הילה קורח תמיד ידעה שהאפשרות קיימת. שמתישהו יגיע היום שבו היא תחליט לעזוב את החדשות. למרות שבנתה לעצמה מסלול עיתונאי מרשים, והגיעה לפסגה עם הגשת המהדורה המרכזית של חדשות 13 - תוך ויתור על קריירה כרופאה - היא תמיד בחנה מחדש ברקע את הבחירה הזו. "אני מקפידה לעשות את זה כל החיים - לקום בבוקר ולשאול את עצמי אם זה המקום שאני רוצה להיות בו", היא אומרת בריאיון למגזין סופ"ש של ynet. "הכוונה לא לחדשות 13, אלא לחדשות בכלל. אחת הבעיות הכי גדולות שלי במקצוע הזה היא שלא הייתה לי אפשרות לכבות את הטלוויזיה כשהמיכל הרגשי שלי היה מלא".
"המרדף" – פרומו
(באדיבות כאן 11)
לפני שלושה חודשים, היום הזה הגיע. קורח הודיעה על עזיבת תפקידה כמגישה. כעת, במקום מרדף אחרי הכותרות - היא מעדיפה פשוט את "המרדף", השעשועון הטלוויזיוני שאליו הצטרפה כמנחה החדשה. "זה התאים לי כמו כפפה ליד, וההצעה הגיעה בתזמון טוב", היא אומרת. "אני מאמינה שאם את מקבלת החלטות ממקום שלם, הדברים יסתדרו מעצמם, זו אמירה קצת פריבילגית, אבל זה ככה".
בינתיים, נראה שהדברים אכן הסתדרו. הפרק הראשון בהגשתה, ששודר בשבוע שעבר בכאן, שבר שיא רייטינג של שש שנים עבור התוכנית. וגם מבחינת החוויה, קורח מרוצה: "זה שעשעועון נטול רגשות אשם. אתה בסדר עם כל מי שינצח - לא משנה אם זה המתמודדים, או הצ׳ייסר".
את נהנית לקום בבוקר ל"המרדף" יותר מאשר לחדשות?
"זה לא אותו דבר, זה כמו להשוות תפוחים ואגסים".
את יודעת את כל התשובות לשאלות?
"אני לא מתקרבת לרמה של הצ'ייסרים, אבל התחלתי להסתובב עם פנקס קטן, וכשאני נתקלת במשהו שאני לא יודעת אני הולכת לבדוק אותו".
מיד כשמדברים על הנחיית שעשועון קורח מעלה את הנושא החשוב ביותר - 59 חטופים וחטופות שנמצאים בשבי חמאס - ומדברת על הדיסוננס שבין המחשבה עליהם לבין הנחיית תוכנית בידור בתקופה כל כך קשה. "זה מרגיש שאני כאילו מתעסקת בטוב אחרי תקופה מאוד ארוכה שהתעסקתי רק במלחמה, בעוולות, באבל, אבל למרות שאנחנו מדברים על שעשועון, ואנחנו בסדר עם העובדה שמשדרים את זה, שום דבר לא יכול להיות נורמלי עד שהם חוזרים".
"כתבתי לו שאני צריכה עזרה ראשונה נפשית"
קורח בת ה-41 נשואה לדרור (קצין בטיחות ב"המירוץ למיליון") ואימא לשלושה ילדים: אורי (13), עלמה (11) ורונה (7). מאז שחרורה מגלי צה"ל, נכנסה לעבודה בתקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט, כשמאחוריה הנחיית תוכניות כמו "גלילאו" בחינוכית, "העולם הבוקר" לצידו של אברי גלעד, "לפני החדשות", "חדשות השבת" ובשנים האחרונות גם את המהדורה המרכזית של חדשות 13. לפני שלושה חודשים כאמור, היא החליטה שדי - והודיעה שעוזבת את התפקיד היוקרתי.
"אני אפילו לא מדברת על החודשים הראשונים של המלחמה, ולא על שידורי השחרור - שהיו מלאים בהתרגשות וגם ברגשות אחרים", קורח מסבירה מדוע עזבה. "היו שידורים ארוכים של 11 שעות, לא יכולתי לסגור את הטלוויזיה. חזרתי הביתה ושמרתי על פאסון אבל לימים הרגשתי שזה ממש מפרק אותי מבפנים.
