יש משהו מוזר בקומדיה החדשה של הולו (אצלנו בדיסני), "צ'אד פאוורס", ותצטרכו לצפות בכולה כדי לגלות באיזה אופן הוא מוזר בדיוק. על הנייר הקומדיה, בכיכובו של גלן פאוול ("רק לא אתה") היא עוד חוליה בקומדיות הפיל-גוד עם זיקה לספורט ששירותי הסטרימינג מעריפים עלינו מאז הצלחתה של "טד לאסו" ("סטיק", "עולה להתקפה"). בפועל מדובר בשישה פרקים עם סוף שבו קיטש ואפלה נמזגים במינונים מוזרים למדי. אי אפשר שלא לתהות מה בדיוק עבר על היוצרים, מייקל וולדרון ("ריק ומורטי") ופאוול עצמו, שגם כתבו את הסדרה, כשהם בחרו לסיים את העונה הקצרצרה שלהם באופן שלא מתיישב עם הז'אנר, אבל אפשר להתנחם בעובדה שאנחנו יודעים איך הכול התחיל.
"צ'אד פאוורס" – הצצה
(צילום: באדיבות hulu)
"פאוורס" מזכירה במידת מה את "טד לאסו", שמבוססת על סדרת פרסומות של ליגת העל האנגלית בכדורגל, ונועדה להנגיש את הספורט לקהל האמריקני. טד לאסו, מאמן אמריקאי נלהב וטוב לב, נוחת באנגליה בלי שום מושג על המשחק שאותו הוא אמור לאמן. הפרסומות הצליחו כל כך שג'ייסון סודייקיס, שמגלם את הדמות הראשית, יחד עם שני שותפים נוספים, העלה את הדמות שלב ובנה סביבה סדרה. ב"צ'אד פאוורס" פאוול מגלם את ראס הולידיי, שחקן פוטבול יהיר ששרף את כל הגשרים בדרך למשחק, ונאלץ להתחפש לאדם אחר כדי למצוא לעצמו קבוצה. הרעיון מבוסס על קטע מתוך סדרת הדוקו של שחקן הפוטבול איליי מאנינג. הקוורטרבק בדימוס מתחפש לבן תשחורת וניגש למבחני קבלה פתוחים לקבוצה כלשהי במדינת פן.
למעשה "פאוורס" מבוסס ממש על הדמות שאימץ מאנינג בקטע הזה, כולל השם והדיבור על עצמו בגוף שלישי – ווירדו, קצת מגמגם, עם זרם מחשבה אניגמטי ונתק ברור בינו ובין המציאות, אבל אלוהים, איזו זרוע. במתיחה המקורית מאנינג הצליח להרשים את אנשי המקצוע שבוחנים את השחקנים על המגרש. בסדרה הולידיי/פאוורס מתקבל לקבוצה ולוקח את זה הלאה, למסלול המוכר של סדרות מהסוג הזה, שבסופן הוא אמור לצאת אדם טוב ומודע יותר ולהשאיר מאחור את הדושבאג האנוכי והמנודה שאיתו הוא יצא לדרך. הוא לא עושה את המסע הזה לבד – צועדים איתו דני (פרנקי א. רודריגז) החבר החדש והגיי שהולידיי פוגש במקרה ושהופך לשותף שלו להטעיה; ריקי (פרי מאטפילד המהממת), הבת של מאמן קבוצת הקאטפיש בדרום ג'ורג'יה, שמגיעה עם שק של בעיות משלה מה שמקרב בינה ובין ראס / צ'אד ודמויות נוספות.
מן הסתם רוב ההומור וגם המפנים בעלילה מונעים בצורך של הולידיי לשמור על ההסוואה שלו. החל ממסעות בעקבות דבק להדבקת חלקי פנים ועד להמצאות ביזאריות של הדמות, שאמורות להסביר למה הוא לא מתקלח עם שאר השחקנים או למה הוא לא אוהב להתראיין. צ'אד עצמו אמור להיות האנטיתזה של הולידיי, כלומר אדם צנוע, חברותי עד כנוע, שחושב על אחרים לפני שהוא חושב על עצמו ולא שש אלי קרב. למרות המסלול הצפוי למדיי של הסדרה (הנפילה מהפסגה, המצאת עצמך מחדש, הגילויים האנושיים, הכאב הישן שסוף סוף צף והגאולה) יש בה משהו שעובד, אולי זאת ההתענגות של פאוול על דמות כמו צ'אד, כשהוא לוקח את המוזרות שלה לקצה, אולי זאת פשוט ההיצמדות הצנועה לנוסחה. אז נכון, "צ'אד פאוורס" לא תעשה עבור הולו את מה שעשה "טד לאסו" עבור אפל TV, אבל היא עשויה לצלוח כבינג' זריז של יום כיפור.
