בשנות ה-70 וה-80 הסעירה את איטליה סדרת רציחות, שהתחוללה בנפת פירנצה – הרוצח נהג לקטול בירייה זוגות שקיימו יחסי מין, באזורים מבודדים ומרוחקים, בשעות הלילה. בדרך כלל הזוגות התעלסו במכוניות שלהם. הרוצח לא הסתפק בכך – אחרי שירה בזוג המשתגל, הוא ניגש למכונית, הוציא את האישה המתה, הפשיט אותה, דקר את הגופה ובעיקר השחית את החזה ואת איבר המין, באמצעות סכין המשמש צוללנים. לא מפתיע שהרוצח זכה לכינוי: "המפלצת".
"המפלצת מפירנצה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
החל מ-1968, נרשמו שמונה רציחות כפולות. כל הרציחות בוצעו באמצעות אקדח ברטה, בקליבר 0.22. הרציחות גרמו לגל של פחד והיסטריה. זוגות אוהבים חששו להתבודד בשדות, ביערות ובמקומות מבודדים או אפילו בסמטאות פירנצה. רבים ערכו השוואות בין "המפלצת מפירנצה" לבין ג'ק המרטש, שהטיל את אימתו על לונדון בשלהי המאה ה-19 - מאחר ומדובר בשני מקרים בלתי פתורים, שבהם העבריין יצר קשר עם המשטרה והשחית את גופן של נשים.
במהלך השנים, נעצרו ואף הועמדו לדין מספר חשודים, חלקם ישבו בכלא. ב-2001, המשטרה הכריזה שסדרת הרציחות קשורה לכת שטן ושאיברי המין שנכרתו שימשו בפולחני הכת. לא אחת, נמתחה ביקורת על המשטרה ובתי המשפט, ורבים מאמינים שהרוצחים האמיתיים לא נתפסו. סביב הפרשה התפתחה חרושת שמועות וקונספירציות, שקישרו את הרציחות לא רק לכתות, אלא גם למסחר באיברים ולנטיות מיניות.
אגב, בין הקורבנות אפשר למצוא גם זוג גברים: ב-9 בספטמבר 1983, וילהלם פרידריך הורסט מאייר וויינס אווה ריש, שני סטודנטים בני 24 מגרמניה המערבית, הגיעו לאיטליה כדי לחגוג מלגה חשובה, שמאייר זכה בה. השניים נורו למוות באוטובוס הפולקסווגן שלהם. שיערו הבלונדיני הגולש ומבנה גופו הרזה של ריש הטעו כנראה את הרוצח, שחשב שמדובר באישה. המשטרה העלתה את הסברה שהסטודנטים היו נאהבים הומואים, וזאת על סמך חומרים פורנוגרפיים שנמצאו בזירה. החוקרים חשדו ש"המפלצת" איבד את עשתונותיו, עת הבין את טעותו ושלא היה מדובר באישה.
אחר בקשה לא רשמית של המשטרה האיטלקית, יחידת מדעי ההתנהגות של ה-FBI יצרה פרופיל של המפלצת. על פי הפרופיל, המפלצת הייתה גבר חסר אונים מיניים בגילאי 40 עד 45, שחי לבד או עם קרוב משפחה מבוגר. הפרופיל קבע שהוא ניחן בשנאה פתולוגית לנשים. מכיוון שהמפלצת השתמשה באותו אקדח וכדורים לרציחותיו, הוא כנראה גם לבש את אותם בגדים ואביזרים בזמן ביצוע הפשעים. הועלתה אף ההשערה שהוא אכל חלקי גוף, כאמצעי להשתלט באופן מלא על קורבנותיו.
העובדה שהמפלצת היה אורב לקורבנותיו, וירה כדורים מרובים לתוך מכוניותיהם, הצביעה על כך שהוא חסר ביטחון ביכולותיו לשלוט בקורבנות בעודם בחיים. פרופיל זה מעולם לא שימש באופן רשמי בחקירות, בעיקר בשל העובדה שלא התאים לאף אחד מהחשודים המרכזיים. תיאוריה פופולרית נוספת בנוגע לזהות המפלצת היא שלא היה מדובר רק באדם אחד, אלא בכנופייה של גברים שהגיעו מהאי סרדיניה וחיו באזור פירנצה.
