שהיו לי בתיאטרון, והתחלתי טבולה ראסה. אודליה (פרידמן - לשעבר מנכ"לית הבימה, י"ב) מאוד עזרה לי. היא היא הסתכלה לי בעיניים והבטיחה לי - 'תלך למרכז גמילה ואתה חוזר לפה. התפקידים יחכו לך. רק תטפל בעצמך ותחזור כשאתה מוכן. והיא עמדה במילה שלה.
"מאז אני לא שותה כלום. גם בחתונה אשתי ואני לא שתינו כלום. שתינו תירוש בחופה. אין אצלי בבית אלכוהול. גם לא אצל המשפחה שלי. אני גם לא מעשן סיגריות. אני טבעוני, עושה ספורט חמש פעמים בשבוע ומדיטציה טרנסנדנטלית פעמיים ביום".
בשנים האחרונות קרול מטפל במתמכרים בקליניקה שלו ובשנה האחרונה בסדנאות . "אחרי שהיו אצלי כבר עשרות אנשים בשלוש שנים, ראיתי שמה שאני עושה עוזר לאנשים ושאני מקבל פידבקים חמים מאנשים שמפסיקים להשתמש", הוא אומר. "התמכרות משפיעה על כל המשפחה, לא רק על הבן אדם עצמו. כשיש מישהו מכור במשפחה, כל המשפחה חולה. היום, כשאני הורה בעצמי, אני מבין איזה כאב בלתי נסבל זה לראות את הבן שלך מכור. אני מתאר לעצמי מה עבר על אמא שלי כשהיא ראתה אותי רועד, לא מצליח להחזיק סכין ומזלג.
"חלק מתהליך ההחלמה של מכור הוא להיות סביב אנשים שעושים איתו גם את הדרך הזאת. אם לדוגמה יש לך דודה, קרייבינג, דחף, יש לך מישהו לדבר איתו שהוא לא גורם טיפולי אלא חבר לדרך. אתה יכול במקום לצאת לדפוק את הראש, לשבת לשתות קפה איתו ולהעביר את זה. את כל הדברים האלה אני מלמד בסדנה שלי".
"ההורים שלי באו לכאן עם שתי מזוודות, שני ילדים ו-400 דולר"
קרול נולד בלבוב שבאוקראינה ועלה לארץ עם הוריו יעקב ואלה ואחיו הגדול ב-1991. "ההורים שלי באו לכאן עם שתי מזוודות, שני ילדים ו-400 דולר, השאירו את כל העולם מאוחר והתיישבו בקריית מוצקין", הוא אומר. "אבא שלי, שהיה מהנדס, התקבל לחברת החשמל. אמא שלי, שהייתה רופאה גניקולוגית התחילה לעבוד במכון מור כטכנאית כלי דם. לאט לאט הם קנו בית, חינכו אותנו, שלחו אותנו לחוגים, לקחו אותנו לתיאטרון. אמא שלי היא באמת פלא של בן אדם. היא עברה כל כך הרבה בחיים, והיא באמת הבן אדם הכי אופטימי ושמח ומלא אהבה שיש".
8 צפייה בגלריה
תפקידים להשתולל איתם. ג'וי ריגר ונורמן עיסא
(צילום: מתוך ההצגה "מעגל הגיר הקווקזי" בהבימה)
ב"מעגל הגיר הקווקזי", שכתב ברטולט ברכט וביים נועם שמואל (המנהל האמנותי החדש של תיאטרון הבימה), הפקה שמשלבת גם אמנות ציור בחול ומוזיקה מקורית, קרול מגלם את המספר. לצידו מככבים ג'וי ריגר בתפקיד גרושה, נערת המטבח הפשוטה, ונורמן עיסא בתפקיד השופט אצדק. בימים סוערים של הפיכה אלימה, בעלי השררה נמלטים ומותירים מאחור תינוק - את בנו של המושל שהודח. גרושה מוצאת את התינוק ומחליטה להציל אותו. כשהמלחמה מסתיימת היא מוצאת מלחמה חדשה כשאשת המושל דורשת לקבל בחזרה את בנה.
"כולם עושים בהצגה תפקידים נהדרים", הוא אומר. "נועם שמואל הוא איש חזון, וזה ניכר בהרבה אלמנטים תיאטרליים מאוד יפים בהצגה. חלק מהקסם שלו ושל כל אמן גדול הוא להתייחס לאמנות עצמה. הוא גם בן אדם מקסים. הכניסה שלו לתיאטרון הייתה מתוקה. הוא הוא נורא לארג', וממוקד בעשייה. ג'וי מלאת רגש ושחקנית נהדרת וטוטאלית. גם נורמן מצוין בתפקיד אצדק. זה תפקיד להשתולל איתו והוא עושה ממנו מטעמים".
"מעגל הגיר הקווקזי" רלוונטית גם היום?
"החומר מאוד רלוונטי. גרושה שרה שם, 'אחכה לך עד שתשוב, אחכה לך את אחרון השבים'. התחלנו בחזרות עוד לפני העסקה האחרונה של החטופים, והתפללנו שכשנעלה עם ההצגה, המשפט הזה, 'עד אחרון השבים', כבר לא יהיה רלוונטי. השמחה נורא גדולה שהם חזרו הביתה ושאפשר לשחק בלי מועקה גדולה, אבל אנחנו מחכים גם לחלל האחרון. חייבים להחזיר גם אותו".
