אם יש הצדקה אחת הגונה לקיומה של "כל האמהות משקרות", דרמת הספורט הקומית החדשה שעלתה בכאן, זו ההתקמבקות למסך של מאיה מרון. "שטיסל" לפני עשור הייתה הפעם האחרונה שהיא הגיחה לטלוויזיה, ולצפות בה מגלמת את אלי רומנו, אם יחידנית שחיה מהספה ולא אוהבת להתחכך בעולם שבחוץ עד שהחיים לא משאירים לה ברירה, זאת חוויה מרוממת, לא פחות. במבט אחד, בנשיפה אחת, במשיכת כתפיים אחת, מרון ("בטיפול", "כנפיים שבורות") מביאה את כל עייפות הקיום האנושי שביקום ומשדרגת את הדמות שלה ומעגלת אותה, ו"כל האמהות משקרות" נשענת עליה בקלות ובבטחה.
מתוך "כל האמהות משקרות"
(צילום: מתן רדין, באדיבות כאן 11, גרין פרודקשנס וסרטי יונייטד קינג)
כששיחת אזהרה מהמורה של הצאצא בן ה- 16 של אלי מבהירה לה שהבן שלה הולך בדרכיה, מתנזר מחברת אדם ומצמצם את השאיפות שלו לכלום, היא מבינה שהיא צריכה לשנות משהו. היא כובשת את המיזנטרופיות שלה ומצטרפת (טוב מצטרפת זה נדיב, יותר מצורפת) לקבוצת כדורשת נשים שמשחקת ביפו ומקבצת אליה שלל נשים שכדורשת הוא לא בדיוק הפורטה שלהן אבל יש להן יתרונות אחרים כמו חיים מעניינים. היא לא בדיוק עשויה מהחומר שלהן אבל לאט לאט מתהוות נקודות החיבור ואלי מתחילה לגלות סימני חיים.
3 צפייה בגלריה
הסדרה נשענת עליה. מתוך "כל האמהות משקרות"
(צילום: באדיבות כאן 11, גרין פרודקשנס וסרטי יונייטד קינג)
בקבוצת השוות תמצאו בין היתר את אגם רודברג משחקת את דינה, המארגנת של הקבוצה, חוקרת ביולוגית בכירה עם אופי מרצה ואופטימי באופן מוגזם, שמוכנה לוותר רק כדי שלכולם יהיה טוב ומהווה הניגוד המוחלט לאלי של מרון; בת אל מוסרי, פקחית חניה שמנהלת רומן מחוץ לנישואים; דיאנה גולבי בתפקיד יאנה, לסבית שנמצאת ביחסים פתוחים. חלק מהשחקניות הן שחקניות כדורשת אמיתיות מקבוצת יפו ב"מאמאנט", שהיוותה השראה לכתיבת הסדרה. איפה שהוא בדרך נקלע לסיטואציה גם צחי הלוי בתפקיד יגאל, מאמן הקבוצה שיש לו עבר רומנטי סבוך עם אלי ושלום מיכאלשווילי בתפקיד בן הזוג המעט נרקיסיסטי של דינה.
3 צפייה בגלריה
מיכאלשווילי בתפקיד בן זוג נרקסיסטי. מתוך "כל האמהות משקרות"
(צילום: באדיבות כאן 11, גרין פרודקשנס וסרטי יונייטד קינג)
לפי ארבעת הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת יתכן ש"כל האמהות משקרות" תנסה גם לרכב על הנרטיב של קבוצת ספורט אנדרדוגית שתלך ותשתפר ותנצח את המשחק החשוב הודות לתהליך הנפשי שישלימו השחקניות שלה, אבל "מאמאנט" יודעת שמה שחשוב זה החברות הנשית, התמיכה, האמהות, ששם ממוקם הניצחון האמיתי.
"כל האמהות משקרות", שיצרו יעל כץ, נועם נבו ונטלי מיכאלשווילי-דרור וביימה עטרה פריש ("המפקדת"), נכתבה כל בסיס קבוצה אמיתית, יותר נכון קבוצה שהפכה לליגה. "מאמאנט", שקיבצה נשים מיפו לקבוצה, התרחבה עם הזמן לכל הארץ, והיום היא מונה 12 אלף חברות. היוצרות הגיעו אליה בעקבות פוסט שכתבה יעל אוליאל, יוזמת הליגה, על קבוצת יפו בליגה "מאמאנט". הן ליוו את המשחקים והאימונים במשך שנה וחצי וצברו חומר גלם שמצא את דרכו, לפחות בחלקו, יש להניח, אל הסדרה. מרון עצמה, אגב, היא שחקנית בליגת חיפה של "מאמאנט" אז יש גם סוג של אמת בפרסום.
3 צפייה בגלריה
צפיית פאן סבירה. מתוך "כל האמהות משקרות"
(צילום: באדיבות כאן 11, גרין פרודקשנס וסרטי יונייטד קינג)
"כל האמהות משקרות" מעוררת רגשות מעורבים – יש בה משהו חמוד וחינני אבל הביצוע התסריטאי מעט לוקה בחסר. יש ריבוי של דמויות ולכל אחת מהן יש סיפור, אז אנחנו מקבלים נגיעה קטנה מכל אחת (הדמות של רודברג מקבלת קצת יותר) ונכון לארבעת הפרקים הראשונים, מבלי לספיילר, חלק מההתנהגויות של הדמות הראשית לא ממש מנומקת. אבל יש משהו סוחף ברצון לראות אותן מצליחות (ולא בהכרח בכדורשת, אבל גם), הדיאלוגים כתובים לא רע, בסגנון קל לעיכול. יותר מהכל, המשחק של כולן ושל שני הגברים מעלה את "כל האמהות משקרות" ליגה בקלילות, ככה שאפשר להעלים עין מהחריקות התסריטאיות, וגם אם לא מדובר ביצירה עגולה ושלמה היא עדיין מספקת צפיית פאן סבירה.
