בסרטון שצבר בשעה זו מעל ל-1.4 מיליון צפיות בפייסבוק, הקומיקאי אודי כגן שיתף קטע אישי וחשוף מתוך מופע הסטנדאפ שלו, שבו הוא משתף על החוויה שלו כמתמודד עם הלם קרב. "זה נושא שכל כך קשה לנו לדבר עליו, בגלל שהלם קרב זו מחלה שקופה. הלם קרב - אי אפשר לראות אותו, אבל אפשר להרגיש אותו".
בסרטון בן ה-21 דקות, כגן מספר כיצד בתום השירות הצבאי, אחרי מבצע "חומת מגן", נסע עם חבר מהצוות לדרום אמריקה. "באמצע הלילה התעוררתי פתאום. ממין התקף, משהו שלא קרה לי בחיים. מין כאילו קוצר נשימה, דפיקות לב, התעוררתי פתאום באמצע הלילה, וזה נמשך כמה דקות ההתקף הזה. וזהו, ובסופו התיישבתי שם על הרצפה, מזיע רטוב".
ההתקפים לדבריו המשיכו להגיע, ומה שחשדו שהוא סלמונלה - אובחן על ידי רופא מקומי כסטרס. "הוא אמר לי, אדוני, זה מאוד רציני, אתה חייב ללמוד לנשום'. "אמרתי לו, 'תקשיב שנייה משהו. אתה יודע מאיפה אני מגיע? מאיזה מדינה? מאיזו יחידה בצבא? סטרס? יש לי סלמונלה, אחת הסלמונלות הברורות'. ויצאתי מהחדר. חזרתי לארץ אחרי הטיול. וההתקפים האלה לא עברו. ופתאום הם לא היו רק בלילה, פתאום הם היו גם ביום. וכל דבר היה מדליק אותם פתאום, הייתי עומד ברחוב פה, היה עובר לידי קטנוע, אמרתי, 'אני לא יכול להמשיך לברוח מזה'".
הקומיקאי מעיד שלא סיפר לאף אחד מה עובר עליו - לא למשפחה, לא לחברים. "העדפתי למות מאה פעם מאשר שמישהו ידע שמשהו עובר עליי. אמרתי, מה, אני מאלה שיורים ובוכים? בחיים לא, וכל פעם שהיה מתחיל לעלות לי הדבר הזה, הייתי דוחף אותו בכוח. וזה עבד לתקופה מסוימת. אבל זה הצריך ממני להיכנס לתוך הארון. כל כך עמוק עד ששכחתי בכלל שאני בתוך ארון, חשבתי שאלה החיים עצמם".
הוא מתאר איך שיחה עם חבר שסבל גם הוא מהלם קרב הובילה אותו למצוא מזור לכאב באלכוהול ובסמים קשים במשך יותר מעשור. "למה תמיד טראומה מכל סוג, עזבו טראומה מלחימה - טראומה מינית, טראומות דומות - למה זה הולך יד ביד עם אלכוהול וסמים והתמכרויות ותחליפים וכל הדברים האלה? ... כמה שיותר סמים, כמה שיותר להשכיח, למה? כי בשנים הכי קשות שהתמודדתי עם הדבר הזה, עד היום, היה לי קול בתוך הראש שהיה אומר לי את הדברים הכי קשים בעולם. לא הייתי צריך בכלל אויבים, כי היה לי אותו, את השותף הגרוע בעולם. רק הייתי פותח את העיניים בבוקר והוא היה מתחיל לדבר, ואומר לי איך עשית את הדברים שעשית? לא מגיע לך לחיות. וכשהייתי שותה, עושה סמים, הקול הזה נהיה יותר נסבל, יחד.
לבסוף, הוא מספר, אזר את האומץ לבקש עזרה - והצליח להשתקם. אלא שאז הגיע 7 באוקטובר ואילץ אותו להתמודד שוב עם אותם פחדים, ואותה פוסט-טראומה. "בשביל כולנו, האירוע הזה נראה לנו כמו אכזריות שלא ידענו על הקיום שלה ולפוסט-טראומטים, אני יכול לדבר בשם עצמי ובשם אלפי הפוסט-טראומטים שפגשתי. הדבר הראשון שהרגשנו זה סכנה. באים אלינו הביתה, סכנה. התחלתי לפזר סכינים בכל החדרים. קניתי שתי אלות בייסבול... רק כשאשתי אמרה לי 'תנשום' - נזכרתי בשיחה ההיא.
"אני בטוח שאתם שואלים את עצמכם, למה אני מדבר על דבר כזה במופע סטנדאפ? כי זה חשוב לי", הוא מסביר. "כל כך חשוב לי. כי הדבר הזה הוא לא רק שלי, לא יהיה בית בלי הדבר הזה, אנשים שהיו אנשים שחילצו, אנשים ששמעו, אנשים שאיבדו אנשים. אבל אני לא רוצה להלחיץ, הפוך. אני רוצה להגיד משהו טוב, הדבר הזה גדל בחושך, בבושה, בדממה, כשלא מדברים עליו. הוא מתרבה בבושה, הוא מתרבה עוד ועוד ועוד ועוד, אבל מת מהר מאוד באור. והאור - זה אנחנו. ואני מקווה שאתם מבינים על מה אני מדבר".
ברשתות לא נשארו אדישים לקטע שפרסם כגן ומיהרו לפרסם אינספור תגובות. בין הטוקבקים ניתן היה להבחין גם במפגן תמיכה מצד קולגות של הקומיקאי. "שמע אודי, יצא לי להתעסק בסטנדאפ כמה שנים - זה קטע הסטנדאפ הכי טוב שראיתי!", כתב שלום אסייג, "מצחיק, מרגש, כואב, מרפא, עם מסר עוצמתי וחשוב והכול מוגש בחן ובכשרון רב. שאפו אחי!".
"זה מונולוג של מדינה, של מדינה שלמה. והמילים האלה מהדהדות אחורה וקדימה בזמן. תודה עליך", כתבה השחקנית ירדן בר כוכבא, ופאולה רוזנברג הוסיפה, "אודי, אני יושבת ובוכה. איזו נשמה אתה, וואו. אתה איש יקר כל כך".
זו אינה הפעם הראשונה שכגן פותח את ליבו על נושא הלם הקרב ופוסט-טראומה. מלבד המונולוג במופע הסטנדאפ שלו, הקומיקאי התייחס לנושא בעבר גם במערכון בתוכנית "ארץ נהדרת".