"היו כמה משברים, בעיקר ביום השנה ל-7 באוקטובר. שידרנו מכפר עזה, ומהרגע שהגעתי לאשדוד לא הצלחתי להפסיק לבכות. נכנסתי למן התקף חרדה משולב. עצרתי בתחנת דלק מחוץ לכפר עזה ולא הצלחתי להיכנס. וזו לא הייתה הפעם הראשונה שלי במקומות שחוו את הטרגדיה, הייתי בשדרות, בארי, נתיבות ועוד בימים הראשונים".
מה את עושה באותם הרגעים?
"הרגשתי שאני צריכה עזרה ראשונה נפשית בעיקר בגלל העיסוק בחדשות האלה. הפסיכולוג שלי לא ענה לי וחברה שהיא מטפלת גם לא ענתה לי. אז פניתי למקורב רחוק, כזה שידעתי שהוא מטפל וכתבתי לו שאני צריכה עזרה ראשונה. הוא ממש עשה לי שיחת איסוף כזאת של 20 דקות".
החברים שלך בחדשות יכלו לראות שמשהו קרה לך?
"לא חושבת. באולפן בכפר עזה אמרתי לאודי סגל שיכול להיות שאני אצטרך גיבוי, כי פחדתי מהתגובה של עצמי. להתפרק בשידור זה משהו שאני מסוגלת לעשות, ואודי היה מהמם".
קרה לך פעם התקף כזה?
"לא כזה. הדיבור עליי אצל החברים שאני לא מסוגלת לשקר, רואים עליי בשנייה. היו כתבות קשות שחזרנו משידור והיה לי קשה לדבר, אבל לא ברמה הזאת. כל אחד מספר את הסיפור שלו ואת אוספת ונחשפת לחומרים נורא קשים. ב-7 באוקטובר יצאתי מהבית בשמונה בבוקר. אחרי שנחשפתי לחומרים גרפיים מאוד-מאוד קשים שלאו דווקא שודרו, חזרתי באחת בלילה, נתתי 'כיף' לבעלי והוא יצא למילואים למשך 3 חודשים.
"היו כמה משברים, בעיקר ביום השנה ל-7 באוקטובר. עצרתי בתחנת דלק מחוץ לכפר עזה ולא הצלחתי להיכנס"
"אנחנו גרים במושב שעניין הביטחון האישי בו מפחיד. יש פה פריצות כל הזמן, אצלנו היו שלושה ניסיונות פריצה בזמן שהיינו בבית. ואני הייתי עם הילדים לבד. בגלל כל הזוועות חסמנו להם את הרשתות החברתיות בטלפון והם לא נחשפו לעובדה שיש חטופים במשך שבועות ארוכים. בשבועיים הראשונים של המלחמה לא ישנתי. הכנסתי את הילדים לחדר שלי, ולא ישנתי. הפעם הראשונה שהצלחתי לישון היה כשאח של בעלי מארצות הברית בא לעזור, וישן אצלנו".
את צריכה להעביר את החדשות לצופים כשאת לבד עם שלושת הילדים בבית ללא שעות שינה, ובעצמך בתוך הפחדים.
"כן. אני חושבת שכולם בישראל התמודדו עם זה, אבל לאנשים הייתה אפשרות לא להדליק טלוויזיה. אנשים יכלו לשלוט במינון החדשות שהם צרכו. אצלי לא הייתה אופציה, זה היה על פול ווליום כל הזמן. זה השפיע עליי".
המשכת ללכת לטיפול?
"אחרי זה הייתי בסדר יחסית. הרגשתי שזה היה פקק שצריך להשתחרר, הייתי צריכה את ההתפרקות הזאת כדי לאסוף את עצמי מחדש".
