יון תומרקין חלף השבוע ליד גן הפסלים שבו מוצגות עבודותיו של אביו, האמן יגאל תומרקין ז"ל, והבחין מרחוק שמשהו אינו כשורה. כשנכנס לגן ראה כתובות גרפיטי על פסלים ומדבקות שהודבקו במקום. אבל מה שהיה לו הכי קשה לראות היה דווקא לוח ההסבר בכניסה: ״היה לי מאוד קשה לראות את זה שהשחיתו את התמונה שלו גם״, סיפר בשיחה עם ynet. לדבריו, מדבקות הודבקו על תמונת אביו ולאחר מכן קולפו.
תומרקין, שמתגורר ביפו, פרסם את המראות בסטורי ברשתות החברתיות וייחס את ההשחתה של הגן, שממוקם ליד אצטדיון בלומפילד, לאוהדי מכבי תל אביב. לדבריו, חלק מהכתובות עסקו בכדורגל וכללו מסרים נגד הפועל. הוא מעריך שהמעשה אירע לאחר אחד המשחקים האחרונים, ואמר כי בשלב זה אינו יודע אם יש תיעוד של מי שריסס או אם מישהו ראה את המעשה.
גלריה


״כולנו חווים את האלימות, את השנאה ואת הכעס״. לראות גרפיטי על פסלים, זה דבר שהוא מזעזע בעיניי״ גן הפסלים של יגאל תומרקין ז"ל אחרי ההשחתה
(צילום: יובל חן)
לדבריו, בין העבודות שנפגעו יש גם יצירה שעוסקת בשואה. ״לראות גרפיטי על פסלים, זה דבר שהוא מזעזע בעיניי״, אמר. ״זו אלימות לכל דבר, להשחית רכוש של אחר״. לדבריו, הוא אינו זוכר מקרה דומה בגן, ובוודאי לא בהיקף כזה.
השחקן קשר את האירוע גם להלך הרוח במדינה בתקופה האחרונה. "אני כועס ומאוכזב, אבל בעיקר מודאג כי אני לא יכול לנתק את זה מכל מה שקורה בארץ, מהשיח הרעיל, מהאלימות, וזה שלאף אחד פה לא אכפת ואף אחד פה לא לוקח אחריות. חייבים לעשות משהו כי אנחנו הולכים לכיוון רע מאוד", אמר בסרטון שבו תייג גם את מכבי תל אביב, משרד התרבות והספורט, משרד החינוך ועיריית תל אביב-יפו. בשיחה עם ynet הוסיף כי ״בתקופה שאנחנו חיים בה, תקופה באמת קשה לכולם, כולנו חווים את האלימות, את השנאה ואת הכעס״, אמר. לדבריו, הוא מצפה שהגורמים הרלוונטיים לא יסתפקו בתיקון הנזק, אלא ינקטו גם צעד חינוכי וערכי כדי למנוע מקרים דומים.
עוד הוסיף תומרקין וסיפר שבענייני תחזוקה המשפחה נוהגת לפנות לעירייה, ושעיריית תל אביב דואגת לדבריו לגן ולעבודות נוספות של אביו ברחבי העיר. הפעם בחר לפנות גם לציבור והוא מקווה שמכבי תל אביב תתייחס למקרה ותפעל גם במישור החינוכי כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה.
מבחינתו, הגן ממחיש את מה שאביו ביקש לעשות כשהציב פסלים במרחב הציבורי. ״זה מבחינת אבא שלי היה אחד הדברים הכי חשובים, להנגיש את האמנות שלו לציבור״, אמר. הוא תיאר איך קיווה שאנשים יפגשו את העבודות כחלק מהחיים בעיר, ושמשפחות, ילדים וזוגות יבואו לגן. ״זה באמת עצוב, זה חבל, זה כואב הלב״.





