בוקר טוב, חדי וחדות קרן עסיסיים שכמוכם. מכל ערבי הגמר המוזרים של "האח הגדול" עד כה, זה בהחלט היה המוזר שבהם. "האח הגדול", שנאמן למסורת שלו לחשוף את החיים האינטימיים והרגישים ביותר אל מול עם ישראל, הציב את קהל הצופים שלו בסיטואציה בלתי אפשרית: לצפות בארז איסקוב יושב בבית, מחכה שגיא ולירון יספקו לו הודעה מסוג מסוים, ולדעת שבחוץ מחכה לו הודעה מסוג אחר לגמרי על סבתו שנהרגה בתאונה. התחושה הזאת, הבלתי ניתנת להכלה, של אסון ידוע מראש, של צער גדול שעומד להתרחש, העניקה משמעות נוספת לכל מילה שהוא אמר.
מתוך "האח הגדול"
(צילום: באדיבות רשת 13)
פתאום נפער פער בין הריאליטי למציאות, ובאבחה אכזרית קיבלנו פרופורציות בנוגע לשאלה מה חשוב באמת. מישהו שלף אותנו מתוך הכלוב האסקפיסטי שנכנסנו אליו מרצון, והטיל אותנו אל תוך ממשות כואבת, באופן דומה מידי לקיום שלנו פה, בארץ חמדת אבות. ומעבר לעצב, זאת היתה עוד תזכורת לא נעימה לאופי המציצני של הצפייה: אנחנו יודעים על איסקוב משהו אינטימי ועצוב עוד לפני שהוא עצמו יודע אותו, וזה לא נראה הוגן. איזה שהוא גבול נחצה פה, ועם כל היעדר החיבוב שלי לאיסקוב, זה לא משהו שהגיע לו או לאף אחד אחר.
אבל מציאות בצד, קלוז'ר לעונה הזאת צריך שיהיה. יש לנו זוכה שמעולם לא המחיש יותר לשאר הדיירים את האמרה האהובה עליהם, "מה שרואים מכאן לא רואים משם", או במקרה שלהם - מה שרואים משם לא רואים מכאן". אני מניחה שההדחות של מאי, מוגרבי ושני הפתיעו ואולי טלטלו אותם, אבל אני מוכנה להישבע שאף אחד מהם לא חשב שיובל, הטיפוס הזה שרוב הזמן הסתתר מאחורי שני והתנתק מהם במשך רוב העונה, עד ששתי דקות לפני הסוף השתדרג לבן-אדם שכיף איתו במסיבות, יכבה את האור. בואו, אפילו הפקת האח, שמן הסתם חתרה לרגע הזה, התבלבלה ושמה תמונה של שון על הקיר כשהוא יצא.
על הפרצוף של ארז איסקוב, שיצא לפניו ולא הסתיר לרגע את האכזבה שלו - טוב, אם יש דבר אחד שהאדם הזה לא מצטיין בו, זה להפסיד - אפשר היה לקרוא גם את המחשבה: מה לעזאזל ראו שם בבית? איך יובל העסיק את הנרטיב בזמן שאני רכשתי חגורה שחורה בפלירטוטים? איך בדיוק המרמיטה הרטובה הזאת כישפה את העריכה בזמן שאני הייתי עסוק בלהדוף ממני נקבות להוטות ולדבר על כדורגל? יובל לא החזיק כמעט אף קו עלילה שלא היה קשור למערכת היחסים שלו עם שני, הוא לא היה עובר את מבחן בקדל - נדיר שראינו אותו מדבר עם מישהו על משהו שהוא לא היא. אני מודה, עד חודש וחצי לתוך העונה אפילו לא ידעתי אם קוראים לו יוֹבֵל או יוּבַל.
אז נכון. היה פה מפגש אלכסונים מקודש של צרכים הפקתיים, מאבקים של צבאות מצביעים שפעלו בחוץ ואינטרסים שלא תמיד היו קשורים ליובל אבל הוא נהנה מההפקר, וכן, גם הכישרון שלו לגלם בחור ערכי, רגיש, לא מתלהם וצנוע, שמתאהב בפעם הראשונה בחייו ומגלה אורך רוח רומנטי מול בת זוג שחבטה בו שוב ושוב. לאיש היו 70 אלף עוקבים לפני שהוא נכנס לבית האח, הוא לא בדיוק ממשפחת הזנים של מוגרבי, שלומד ברגעים אלה ממש להפעיל מצלמה.
