גוף העבודות של ג'יין סימור באמת אינסופי, והוא כולל בין היתר פרס אמי ושני פרסי גלובוס הזהב. יש תפקידים שהיא כבר לא זכרה עד שהתיישבה השנה לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה וחזרה לראות הכול; יש כאלה שהיא זוכרת היטב, ויש אחד שגורם לה להיחנק בדמעות כשהיא מדברת עליו.
בשנות ה-80 היה פורמט המיני-סדרה להיט גדול בטלוויזיה האמריקנית(ואחר כך בספריות הווידאו בישראל). זו הייתה הפעם הראשונה שבה השקיעה הטלוויזיה כסף גדול בסיפורים רחבי יריעה חד-פעמיים. מושקעת מכולן הייתה הסדרה War and Remembrance ("מלחמה וזיכרון", בתרגום חופשי) - הפקה בתקציב של יותר מ-100 מיליון דולר, מה שהפך אותה לפרויקט היקר בהיסטוריה עד אז. מבוססת על ספרו של הרמן ווק, "מלחמה וזיכרון" עקבה אחרי משפחת הנרי האמריקאית, מיום אחרי ההתקפה על פרל הרבור ועד סיום מלחמת העולם השנייה. הסיפור המרכזי היה זה של נטלי הנרי, שנתקעת באיטליה הפשיסטית ועוברת מסלול ייסורים דרך גטו טרייזינשטט ועד אושוויץ.
סימור הייתה אז בת 37 וכבר כוכבת גדולה. נערת בונד הבלתי נשכחת של רוג'ר מור, זוכת גלובוס הזהב על העיבוד ל"קדמת עדן" של ג'ון סטיינבק, ובת זוגו של כריסטופר ריב ב"היכן שהוא בזמן" - על המסך ובשקט-בשקט גם מחוצה לו - אבל ההופעה ב"מלחמה וזיכרון" שינתה אותה. היא סבלה פיזית וסבלה נפשית. הסדרה הייתה כישלון רייטינגי, בעיקר בגלל הגודל העצום של ההפקה, אבל לסדרה הזו יש מקום חשוב בפילמוגרפיית השואה של הוליווד. היא הייתה הפעם הראשונה שבה אפשר היה לראות בערוץ מרכזי בפריים-טיים סצנות שואה שהרגישו אותנטיות ופגעו ישר בבטן. כמעט 40 שנה אחרי, סימור זוכרת כל יום מתשעת חודשי הצילומים.
ג'יין סימור, מתוך "מלחמה וזיכרון"
(צילום מסך)
״עוזר הבמאי הראשון שלנו, ברנקו לוסטיג, היה ניצול שואה״, היא מספרת עכשיו בשיחה מביתה בלוס אנג'לס, ״הוא עבד ב׳בחירתה של סופי׳ ומאוחר יותר הפיק את ׳רשימת שינדלר׳. ברנקו הלך לבתי כנסת ואמר לאנשים שם, ׳אם אתם שורדים כמוני, ואתם רוצים לוודא שזה לעולם לא יקרה שוב, בבקשה בואו והצטרפו אליי׳. ביום הראשון של הצילומים ראיתי סביבי אנשים שלא נראו כמו ניצבים - הם היו רבנים ורופאים ועורכי דין ואנשים ששרדו את השואה וידעו את מה שהיה צריך לדעת. הם לא נזקקו לתסריט או להוראות״.
אביה של סימור היה יהודי שאיבד משפחה בשואה. הוא ואשתו, הולנדית פרוטסטנטית, נתנו לילדים חופש בחירה מלא. ״בילינו עם קתולים ופרוטסטנטים והינדים ומוסלמים ואתאיסטים ויהודים מכל הסוגים״, אומרת סימור, ״אבל בעבודה על ׳מלחמה וזיכרון׳ פתאום הבנתי מה זה להיות יהודי. צילמנו בבירקנאו סצנה אחת בשלוש בבוקר, וההורים שלי באו לבקר. אבא אמר לי שמלבד לידת ילדיו, זה היה הרגע הכי חשוב בחייו״.
מי שראה את הסדרה הזו בזמנו זוכר ממש סצנות ספציפיות.
״אני שומעת את זה כל הזמן. כשאמרתי לאבא שאני צריכה לשיר בסצנה האחרונה את ׳ראָזשינקעס מיט מאַנדלען׳, שזה אחד משירי הערש הכי מפורסמים ביידיש ודרכו אני מנסה לגרום לבן שלי להיזכר בי, הוא בכה כי סבתא שלו שרה לו את זה. אני תמיד הופכת אמוציונלית כשאני מדברת על הסדרה הזו. לא הרבה השתנה מאז״.