הרציחה האחרונה התבצעה ב-1985 - מלקט פטריות מצא ביער את הגופות של תיירים צרפתיים - ג'ון מישל קראביצ'ווילי ונדין מאוריו, שנרצחו בעודם מתעלסים באוהל. הפטמה הכרותה של נדין נשלחה בדואר לתובעת סילביה דלה מוניקה, שחקרה את הפרשה, מלווה בפתק מאיים. החוויה הטראומטית הזאת, גרמה לדלה מוניקה לעזוב את רשויות אכיפת החוק.
הפרשה שהסעירה את הכוכבים
40 שנה בדיוק חלפו מאז הרצח האחרון ומסתבר שהסיפור של "המפלצת מפירנצה" עדיין מסעיר, ולא רק את תושבי ארץ המגף.
במהלך השנים, נוצרו סרטים וסדרות אחדות על "הרוצח מפירנצה". הרומן "חניבעל" משנת 1999, העיבוד הקולנועי לו משנת 2001 והעיבוד הטלוויזיוני משנת 2013, כולם השתמשו במקרה המפלצת כבסיס לעלילה משנית של הסצנות המתרחשות בפירנצה. בזמן העבודה על "חניבעל", הסופר תומאס האריס ביקר בפירנצה ונכח באחד המשפטים. בעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה "חניבעל", נרמז שחניבעל לקטר עצמו (מאדס מיקלסן) היה למעשה המפלצת.
אפילו הכוכבים ההוליוודיים הכי גדולים נמשכו למעשייה המטלטלת – ב-2008 טום קרוז רכש את הזכויות לרב המכר "המפלצת מפירנצה" של דאגלס פרסטון ומאריו ספצי. אבל בסופו של דבר, הפרויקט לא התרומם, וב-2011 הזכויות עברו לידיו של ג'ורג' קלוני. ב-2019 שוב נטען שקלוני הולך לעשות את הסרט הזה, אבל ההפקה לא יצאה לדרך.
"בכל שנה יוצאים עשרה ספרים על הסיפור הזה, ויש הרבה סרטי דוקו, סדרות טלוויזיה ופודקאסטים", סיפר פרנצ׳סקו קפלטי, מומחה לפרשה, עת ראיינתי אותו בפסטיבל ונציה האחרון. "למה אנשים פיתחו אובססיה לסיפור המפלצת? בגלל שחרף כל הניסיונות למצוא את האשמים ברצח, אין חשוד אחד, שאנחנו בטוחים שהיה מעורב. האובססיה נובעת גם בגלל שלא מדובר כאן רק בסיפורן הטרגי של משפחות הקורבנות, אלא גם במעשייה שמספרת על איטליה של התקופה ההיא".
אתה חושב שהאובססיה נובעת גם מהקשר בין סקס לאלימות?
"כן, כנראה. זו גם הסיבה שמידי שנה נערכים כנסים והמון אירועים סביב הנושא. כפי שאמרתי קודם: אין חשוד אחד עיקרי, אז כל אחד רוצה למצוא את המפלצת שלו. יש גם קבוצת פייסבוק שמוקדשת לעניין, בה חברים עשרת אלפים אנשים, ובכל יום עולים בה כ-20 פוסטים, ממש כאילו הרצח אירע בשנה שעברה".
קפלטי החל לפתח את האובססיה הזאת, כבר לפני 17 שנה, "אחרי שקראתי ספרים על הרציחות האלה. מאחר ואף אחד מהספרים לא היה משכנע, התחלתי לקרוא את תימלולי ההליכים המשפטיים ואת פסקי הדין. אחר כך יצרתי קשר עם עורכי הדין, שהיו מעורבים בפרשה - והתיידדנו. הספקות שעלו לי, עלו גם להם. זה השלב שבו התחלתי לנסות לארגן את כל החלקים בסיפור כדי לנסות להבין יותר טוב מה קרה שם".
"האלמנט היחיד שחוזר אצל כל מי שמספר את הסיפור, הוא שהיו שמונה מקרי רצח כפולים. זהו. שום דבר מעבר. המון ספקות אופפים את הפרשה הזו והיא פתוחה להנחות ולפרשנויות".