בימים אלה קרול נמצא גם בחזרות להצגה "הנערה מהדואר", עיבוד של חנן שניר לספרו של שטפן צוויג, בו ישחקו לצידו ליר כץ, אורי הוכמן, דב רייזר וויטלי פרידלנד. עולמה של כריסטינה, בחורה צעירה מכפר עני, מתהפך לחלוטין כשהיא מקבלת הזמנה מסתורית להתארח במלון פאר שוויצרי. העושר הבלתי נתפס מהמם אותה לחלוטין ומוביל אותה לאמץ זהות שקרית של בת אצילים. כשהשקר נחשף היא מגורשת בבושת פנים מן המלון, חזרה אל חייה הדלים והאומללים. אבל מי שטעמה מטעם גן עדן לא תוותר עליו בקלות. "חנן בא אלי למרכז גמילה שלוש פעמים כדי שאקרא את המחזה", הוא אומר. "הוא עבר הרבה שינויים מאז. בקריאה הראשונה אמרתי לו תודה. זה לא מובן מאליו המתנה הזאת. חנן ואילן רונן הם מהבמאים המאסטרים שכולם לומדים מהם. הם עובדים ומביימים כל הזמן. כל הצגה שהם מעלים נותנת בראש".
לצד התפקידים האלו ועוד שלל תפקידים לאורך השנים בהפקות כמו "עקומים", "1984" או "המלך ליר", קרול כיום הוא גם איש משפחה. הוא מאוהב מעל הראש באשתו אופיר, תלמידת תואר שני בתיאטרון ובמשחק וכיום מנהלת משאבי אנוש ומנהלת רווחה בחברת סייבר אמריקאית. "היא באה לראות את 'מצדה 1942' פעמיים, מיד כשחזרנו לשחק אחרי הקורונה, ואחרי ההצגה השנייה היא חיכתה לי", הוא מספר. "ראיתי בזווית העין משהו מנצנץ, קלטתי בחורה יפה. אמרתי לעצמי, אלכס, תעזוב, זה לא בשבילך היא יותר מדי יפה. פתאום היא התקרבה אליי לפריים, הסתכלה עליי ואמרה, 'יו אלכס, היית כל כך חזק, כל כך טוב, כל כך עוצמתי, כל כך מרגש'.
"לחצתי לה את היד ונפרדתי ממנה לשלום, ואז שחר רז ראה איזו אינטרקציה בינינו ומיד התקשר אליי, ושאל, 'תגיד, 'מי זאת הייתה עלמת החן שדיברת איתה?'. 'לא יודע', אמרתי, 'מישהי שבאה לראות את ההצגה'. 'טלפון לקחת?', הוא שאל. 'לא', אמרתי לו, 'אני לא לוקח טלפונים אחרי הצגות'. אז הוא אמר, 'תשיג אותה מהר'. זכרתי שקוראים לה אופיר ושיש לנו חברים משותפים. שלחתי לה הודעה, והנה יש לנו ילד הכי מתוק בעולם היום. יגאל שדה המוכשר והטוב והמקסים חיתן אותנו".
מתי סיפרת לאופיר על ההתמכרות לאלכוהול והגמילה ממנו?
"לאט לאט. כל פעם קצת, בביסים קטנים. היא כזאת יפה, כזאת מוצלחת, חכמה, מוכשרת, ממשפחה טובה. לא רציתי להבהיל אותה עם סיפורי אלף לילה ולילה. וחוץ מזה, באיזה מערכת יחסים אתה נפתח ככה רגשית על הדייט הראשון. להפך, חלק מההחלמה הוא גם לדעת לשמור על עצמך. לא עליה כי היא תברח, אלא על הנפש שלך, על הלב שלך. היא צדיקה. אני מסתכל עליה כשהיא מדברת ואומר, 'יו, איזו יפה את, איזה פלא את'. אני מסתכל עליה ועל ליאונרדו ויודע שלעולם לא אחוזר לשתות. לעולם לא".
מה הוריה אמרו? הם נבהלו?
"אני לא חושב שהם נבהלו כי הם הכירו אותי לאט לאט. הם הכירו את מי שאני ואני לא בן אדם מבהיל. הם אוהבים אותי נורא ואני אוהב אותם נורא ויש בינינו קשר מדהים. גם לאמא שלי יש קשר נפלא עם אופיר ועם המשפחה. אנחנו מלוכדים. הם אמרו, 'איזו מתנה משמים קיבלנו. מי זה הבן אדם המדהים הזה שנכנס לחיינו'. הם פשוט אנשים נפלאים".
אתה חושב מה ליאונרדו יגיד על סיפור חייך כשיגדל?
"מה יש לי להסתיר? איזה מסר אני מעביר לבן שלי אם אתבייש במה שעבר עליי. פשעתי? עדיף שאחרים ילמדו ממני. כל הלימודים המקצועיים שלמדתי לא משתווים ליום אחד שבו למדתי דברים על בשרי".
אתה חולם להצליח גם בקולנוע ובטלוויזיה?
"הייתי שמח לעשות כמה שיותר טלוויזיה וקולנוע. אני אוהב מאוד תיאטרון, אבל גם את המסך. אני עושה אודישנים פה ושם, ואני רוצה להצליח יותר – להגיע להוליווד ולזכות באוסקר. אני מרגיש שכל התהליכים שעברתי בשנים האחרונות הביאו אותי למקום הרבה יותר בשל, הרבה פחות מרצה. הרבה יותר נעים לי בתוך העור של עצמי. קשה לי לדמיין את עצמי במקום יותר טוב מאשר המקום שבו אני נמצא עכשיו. זה הפך אותי למי שאני. תראה אותי, אני עם חיוך על הפנים".