"אין הרבה נשים בגילי עם סדרה משלהן. זה גורם לי להרגיש עדיין רלוונטית"
סימור, 75, עדיין מאוד יפה. נקייה מאיפור או ניתוחים פלסטיים, היא לא השתנתה בהרבה מהילדה בת ה-20 שלוהקה להיות נערת בונד ב"חיה ותן למות", שהיה הופעת הבכורה של רוג׳ר מור כג׳יימס בונד; או מהאישה שגילמה את זמרת האופרה מריה קאלאס, בסרט הטלוויזיה המצליח "אונאסיס: האיש העשיר בעולם" וזכתה על כך בפרס האמי; או מהאישה שהצטלמה ל"פלייבוי" גם ב-1973, כשהפכה לנערת בונד; גם ב-1984, כשהייתה בת 33, וגם ממש לפני שמונה שנים, בגיל 67, כשהפכה לאישה המבוגרת ביותר שהצטלמה למגזין. היא עסוקה בלי הפסקה, כותבת ספר ומושקעת בפעילות פילנתרופית. והיא גם מובילה סדרת טלוויזיה מצליחה מאוד בערוץ הסטרימינג הקטן TV Acorn - פלטפורמה אמריקנית שמארחת בעיקר סדרות בריטיות והיא קצת כמו נטפליקס בריטי קטנטן.
"הארי וויילד" - טריילר
(באדיבות Acorn TV)
"הארי וויילד", שיש לה כבר חמש עונות אבל הגיעה רק עכשיו לישראל ועלתה בתחילת החודש ב-yes, היא אסקפיזם חמוד ומשעשע שקשה שלא לחבב. סימור היא הרייט וויילד - שכולם קוראים לה הארי - פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטת דבלין. כמו סימור, הארי נמצאת בשנות ה-70 לחייה ויום אחד נמאס לה ללמד תלמידים לא רציניים, אז היא מתפטרת מהרגע להרגע. בניגוד בוטה לג׳יין סימור, הארי מעולם לא הייתה נשואה, אבל יש לה בן בלש. מיד אחרי שהיא עוזבת את האוניברסיטה בפעם האחרונה, נשדדת הארי בידי נער צעיר. היא מבלה את הלילה בבית בנה, מחטטת לו בתיקי החקירה ומבינה שהיא יכולה לפתור שני מקרי רצח במקביל רק על בסיס הידע שלה בהיסטוריה וספרות. הבן לא מקשיב לה ועד שהיא תוכיח לו אחרת, מחפשת הארי את הנער ששדד אותה ומגלה שמדובר בילד טוב מהצד הלא נכון של העיר. איכשהו, הם הופכים לצמד בלשים. היא אומרת לו שהם כמו "קגני ולייסי", הוא לא יודע על מה היא מדברת, וביחד הם מתחילים לפתור מקרי פשע. סימור, שחקנית טובה באמת, נראית נהנית מכל רגע.
אפשר להניח שבשלב הזה את מאוד סלקטיבית בפרויקטים, בוודאי כשמדובר בהתחייבות ארוכת טווח לסדרת טלוויזיה. מה משך אותך כאן?
״מעולם לא ראיתי את הדמות הזאת קודם, או את מערכת היחסים הזו בין אישה אינטלקטואלית בשנות ה-70 לחייה ונער חכם שלא רוצה אפילו ללכת לבית ספר. אני ממש אוהבת את הרעיון שאישה מבוגרת מקבלת את זה שהיא אכן מבוגרת, ומשתמשת בזה. היא חיה חיים ארוכים, היא עשתה וראתה הכול, שום דבר לא באמת חדש לה. היא יכולה בקלות לשכנע אנשים שהיא זקנה שברירית שצריך להתעלם ממנה, כמו שהחברה מתעלמת מרוב האנשים המבוגרים, במיוחד נשים. הרי ברגע שמגיע גיל המעבר, אנחנו נעלמות מתחת לסלע. הארי היא אישה חכמה שנוח לה בעור שלה, שמקיימת קשרים רומנטיים כשהיא רוצה, ובתנאים שלה. זו סדרה שפשוט מעודדת את הרעיון של הזדמנות שנייה בחיים״.
"שואלים אותי מה אני עושה בשביל הכיף. איזו מין שאלה זו, אני משחקת בשביל הכיף". ג'יין סימור
(צילום: Michael Loccisano/Getty Images for Elton John AIDS Foundation)
כבר בפרק הראשון הבן שלך אומר לך, "לכי תמצאי משהו שנשים זקנות עושות". מישהו אמר לך את זה בחיים האמיתיים או שהם יודעים לא להתעסק איתך?
״רק אתמול לאחד התאומים שלי הייתה החוצפה לומר, ׳אמא, אולי את צריכה להירגע ולא לעבוד כל כך קשה׳. שאלתי אותו, 'ומה אעשה אז, אשחק גולף גרוע?'. אני כבר יודעת איך לשחק גולף גרוע. אנשים שואלים אותי מה אני עושה בשביל הכיף. איזו מין שאלה זו, אני משחקת בשביל הכיף. אני כותבת בשביל הכיף. אני מרצה בשביל הכיף. אני בת 75 וקשה לי לזכור הרבה מקרים של נשים בגילי שהיו להן סדרות משלהן. כל זה גורם לי להרגיש שגם בגילי אני עדיין רלוונטית בחברה של היום״.