נקודת המבט של המפלצות
עכשיו קהל רחב יותר ברחבי הגלובוס יוכל להתוודע לרציחות המזוויעות, שכיכבו בכותרות, כבר לפני חמישים שנה: בנטפליקס עולה השבוע (החל מרביעי הקרוב) "המפלצת מפירנצה", מיני-סדרה בת ארבעה פרקים, המשחזרת את הסיפור. על בימוי "המפלצת מפירנצה", שנחשפה לראשונה בפסטיבל ונציה, הופקדו שני יוצרים מיומנים, שמבינים דבר אחד או שניים ברציחות ובפשעים: סטפנו סולימה לאונרדו פאסולי, שחתומים על הסדרות "גומורה" עטורת הפרסים ו"זירו זירו זירו", המבוססות על ספריו של רוברטו סביאנו – העיתונאי שחשף את סודות המאפיה האיטלקית ועולם הפשע המאורגן והסחר בסמים, ומאז נאלץ לחיות תחת אבטחה.
ב"המפלצת מפירנצה", סולימה ופאסולי חוזרים למקורות של הפרשה, ומתחילים את העלילה בסיפורו של החשוד הראשון. "הבחירה לספר את הסיפור הזה, פירושה להחליט לרדת לטריטוריה שבה הרוע כבר לא עוטה מסכות, ובניסיון לייצג אותו, אתה מבין שמילים ותמונות מסתכנות בפגיעה, בגידה או הוספת כאב נוסף לזה שכבר נגרם. אתה חש את הסכנה של גלישה למורבידיות, של הפיכת כאב לבידור. אימה, כדי שתסופר באמת, חייבת להתעמת איתה, לא להימנע ממנה", אמר סולימה, כשנפגשנו בפסטיבל ונציה. "סיפור, כדי שייצא בבהירות, מבלי לאמץ תזה, חייב להתחיל ממש בהתחלה. כדי לספר אותו בכנות, בכבוד ובקפדנות, עדיין צריך לשאת משמעות. לא כדי לפתור, לא כדי להסביר, אלא פשוט כדי לזכור. דרך להישאר קרובים לאלה שנותרו שם, לנצח בלילה ולומר: לא נשכחתם"
"המפלצת מפירנצה" מתרוצצת בין תקופות, זזה קדימה ואחורה. "זה היה טבעי מבחינתנו כי בחרנו לספר את סיפורם של החשודים ברציחות ולא מנקודת המבט של החוקרים", מצטרף פאסולי, לשיחה. "בחרנו את נקודת המבט של המפלצות".
כמה הדברים אתם מראים בסדרה אמיתיים וכמה המצאתם?
סולימה: "האמת היא שסיפרנו בדיוק את מה שקרה והחלטנו גם להשתמש בשמות האמיתיים של הנפשות הפועלות. היות ומדובר בסיפור אמיתי לא יכולנו להמציא כלום וחלה עלינו גם החובה המשפטית להיצמד לאמת. זו עלולה להיות מגבלה קריאטיבית עבור יוצרים מסוימים, אבל לדעתי לא כך הדבר. הסיפור שהצופים רואים הוא בדיוק מה שקרה במציאות".
פאסולי: "מגוון החומרים שעמדו לרשותנו כלל ראיונות, תחקורים, ניתוחים פסיכולוגיים, ולכן החלטנו שלא להמציא כלום. פשוט עברנו על כל החומרים וניסינו להבין אותם כדי לסדר ולהוציא יצירה נקייה ומהוקצעת לטובת הקהל. ומשם זו אחריות הקהל - כמו שזו הייתה אחריות החוקרים - להחליט מה קרה ומי אשם"
סולימה: "ההחלטה היחידה שכן קיבלנו הייתה דווקא מה לא להגיד, מה לא לספר, מה להוריד, בעיקר דברים שהיו מבלבלים עוד יותר את הצופים, כמו החקירות".
פאסולי: "למעשה התיק טרם נסגר באמת. למשל, המשפחה של שני החבר'ה הצרפתים שנרצחו ב-1985, עדיין ממשיכה לחקור ולא מרוצה מפסק הדין של בית המשפט. התיק רחוק מלהיסגר ולא ברור למה אנשים מסוימים הורשעו, בעוד אחרים לא"
יוצרי "המפלצת מפירנצה" נפגשו עם אחדים מהאנשים שמעורבים בפרשה ועדיין בחיים. אחד מהם הוא נטלינו מלה, בנה של ברברה לוצ'י, שנרצחה עם המאהב שלה פועל הבניין אנטוניו לו ביאנקו, ב-21 באוגוסט 1968, בעיירה סמוך לפירנצה. הרוצח ירה בזוג, בעוד הילד נטלינו בן השש, ישן במושב האחורי. כשהילד התעורר הוא הבחין באימו המתה ורץ לבית סמוך. כך לפחות טען נטלינו. העובדה שנטלינו לא נעל נעלים במהלך הרצח, גרמה לחוקרים לפקפק בעדות הילד. הם סברו שהרוצח לקח אותו על כתפיו לבית הסמוך.