במודע או שלא במודע, יובל יצא מורווח מהתמונה שנחרטה במוחם של הצופים: שני, הבולדוג, מחזיקה את יובל במלתעותיה ומנערת אותו עד שהוא מסתמרטט, מתמרד ומחליט לצאת לחופשי, בדיוק בזמן כדי להספיק להראות לצופים מה יכול היה להיות, אבל לא מספיק כדי להמאיס את עצמו. ואגב, עורכים יקרים, שלא תחשבו שלא שמנו לב שהחלטתם להסליק לחלוטין את שני מקליפ הרגעים הגדולים. מזל שהיה לה איזה רגע או שניים עם יובל במהלך העונה כדי שהיא תזכה לקצת יחס מכם.
אבל יובל ו-950 אלף השקלים שלו (לפני הפחתת המס) הם החוגגים המשניים בערב הזה. רשת היא החוגגת הגדולה, של עונה שנפלה עליה מהשמיים. מבלי לתכנן היא פתאום מצאה את עצמה על הגג של הטלוויזיה, עם אחוזי צפיה ובאזז שרק זקני השבט זוכרים איך הם מרגישים. הצופים קיבלו תזכורת אחרונה לאיך זה מרגיש כשהזכיינית, מסטולית מנקודות רייטינג התחזרה על זמן הפרסומות ותחבה את הכול לאף בבת אחת, רק כדי להכניס את כל מי שישב מול המסך לאוברדוז פאסיבי.
4 צפייה בגלריה
שילוב של דיירים שמודעים לעצמם אבל בו זמנית הצליחו לקחת אותנו כמה צעדים אחורה. מתוך גמר "האח הגדול"
(צילום: באדיבות רשת 13)
האמת, עד עכשיו אני לא בדיוק יודעת לנסח לעצמי מה כל כך עבד בעונה הזאת, למה היא תפסה. זה היה שילוב של דיירים שמודעים לעצמם אבל בו זמנית הצליחו לקחת את משפחת האדם כמה צעדים אחורה בכל מה שקשור בתפיסות שמרניות, שוביניסטיות ופוליטיות; דיירים שחלקם עילגים ובורים עד כדי גיחוך אבל לרגעים גם ידעו להביט על עצמם, היו מודעים לפגמים, לשריטות והעזו לדבר על הרגשות שלהם ולהניח הכול על השולחן. שהעלילות שלהם חזרו על עצמן שוב ושוב, ובכל זאת הצליחו לייצר עניין בכל פעם מחדש. הם היו דרמטיים עד הרגע האחרון, צמאים לתשומת לב (שלקה נראתה כאילו היתה על סמים בגמר הזה, ואלאיה, אלוהים אלאיה, לא התבלבלת קצת בסט? למה את בלונדינית עכשיו? איפה הבחורה שהצלנו בעונה הזאת ומה עשית איתה?), והשלישיה הסופית - תרצה, איסקוב ויובל - יצרה מתח אמיתי. עד לחלק האחרון של הגמר לא היה ברור מי הולך לקחת את זה.
ולשלב השאלה הזהה בכל גמר - מה הזוכה אומר עלינו? אם הניצחון של אור בן דוד בעונה הקודמת שיקף את הצייטגייסט התקופתי, אם העם עם האצבע על הסלולר רצה לראות אדם כוחני, מחושב שמבין באינטריגות, יובל כנראה מסמן שהעם משתוקק לקיום אחר. משהו יותר עדין, מהוסס, שורד אבל לא מתלהם, אולי מישהו פחות דומיננטי, קצת יותר מכונס, קצת פחות נחרץ, אבל עם קו שיער נהדר, רבותי, העם רוצה רוזמרין, והעם אינו טועה. אם אתם כבר מתגעגעים רשת, עדיין תחת השפעה, תנסה להרים גם עונת חורף. אני בספק אם היא יודעת מה עבד בעונה הזאת אז צפו לשחזורים עיוורים ויריות באפלה. עד אז, תהיו חזקים ותראו ישועות.
