הסופרת הצרפתייה-איראנית מרג'אן סטראפי, מחברת "פרספוליס", הלכה לעולמה בגיל 56 היום (חמישי). "מרג'אן סטראפי מתה משברון לב, קצת יותר משנה לאחר מותו של מתיאס ריפה, בעלה ואהבת חייה", מסרה משפחתה.
סטראפי הייתה סופרת, מאיירת, קומיקסאית ובמאית קולנוע איראנית-צרפתייה, שהתפרסמה בעיקר בזכות הרומן הגרפי האוטוביוגרפי "פרספוליס". הספר גלל את סיפור חייה המוקדמים בטהרן, את מאבקה תחת המגבלות שהטילה ההנהגה האסלאמית באיראן לאחר המהפכה של 1979, בטרם נשלחה על ידי הוריה לאירופה כדי להתחיל חיים בגלות. "פרספוליס" פורסם בתחילת שנות ה-2000 בצרפת, הפך לאחד הרומנים הגרפיים המזוהים ביותר עם הז'אנר, ותורגם גם לעברית. ב-ynet תואר כבר ב-2005 כ"יצירת מופת" שמעניקה הצצה לחיי היום-יום של ילדה בצל המהפכה האיראנית.
סטראפי נולדה בראשת שבאיראן וגדלה בטהרן, במשפחה חילונית, משכילה ופוליטית. הוריה, כאמור, שלחו אותה בגיל צעיר לאירופה, ובהמשך היא השתקעה בצרפת. היא נחשבה למבקרת חריפה של המשטר התיאוקרטי באיראן. היא הגיעה לצרפת ב-1994 וקיבלה אזרחות צרפתית בשנת 2006. בשנת 2025 היא סירבה לקבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי בשל "צביעותה" של המדינה בהתנהלותה מול איראן.
ב-2007 עיבדה סטראפי את "פרספוליס" לסרט אנימציה יחד עם וינסנט פארונו, שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, היה מועמד לגלובוס הזהב ולפרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר, והפך אותה בכך לאישה הראשונה שהייתה מועמדת בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר באוסקר.
מעבר ל"פרספוליס", סטראפי כתבה גם את Embroideries ("רקמות"), שעסק בעולמן של נשים איראניות, ואת Chicken with Plums ("עוף עם שזיפים"), שגם עובד לסרט. בהמשך היא ביימה גם סרטים שאינם קשורים לאיראן, בהם "הקולות" עם ראיין ריינולדס ו"מדראם קירי", ביוגרפיה קולנועית על מארי קירי בכיכובה של רוזמונד פייק.
בשנים האחרונות סטראפי חזרה להיות קול בולט סביב המחאה באיראן. לפני כשנתיים ערכה את הקובץ הגרפי Woman, Life, Freedom, על מחאת "אישה, חיים, חופש" בעקבות מותה של מהסא אמיני. בריאיון ל"גארדיאן" היא הסבירה שהספר נועד להסביר לקהל בינלאומי את הרקע הפוליטי והחברתי של המחאה באיראן. ב-2024 קיבלה את פרס נסיכת אסטוריאס לתקשורת ומדעי הרוח, בין היתר כהוקרה על קולה בתחום זכויות האדם והחירות.