סטפנו מלה בעלה של ברברה לוצ'י הואשם בסופו של דבר ברצח, אחרי שהודה בלחץ המשטרה. בהמשך טען שהוא רק נכח בזירת הרצח. אגב, ברברה היא אחת היחידות שאיבר מינה לא הושחת. מלה ריצה שנים אחדות בכלא. בזמן שהיה בכלא, נרצח זוג נוסף, ככל הנראה עם אותו אקדח. אגב, ברברה ניהלה רומנים עם גברים נוספים וחלקם הביאה הביתה וסטפנו נאלץ לארח אותם בביתם.
מלה טען כי הרוצח האמיתי היה אדם בשם סלבטורה וינצ'י – שיפוצניק שהגיע מסרדיניה – אלמן שרעייתו התאבדה כביכול, פרוורט וסדיסט שהשתכן שנים אחדות בבית של מלה ולוצ'י, ושכב עם שניהם. רעייתו של וינצ'י סיפקה לבעלה אליבי. מלה הורשע על סמך מניע חזק וכן בדיקה כימית שהוכיחה כי ירה באקדח. הוא נידון ל-14 שנות מאסר לאור נסיבות מחמירות וזוכה רק ב-1989.
וינצ'י, שנחקר במהלך השנים מספר פעמים, ואף הועמד למשפט על רצח רעייתו, והצליח לצאת בשלום, נעלם ולא נראה מאז 1985, אחרי שביקר באי הולדתו. "אומרים שהוא עדיין חי, אבל אנחנו לא בטוחים", אומר סולימה. "מבחינת בית המשפט, האשם ברצח היה סטפנו מלה. כך פסק גזר הדין קבע. אבל בפסיקה האחרונה של גזר הדין השופטים כתבו: 'אנחנו לא מאמינים שסטפנו מלה אשם ברצח הזה, אבל מאחר והוא מעולם לא אמר שהוא לא אשם - ומאחר ואף אחד אחר לא הגיע והודה שהוא כן אשם - אנחנו מניחים שהוא אכן אשם'".
ברברה לוצ'י הקורבן הראשון, היא אחת הדמויות המרתקות של המיני-סדרה "המפלצת מפירנצה", ובסיפור שלה ושלה ושל הגברים בחייה, אפשר למצוא מיניות נזילה ומשוחררת, כולל הומוסקסואליות. "בתחילת הסדרה שלנו, אנחנו רואים את הסיפור של ברברה לוצ'י, שהייתה בחורה מרדנית שיצאה נגד כל החוקים, רצתה להיות עצמאית ובלה בלה בלה", אומר סולימה. "אחר כך, בפרק הרביעי והאחרון, אנחנו נחשפים לנקודת מבט נוספת – זאת של סלבטורה וינצ'י שנולד וגדל בכפר קטן בסרדיניה, בן לרועה צאן, שהיה מאוהב בחבר הכי טוב שלו בכפר. איך בחור כזה יכול להודות בנטייה המינית שלו? הוא היה נתון תחת לחץ חברתי עצום ולא יכול היה לממש את המיניות שלו באופן חופשי".
"באותה תקופה, שנות ה-50 וה-60, ובתרבות הזאת, היה בלתי נתפס שבן לרועה צאן בסרדיניה, יהיה גיי. זה היה משהו שלא יכולת להעלות בדעתך. אבל מה שכן אפשר להעלות על הדעת הוא שברגע שבחור כזה מתבגר, הוא עלול היה להפוך לאדם מופרע, בגלל הדיכוי המיני שהוא חווה בגיל צעיר.
"איך ידענו שווינצ'י היה הומו? ידענו בגלל שהייתה כמות אדירה של אנשים שאמרו את זה, תחת שבועה. מול קהל. כולם ידעו זאת".
