עם הכרזת המועמדויות לאוסקר 2026 אתמול (חמישי), נודע כי הטקס יארח שני סרטים ישראלים: "כתם קצבים" של מאיר לוינסון בלונט, שמועמד בקטגוריית הסרט הקצר, ו-Children No More: Were and Are Gone של הילה מדליה, שיתחרה על הפסלון המוזהב במסגרת התיעודית הקצרה. מדובר בהישג חסר תקדים לקולנוע הישראלי, אולם זמן קצר לאחר הכרזת האקדמיה האמריקנית הוציא שר התרבות מיקי זוהר הודעה לעיתונות ובה הסתייג מהצלחת הסרטים ויוצריהם, והבטיח כי ישים סוף לתקצוב סרטים שלדבריו "פוגעים בשמה הטוב של מדינת ישראל". "במשמרת שלי, מדיניות התקצוב לא נועדה לכך שאזרחי ישראל ישלמו מכיסם על סרטים שפוגעים בשמה הטוב של ישראל", זאת ברוח הרפורמה שלו לשינוי תבחיני התמיכה הממשלתית בהפקות שזוכות להצלחה בפסטיבלים וטקסי פרסים בזירה הבינלאומית, אך מנוגדות לטענתו לטעם הקהל הישראלי. אלא ששני הסרטים המדוברים אינם ממומנים מכספי משלם המיסים - ולא נתמכו על ידי קרנות ממשלתיות.
3 צפייה בגלריה
שר התרבות והספורט מיקי זוהר
שר התרבות והספורט מיקי זוהר
שר התרבות והספורט מיקי זוהר
(צילום: דנה קופל)
"כתם קצבים" של לוינסון בלונט מלווה עובד ערבי בקצביה (בגילומו של עומאר סמיר) אשר נחשד בתלישת כרזות חטופים בגלל דעות קדומות של הסובבים אותו. הדרמה, שמבוססת על חוויותיו האישית של לוינסון בלונט שהועסק בסופרמרקט בסתיו 2023, נוצרה כפרויקט שנה ב' של הבמאי במסגרת לימודיו בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. הסרט, שהופק על ידי אורון כספי ואשר זיכה את יוצריה במקום השני בתחרות אוסקר הסטודנטים בקיץ האחרון, אומנם זכה למלגה מצד קרן בלווטניק (מטעמו של הנדבן הרוסי-אמריקאי לן בלווטניק), אך לא קיבל כל תמיכה מקרנות הקולנוע הממשלתיות.
3 צפייה בגלריה
מתוך Butcher's Stain, סרטו הזוכה של מאיר לוינסון-בלונט בפרסי האקדמיה לסטודנטים
מתוך Butcher's Stain, סרטו הזוכה של מאיר לוינסון-בלונט בפרסי האקדמיה לסטודנטים
מתוך Butcher's Stain, סרטו של מאיר לוינסון-בלונט
(צילום: מתוך הסרט, רות יגודייב)
"הסרט נועד לעודד שיח סביב נושאים מורכבים ושנויים במחלוקת, על מנת ליצור שיח מכבד שנועד להוביל לשינוי ולחיבור בין אנשים. הביקורת בסרט מגיע ממקום של דאגה ומרצון לדבר, ולחבר בין אנשים שלא בהכרח מסכימים", אמר הבמאי בתגובה לדברי השר.
הדוקו הקצר Children No More: Were and Are Gone של הילה מדליה הוא הפקה משותפת לישראל ולארצות הברית, שמציגה לעולם את הצד האנושי של הציבור הישראלי דרך הפגנות דוממות שנערכו בזמן המלחמה בעזה ובמהלכן החזיקו המשתתפים תמונות של ילדים פלסטינים שנספו בקרבות. לצד הבמאית הישראלית הוותיקה מדליה, שעובדת שנים רבות בשיתוף פעולה עם גופי שידור והפקה בינלאומיים, התייצבו רבים וטובים בתעשיית הקולנוע האמריקנית, ובהם המפיקה היהודייה שילה נבינס, שמאחוריה שלל מועמדויות ופרסי אוסקר ואמי. עוד עומדות מאחורי ההפקה: הקולנוענית הניו יורקית ממוצא ישראלי יעל מלמד, שיבון סינרטון שעומדת בראש המחלקת הדוקומנטרית של רשת Sky הבריטית, וגם ליבי לנקינסקי, מייסדת קרן אלבי שתומכת ביצירה ביקורתית וחתרנית מישראל. כל אלה הניבו את המקורות התקציביים של הסרט - ללא מימון ממשלתי כלל וכלל.
3 צפייה בגלריה
מתוך Children No More: Were and are Gone, סרטה של הילה מדליה
מתוך Children No More: Were and are Gone, סרטה של הילה מדליה
מתוך Children No More: Were and are Gone, סרטה של הילה מדליה
(צילום: באדיבות מדליה הפקות)
ממש כמו "אין ארץ אחרת" שזכה באוסקר התיעודי אשתקד ונוצר במשותף על ידי העיתונאים הישראלים יובל אברהם ורחל שור, וחבריהם הפלסטינים באסל עדרה וחמדאן בלאל, או לחילופין הסרט "סקין" שביים גיא נתיב בארצות הברית ושזכה באוסקר הקצר ב-2019 (וכן הסרטים "לאחוז בליאת" של ברנדון קריימר ו"דו-קיום בתחת שלי!" של אמבר פארס שנכללו ברשימה הקצרה לאוסקר התיעודי, ועוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ואשר נתמכו על ידי קרן אלבי של לנקינסקי, אבל לא נסמכו על מימון ממשלתי), גם "כתם קצבים" ו-Children No More: Were and Are Gone לא הופקו במימון כספי המסים של הציבור הישראלי. עם זאת, בניגוד ל"אין ארץ אחרת" שהופיע לפסטיבלים כהפקה משותפת לפלסטין ונורבגיה, ו"סקין"שבא לעולם כפרויקט אמריקני - סרטיהם של לוינסון בלונט ומדליה מוצגים לעולם כיצירות כחול-לבן, לא בגלל המקורות הכספיים - אלא בגלל השיוך הלאומי של הבמאים והזיקה של הנושאים שבמרכזם.
מבחינה זאת, להצהרה של זוהר והיעדים שהוא מגדיר לעצמו ולתעשיית הקולנוע הישראלית אין תועלת, כיוון שאף אחד בקרנות או במשרד התרבות התבקש לאשר את התקציבים להפקתם. יתרה על כך, בניגוד לקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר, בו הסרטים נשלחים לאוסקר מטעם מדינות המוצא שלהן (זוכי פרסי אופיר, במקרה של ישראל), בכל שאר הקטגוריות המועמדים נבחנים לפי איכויותיהם, על פי מפתח פרטני בהתאם לשיקול דעתם של מצביעי האקדמיה, ללא קשר לזהותם של היוצרים או השיוך הלאומי של ההפקות.