"היתרון בלא לעשות שום דבר לא-טבעי לפנים שלך, הוא שאת נשארת קנבס ריק"
האוטוביוגרפיה שעליה עובדת סימור בימים אלה תהיה, בוודאות, מהעסיסיות שפרסמה הוליווד. החיים שלה היו הרבה דברים, רק לא משעממים. ״הייתי בת 20 כשצילמתי את ׳חיה ותן למות׳, וזו הייתה תקופה של שנאת נשים״, היא נזכרת, ״אנשים אומרים, ׳היית נערת בונד סקסית׳, ואני עונה, ׳לא, שיחקתי בתולה׳. אי-אפשר היה לעשות את התסריט הזה היום, הוא היה שגוי ומעוות בכל כך הרבה דרכים שונות, אבל זו הייתה התקופה, ככה הדברים עבדו אז. הייתי צעירה מאוד ואסירת תודה על כך שיש לי עבודה. למעשה צפיתי בסרט לפני כמה ימים, ושמחתי לראות שלא הייתי ממש גרועה, אבל אחרי הסרט הלכתי לשחק בתיאטרון. כולם לגלגו על נערת בונד שהולכת לשחק את ליידי מקבת ואופליה, אבל בשבילי זה היה הכרחי, כי זה מה שרציתי להיות״.
הרגשת לחץ חיצוני חזק במיוחד להוכיח שאת שחקנית טובה ולא רק אישה יפה?
"קודם כל, לא חשבתי שאני כל כך יפה. לצורך האוטוביוגרפיה שאני כותבת עשיתי צלילה עמוקה לחיי, ובכנות, הייתי ילדה מאוד לא פופולרית. מה שכן, במבט לאחור עכשיו, הבנתי שהצטלמתי טוב. זה כן. כנראה שיש לי את הפרופורציות שהתעשייה צריכה, מה שזה לא אומר. מצד שני, בואי נעשה סדר: יש לי עין ירוקה אחת ועין אחת חומה, שיש בה גם כחול וירוק. יש לי חיוך עקום. עצמות הלחיים שלי לא בסדר. אם יכניסו אותי למרפאה של מנתח פלסטי, הוא יוכל לבנות לעצמו מרפאה חדשה. גם החלטתי בגיל צעיר שאני רוצה להיות שחקנית אמיתית, והייתה לי הזדמנות לעשות את זה די מוקדם. ב׳קדמת עדן׳ הייתי בת 29 ושיחקתי דמות של צעירה בת 20, עד שהיא אישה בת 50 פלוס עם דלקת פרקים. לא מזמן שיחקתי אישה בת 85. כל מה שהייתי צריכה זו פאה אפורה. היתרון הגדול בלא לעשות שום דבר לא-טבעי לפנים שלך, הוא שאת נשארת קנבס ריק ויכולה לגלם כל דמות״.
"לא חשבתי שאני כל כך יפה. במבט לאחור הבנתי שהצטלמתי טוב". ג'יין סימור
(צילום: Kaye/Daily Express/Hulton Archive/Getty Images)
היא הייתה נשואה ארבע פעמים - ומאורסת עכשיו לג'ון זמבטי, רופא ומוזיקאי, בדרך לחתונה חמישית - ויש לה שישה ילדים וארבעה נכדים. ולמרות שעבדה נון-סטופ, מצאה עצמה בתחילת שנות ה-90 במשבר כלכלי גדול, אחרי גירושים רעים מאוד מבעלה השלישי, דייויד פלין, שהותירו אותה בלי כלום. כשרשת CBS הציעה לה תסריט לסרט טלוויזיה קטן על רופאה במערב הפרוע, היא חתמה על החוזה כמעט בלי לקרוא את התסריט. התנאי של הרשת היה שאם הסרט יצליח, היא תתחייב לצילום סדרת טלוויזיה. הם לא באמת האמינו שסרט על מערבון רפואי עם אישה בתפקיד ראשי יצליח, אבל האמריקאים התאהבו ב"ד"ר קווין, רופאה במערב", שהפכה גם ללהיט גלובלי.
את חושבת לפעמים על איך חייך היו נראים אם הייתה מדיה חברתית בימים שהצהובונים רדפו אחרייך?
״לא, כי אני דווקא מעדיפה את המצב היום. באנגליה יש עיתונים די פרועים ובמשך שנים היו ממציאים עליי דברים, כולל ציטוטים שלא היו ולא נבראו. דווקא בעולם של היום יש לי יותר שליטה, אני יכולה לדבר ישירות לאנשים על החיים האמיתיים שלי. נכנסתי לאינסטגרם בלי להבין את זה בכלל, זה גדל מעבר לכל מה שאני יכולה לדמיין וזו חוויה פנטסטית. ביקשו ממני לאחרונה להיכנס גם לטיקטוק, אז התחלתי לעשות את הדברים הקטנים והטיפשיים האלה. תוך פחות משבוע היו לי 20 אלף עוקבים וטיקטוק ביטלו את החשבון שלי. להיות אנושית זה הדבר הכי חשוב לי בחיים, ובסוף העיפו אותי מטיקטוק כי חשבו שאני בוט. לקח הרבה זמן עד ששכנענו אותם שאני לא".