ואיך היה המפגש של נטלינו?
פאסולי: "נטלינו לא בטוב. חייו טרגיים, בגלל הטרגדיה הגדולה שעבר כילד: הוא ראה את אמא שלו נרצחת מול עיניו ואת אבא שלו מואשם ברצח. בשעתו, נטלינו הועבר למשמורת אצל משפחה ומשם הוא התגלגל לבית יתומים. במהלך חייו, נטלינו חווה המון טראומות שונות. כיום הוא גר בבית עם עוד בחורה. יש לו אמנם חדר, אבל הוא חי חיי הומלס".
מאז "שתיקת הכבשים" עטור האוסקרים, מראשית שנות ה-90, העיסוק ברוצחים סדרתיים הפך לאובססיה, שרק הולכת ומתעצמת. יש לכם הסבר?
"זה הקסם הטמון ברוע", סבור סולימה. "אולי יש חן מסוים בלהציג את דיוקנו של הרוע. אולי היינו רוצים שהרוע יהיה רחוק יותר מאיתנו - שרוע יהיה משהו מופשט, מוגזם, מוקצן. זה למשל מה שמרתק אותי אצל רוצחים סדרתיים - הרוע. הם מייצגים רוע בעוד אתה, כצופה בצד השני, מייצג את הטוב".
כמה נפוצים באיטליה מקרים של רוצחים סדרתיים?
"יש לנו מעט מאוד רוצחים סדרתיים. אולי חמישה לאורך ההיסטוריה (כדאי לציין שהערך בוויקיפדיה של רוצחים סדרתיים ברחבי העולם מדווח על מספר רב יותר של רוצחים באיטליה. א"ק). אני חושב שיותר משהקתוליות משחקת כאן תפקיד, תרבות המשפחה שרוקמת קשרים חזקים בין אנשים בקהילה, היא הסיבה שאין אצלנו הרבה כאלה. ובגלל תרבות המשפחה, קשה יותר למצוא אצלנו אנשים מבודדים, כמו שאנחנו רואים בארה"ב למשל - אנשים שיכולים לעשות הכול ושהם אבודים ואין להם מקום בחברה.
11 צפייה בגלריה
הפך את העיסוק ברוצחים סדרתיים לאובססיה. מתוך "שתיקת הכבשים"
(צילום: באדיבות yes וסרטי אוריון)
"באיטליה יש לי למשל את אמא שלי, את אחי, את אחותי, אז אם הייתי רוצח סדרתי היה לי יותר קשה לעשות את 'העבודה' שלי. ולכן מקרים כאלה הם דבר די נדיר. 'המפלצת מפירנצה' הוא הרוצח הכי גדול ומפורסם שהיה לנו".
סולימה חושב שהסיפור של "המפלצת מפירנצה" קשור גם לתרבות הפטריארכלית ו"לאיך שגברים מסתכלים על נשים בתרבות שלנו - איך שהם הסתכלו פעם וממשיכים להסתכל היום – כל יום, אישה נרצחת באיטליה, בידי גבר. כי הוא קינא לה, כי היא רצתה לעזוב אותו לטובת גבר אחר. בגלל כל מיני דברים. נשים צעירות, מבוגרות, בכל גיל. וזה מדהים. בניתוח הפסיכולוגי שהציג המומחה שבחן את 'המפלצת מפירנצה״, נטען שהרוצח יצא כנגד נשים. הן היו המטרה האמיתית. גברים היו מבחינתו רק מכשול. הוא הרג את הגברים, כדי להסיר את המכשול ואז עשה את מה שרצה בנשים. הקשר הזה בין פטריארכיה לאלימות, הוא שהופך את הפרשה הזו למעניינת".
פאסולי: "הוא גם רצח נשים שהתעלסו במכוניות".
סולימה: "במקרה הזה הקתוליות הייתה אלמנט שהביא לפרונט, באופן מוזר, דווקא מעצורים מיניים שהתפרצו בכל מיני דרכים - ללא שום קונטרה - בצורה לא טבעית. בצורה מטרידה מאוד. חשוב לזכור שבתרבות הקתולית, סקס הוא דבר רע מאוד, שצריך להישמר מפניו, וכשהתרבות השלטת הזו פוגשת בחברה המודרנית, היא מביאה להתפרצויות נוסח המפלצת מפירנצה".