"אין השתקת דעות, אין כזה דבר"
קורח אומנם עזבה את ערוץ 13, אבל בתור מי שהייתה מהדמויות המרכזיות והאהובות ביותר בו, היא מתייצבת לצד חבריה העיתונאים וחוששת לגבי עתידו והאפשרות שהוא עלול להיסגר. "אני חוששת מזה מאוד. אני חוששת ממהלכים מאוד מתקדמים שעוברים בשקט מדי של סגירת תקשורת חופשית בישראל שנה לפני בחירות", היא מעידה.
זה ערוץ פרטי, לן בלווטניק לא רוצה להשקיע יותר.
"זה מפחיד".
את חושבת שזה ניסיון השתלטות?
"אומר זאת כך - אני חוששת שיש גורמים בדירקטוריון שפועלים לא לפי כוונות טהורות לשימור ושיפור הערוץ, ומכשילים ניסיונות שיקום".
"חדשות 13 לא מגוונת מספיק מן הסתם. אין בה מספיק ערבים"
את הניסיונות הללו שמתארת קורח לכאורה, ניסו עובדי חברת החדשות להדוף בכל כוחם או לפחות למזער אותם כשיצאו למאבק גדול במינויה של חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב ברקוביץ' לתפקיד מנכ"לית החברה. קורח התייצבה גם אז לצד חבריה ופרסמה הצהרה יחד עם אודי סגל.
יכול להיות שהעיתונאים קצת הגזימו במאבק?
"לא".
בלווטניק אומר דרך מקורביו שזאת אחת הסיבות שהוא הפסיק להשקיע בערוץ. מכאן מגיעה השאלה, לא על המלחמה על חופש העיתונות, שהיא מוצדקת וחשובה. יכול להיות שהייתם צריכים לפעול אחרת?
"פעלנו אחרת, הכול התחיל משיחות והידברות, באמת, זה התחיל בדרכי נועם, אבל הייתה תחושה קשה של כוונות לא טהורות שם. לא מצד יוליה, כפי שבוודאי ניכר גם בצונאמי הראיונות שעשתה אחרי זה, וגם באמירות שלה לפני שנכנסה לתפקיד. עיתונאי חדשות 13 מעולם לא ביקשו לקבוע מי יהיה המנכ"ל, יוליה הייתה קו אדום. אני יכולה להגיד שגם מול לן בלווטניק דרכי ההתקשרות היו מאוד מנומסות ומכובדות ובמכתבים. ההפגנה בלונדון לא אורגנה על ידי הוועד ולא על ידי עובדי החדשות, חד-משמעית אני יכולה להגיד לך.
"יש לנו מספיק מה לעשות, כל הדברים האלה נעשו תוך כדי לחימה. עובדי חדשות 13 מסורים ועובדים מאוד-מאוד קשה. המערכת מאוד משפחתית, הביקורת שלנו נעשית באופן גורף בתוך הבית, היא מגיעה החוצה רק כשרן בוקר פולש לקבוצות הוואטסאפ, וגם אם נעשית ביקורת בקבוצות של הכתבים מול ההנהלה - זה נעשה באופן גלוי. אנחנו לא בכיתה ד' שהולכים מאחורי הגב בתככים ומזימות. כתבים נותנים הכול, אנשים בחדשות 13 באים עם שליחות עם הלב והנשמה".
בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית במעמדה של חדשות 13 בציבור, בין היתר בשל ירידת הרייטינג הדרמתית שפקדה את הערוץ כולו, גל עזיבות וגם טענות לחוסר איזון פוליטי.
למה יש מחשבה שבחדשות 13 הרוב חושב אותו הדבר?
"כמו כל דבר בחיים, ברמה הפסיכולוגית אנחנו צריכים את התגיות. מאוד קשה לנו עם תמונות מורכבות ולכן אנשים מתייחסים לפרסונות מסוימות ולא מתייחסים לאחרות, ואם מתייחסים לאחרות יגידו שהם 'עלי תאנה'. ככל שנחשפתי, ונחשפתי, מעולם לא הנחה אותנו משהו אחר חוץ מהאמת. לא היה מצב שבו קיבלנו ידיעה על מישהו, ואמרנו, 'אנחנו לא נשדר אותה כי היא תעשה לו נזק ואנחנו מחבבים אותו', או שתגיע ידיעה שתצייר אותו באור טוב ואנחנו רוצים ברעתו. אין כזה דבר. אין פרוטוקול זקני ציון שכולם יושבים ומקבלים החלטה את מי אנחנו אוהבים ואת מי לא. אני חושבת שההוכחה הטובה ביותר לזה שחטפנו על בסיס יומי למי אנחנו נותנים במה".
