אמנם עידן עמדי עדיין לא בקטע של הדלקת משואה, הנחיית חידון התנ״ך, פרס ישראל למפעל חיים או ריצה לראשות הממשלה, אבל לא באמת ניתן היה לסיים את שבוע החגים הלאומיים בלי הסמל הלאומי. עמדי מוביל את ״לא מה שחשבתם״, ששודרה אמש (חמישי) בקשת ומתוארת כ״ניסוי חברתי״ (שם מפוצץ לפעולה מושקעת בתנועת נוער), שבו התכנסו באולפן ישראלים וישראליות מכל קצוות הדעות והזהויות נפגשים כדי לברר האם בכל זאת ניתן להימנע ממלחמת אזרחים. איך אומרים, הצלחתם הצלחתנו.
"לא מה שחשבתם" - טריילר
(באדיבות קשת)
האמצעי, מלבד הסטטוס החריג של עמדי (מינוס התכסחויות מיותרות עם חוה אלברשטיין ושירה גפן) והכריזמה האינסופית שלו כטאלנט, הוא שאלות בסיסיות וכוללניות של זהות שהגדירו את קווי השסע המרכזיים, כגון "מדינה יהודית או דמוקרטית?״ ו״בעד ונגד גיוס חרדים?״. אחריהם בוצע ניסיון למצוא מכנה משותף בין הניצים ונקודות השקה אישיות, לרבות סיפורים קורעי לב שהיו מסתדרים מצוין בלי הפסקול הסנטימנטלי.
כמו ״האח הגדול״ רק בלי אובדן צלם וריבים על סיגריות, המעבר מחלוקה על פי סיסמאות למפגש פנים מול פנים גילה למשתתפים את נפלאות ההומניזציה. בין המתנחל שהציל קיבוצניקית ב-7 באוקטובר, לרקדן האתיופי ולבדואית פורצת החומות, התגלתה המסקנה המפתיעה: כולנו - כן, כולנו! - רקמה אנושית אחת. כלומר אם מצמצמים למינימום את השיח על הניכור העמוק שהפגינו המשתתפים הערבים (פלוס שתי שמאלניות) ושוכחים לגמרי משהו כמו שני מיליון פלסטינים ופלסטיניות בגדה המערבית, כאילו שאין לקיומם השפעה דרמטית על הקרע הפנים-ישראלי שמטריד את עמדי ובצדק.
בוגרי ובוגרות עידן ״צו פיוס״ שצפו ודאי הרגישו כאילו מישהו מבצע בהם ״ניסוי חברתי״ שכולל נסיעה אחורנית של 30 שנה. זאת למעט הבדל אחד דרמטי: טראומת 7 באוקטובר וחוויית המלחמה לאחר מכן. אלו טענו את המצברים השחוקים של תרבות מעגלי השיח בדלק חדש של טינה (למשל בסוגיית גיוס חרדים) וכמיהה לאיחוי (כי חמאס הוכיח שהוא לא משחק משחקים). האופן שבו הטבח מגדיר את הזהות הישראלית מהדהד, להבדיל כל ההבדלות, את האופן שבו השואה כוננה מחדש את הזהות היהודית.
אולם השאלה היא האם המסקנה הנ״ל ועוד כמה שעשועים סוציומטריים (גם את אוהבת חתולים?! לא יכול להיות!) הם באמת סיבה לצאת מ״לא מה שחשבתם״ עם אותה אופטימיות שפקדה כמה מהמשתתפים והמשתתפות בסיום (בכל זאת ערוץ 12, אף אחד לא באמת ציפה ל״אנחנו גמורים״). האישה שהכריזה על עצמה בפתיחה שהיא ״גזענית גאה״, לדוגמה, מייצגת כוח פוליטי רב השפעה והכוח הזה דוגל בתפיסות שמדינה דמוקרטית (וגם יהודית, אבל נניח לזה) לא יכולה להתפשר איתן, כשם שאין ״אנטישמיות בעד ונגד״. שאיפת העל של התוכנית, לייצר מרחב הסכמות על בסיס חביבות ודיבור ״בגובה העיניים״ מבלי לדון בגבולות חוקיים ומוסריים, מחמיצה לחלוטין את מהות השבר ולמה הוא כל כך מאיים.
לכן בסוף, ועם כל הכוונות הטובות של עמדי והמתועדים, מדובר בעוד חוליה בשרשרת פרויקטים פורמטים שמשרתים את השילוש הקדוש: האגף המצפוני במכונה של הרייטינג, מלהקי ריאליטי שקיבלו אחלה דמויות פוטנציאליות וסקאוטרים של מפלגות מרכז (שיצטרכו לדלג על יונתן שלו, שכבר הצטרף לנפתלי בנט). ואם זה המצב, ״לא מה שחשבתם״ היא דווקא בדיוק מה שאפשר היה לדמיין.