חדשות 13 חברה מגוונת? שכל אוכלוסיה בישראל יכולה למצוא את הקול שלה שם?
"היא לא מגוונת מספיק מן הסתם, אין לנו מספיק ערבים. אני אגיד לך למה קשה לי להשיב ולמה אני קצת מתפתלת בתשובה שלי - אני לא חושבת שצריך לספור ראשים. האם אנחנו נביא מרואיינת רק בגלל שהיא אישה? לא. להגיד לך שלא מפריע לי שאני רואה פאנל שהוא רק גברי? מאוד מפריע לי. אני באמת לא חושבת שצריך לספור את זה לפי ראשים. צריך להיות מאוד דקדקן כדי לספור ראשים. מבחינת מזרחים-אשכנזים אני חושבת שאנחנו מאוזנים לגמרי אבל אז אתה תספור ראשים ותגיד לי שאנחנו לא מאוזנים. אני לא יודעת, אני לא רואה אנשים ככה. חד-משמעית אין מספיק פריפריה. אבל יש המון שלא מגיעים מתל אביב. מצד שני, אני באמת לא יודעת מי מגיע מאיפה".
אשאל שוב, חדשות 13 היא חברה מגוונת?
"כן".
היא מאוזנת מבחינת ימין ושמאל?
"היא חברה שדוברת אמת. יש לך גם ויש לך גם. אין השתקת דעות, אין כזה דבר. כל אחד יכול להביע את דעתו, את עמדתו. עודדנו ויכוחים, עודדנו שיח, נכון לתקופה שהייתי. אין כזה דבר שאמרו למישהו, 'תרגיע, אל תדבר על זה כי זה לא מתאים'. מצד אחד אני מתקשה להתווכח עם רגשות הציבור, ומצד שני אני חושבת שמעורבים בזה קמפיינים אגרסיבים של ערוצים אחרים שמבקשים לצייר אותנו בצורה מסוימת".
מי?
"מי?! אנשי תקשורת אחרים שנוח להם לצבוע את ערוץ 13 כשמאלני, כי לא רוצים נגיד שנתעסק בחקירות נתניהו ועד הלאה. הכול נהיה ימין ושמאל. ברגע שאתה צובע בגוון הזה של - או שאתה איתנו או שאתה נגדנו - בעיניי אתה חוטא חטא גדול לחברה הישראלית בכלל. באופן גורף ובלתי מתפשר - לשלל הדעות היה מקום בשידורי חדשות 13. הדבר היחיד אי-פעם שאמרתי נגיד שאני לא מוכנה לעשות בשידור, דיוני בעד ונגד חיסונים עם אנשים שאינם בעלי ידע, הסמכה ומגובים במחקרים. אני לא מדברת על התו הירוק, אלא על טיפולים רפואים - מבחינתי זה שווה ערך לדיון חגורת בטיחות בעד ונגד. אני לא רוצה להשתמש במטאפורות קשות יותר".
"ברגע שאתה צובע בגוון הזה של או שאתה איתנו או שאתה נגדנו - בעיניי אתה חוטא חטא גדול לחברה הישראלית בכלל"
מה זה עשה לכם שמשווים אתכם ברשתות החברתיות ל"אל-ג'זירה"?
"זה מביש שזה מגיע משרים בממשלה, זה אנטי-דמוקרטיה ובעיקר רמה מאוד נמוכה של חומר אנושי בהיעדר יכולת להתמודד עם ביקורת. זה מקום חשוך ורע שאנחנו כבר נמצאים בו, וזה ילדותי ומטומטם מאוד מצד נבחרי ציבור לדבר ככה".
בך זה לא נדבק.
"באופן כללי לאנשים קשה להדביק עליי מדבקות בגלל שאני מאוד משתדלת להציג את התמונה המורכבת, אבל זה לא מתוך 'ניסיונות איזון' כמו שאתה קורא להם. כי זאת האמת בעיניי, יש שם קצת מכל דבר ואני חושבת שמה שמפריע לאנשים הם אולי כתבים ופרשנים שמגיעים עם דעות מאוד נחרצות כאילו האמת נמצאת בידיים שלהם. גם רביב דרוקר שהוא ה-כותרת, בא עם הרבה מאוד צניעות גם כשהוא בא עם ביקורת מול הממשלה. אתה תמיד תשמע את ההסתייגויות והכוכביות 'לפי מה שאני מבין' וכאלה. אני נורא אוהבת את רביב דרוקר".
"יש ירידה דרמטית ברמת ההכנסה בין רפואה לתקשורת, התלוש שלי - זה מעליב"
בהודעת פרישתה מחדשות 13 אמרה קורח כי היא חוזרת לחלוק הלבן - ואכן עמדה בהבטחתה. בימים האחרונים החלה את ההתמחות שלה ברפואת משפחה. זו ההתמחות השנייה שהיא מתחילה, אחרי שפרשה לפני כשלוש שנים באמצע מהמחלקה הגריאטרית בבית החולים מאיר בכפר סבא.
"לא הייתי במקום שהתאים לי גם מבחינת העומס הרגשי", מסבירה קורח מדוע עזבה את ההתמחות בגריאטריה, "מערכת הבריאות הציבורית היא מאוד-מאוד טובה, למרות ולא בגלל. אני מזמינה את כל מי שמבקר את מערכת הבריאות לבלות לילה אחד במחלקה פנימית או גריאטרית עם 20 קבלות ללילה על מתמחה אחד שנמצא שם. אם יש לו מזל אז יש לו עוזר רופא עד 23:00, ואם יש לו ממש מזל אז יש לו סטאז'ר שמצטרף אליו. ובמחלקה הגריאטרית לא היה לא מזה ולא מזה. [יש] סיטואציות ששני מטופלים קורסים לי בלילה ואני צריכה להחליט לאן אני הולכת".
קרה לך?
"כן".
וקיבלת החלטה?
"ניהלתי את זה. אנשים צריכים לדעת שבהרבה מבתי החולים יש הקצאה של אקו לב אחד, ואתה צריך להחליט מי מקבל היום ומי מקבל מחר וזה אחרי 20 שעות שלא ישנת. אתה נדרש להחלטות אקוטיות".
אז קורח החליטה ללכת למקום אחר - שתוכל לעמוד בו רגשית, נפשית וגם מבחינת לוח הזמנים. "רופא משפחה טוב מונע את האשפוזים", היא אומרת, "הם שומרי הסף, רופא משפחה טוב מזהה את המצבים האקוטים. יש לי חברה שרופאת המשפחה שלהם איבחנה את הסרטן של אבא שלה רק לפי איך שהקול שלו נשמע. רופאת המשפחה שמדריכה אותי היא הכול בשביל המטופלים שלה".
איך את מסתדרת מבחינת לוחות זמנים של צילומי "המרדף" וההתמחות?
"קודם כל 'המרדף' צולם כבר, וההתמחות היא שמונה שעות ביום".
לא חששת על הפרנסה שלך כשהחלטת לעזוב את החדשות? מההתמחות ברפואה עד כמה שזכור לי לא מתעשרים.
"לא אשקר לך, יש ירידה דרמטית ברמת ההכנסה בין רפואה לתקשורת, בטח בשנות התמחות. אני אראה לך את התלוש שלי, זה מעליב".
והיה לך חשש לא להיות רלוונטית?
"אני בטלוויזיה פחות יותר מאז שהשתחררתי, מעולם זה לא היה בשביל המוכרות. החדשות ותוכנית הבוקר באו עם שליחות, אתה מראיין אנשים ויכול לשנות לאנשים את החיים דרך המסך".
היום את צופה בחדשות?
"מעט מאוד".
