ארטיום דולגופיאט הביא הרגע מדליית זהב לעצמו ולמדינת ישראל בטוקיו, ואני מציעה לפרוש בשיא ולא להפנות שאיפות לאומיות גם לתחומים אחרים. אבל אם אין ברירה אז אין ברירה: סדרת הנטפליקס הישראלית הראשונה, "פגע וברח" (Hit and Run), שיצרו האנשים שהביאו לכם ולשאר העולם את "פאודה", עלתה אתמול (ה') לשירות הסטרימינג ותרשו לי להיות רגע אבא של דולגופיאט ולומר שצר לי, היא לא מספיק טובה.
אני לא אומרת את זה בקטע פרובינציאלי-לאומי. ליאור רז ואבי יששכרוף לא מייצגים אותי ואת מדינתי יותר משגל גדות מייצגת אותה, והם לא נשלחו על ידי האל הטוב כדי להעלות את קרננו בגולה. אני אומרת את זה ממקום מושבי כאורגניזם כורסה מצוי, שמעוניין בסדרת אקשן טובה עם קצת ערך מוסף, וקיבל סדרת אקשן מושקעת להדהים אבל אחת שלא תצליח לבלוט או להיחרט בזיכרון אפילו אם חייה תלויים בזה. ואם זה תלוי בליאור רז, החיים שלה יהיו תלויים בזה שלוש פעמים בפרק.
זה מתחיל בדמות של שגב אזולאי (בגילומו של ליאור רז), המופיע ברוב המכריע של הסצנות ומחזיק את רוב העלילה על כתפיו. שגב הוא מדריך תיירים ישראלי (עם עבר בטחוני, כמובן, כי בואו, זה ליאור רז) שאשתו נהרגת בתאונת פגע וברח ביום שבו היא אמורה לטוס לביקור בניו יורק. באופן נח להפליא, הבלשית המשטרתית שחוקרת את האירוע היא קרובת משפחה של שגב, מה שמאפשר לו להיות מעורב ברמה מסוימת בחקירה ולהגיע למסקנה שאשתו נרצחה ולא נדרסה בטעות. הוא יוצא למסע לחשיפת האמת, מצויד בשלל פרצופי ה"תחזיקו אותי" וה"אני היחיד שיכול להציל את המצב פה, תסמכו עלי".
רז הוא שחקן אקשן מיומן שב"פאודה" הצליח קצת להתעלות - לפחות בעונה הראשונה והשנייה - מעל הקלישאה של דמות בסרט אקשן, אבל פה הוא סוחט את דוושת הקלישאות בכל הכח. כמעט בכל סצנה הוא רועם ורושף עיניים, והמבט הקשוח והמיוסר שלו, עם נגיעות של מאצ'ו ישראלי צבאי מצוי, מוביל למסקנה שהוא סוג של אסי ורותם: או שאתם אוהבים אותו או שזה נראה לכם מגוחך. מיליוני צופים בנטפליקס אהבו אותו, אז אני מניחה שקהל היעד קיים, אבל יסלח לי האל: הדמות שהוא מגלם ב"פגע וברח" גובלת בפארודיה. נדמה שהתסריט לא פספס אף פניה בעלילה כל עוד היא אפשרה לרז לבצע את הפעולה של טעינת האקדח.
מבחינת העלילה, ובכן, שלושת הפרקים הראשונים הם מפת דרכים צפויה למדי שכל מי שראה סרט אקשן אמריקני מימיו יוכל לדקלם מתוך שינה. בסוף הפרק השלישי, אם תחזיקו מעמד, מתחיל להתגלגל סוף סוף כדור שלג עלילתי והטוויסטים מתחילים לזרום. הצופה מבין שכל הדמויות חשודות בהכל, והסיפור מקבל תפנית הרבה יותר גרנדיוזית. שגב אזולאי מוצא את עצמו לכוד בין כוחות גדולים ממנו בהרבה ונזרקת גם מילת הקסם הישראלית שמציתה את הדמיון של כל אמריקאי באשר הוא, ואשאיר אתכם לנחש איזו (ולא, אני לא מתכוונת ל"תגלית").
"פגע וברח" היא סדרה מושקעת להפליא, בסדרי גודל שישראלים יכולים רק לחלום עליהם (ארבעה מיליון דולר לפרק), ורז ויששכרוף נתמכו בעבודה על התסריט במפיקות של "ההריגה", דון פרסטוויץ’ וניקול יורקין. הצילומים נעשו בהשראת סרטי האקשן של שנות ה-70, עם עדשות וינטג' מיוחדות, ואכן כל החשודים הרגילים של ז'אנר האקשן מופיעים כאן - גיבור אחד שלוקח את החוק לידיים, מרדפים, קרבות, גופות, חוקר משטרתי נחוש ועיתונאית אידיאליסטית נחושה לא פחות. גם בני המשפחה של הגיבור נוכחים, ועליו לעשות בחירות קשות. לעבור בדיוטי, לקנות טובלרון ולחזור הביתה - או להציל את העולם בחו"ל.
השחקנים הנוספים בסדרה משחקים נהדר - ליאור אשכנזי, גל תורן וסאנה לאתן (שמגלמת עיתונאית אמריקנית שמסייעת לשגב) - אבל נדמה שהדיאלוגים נכתבו על ידי מחולל סדרות אקשן חסר מעוף, הדמויות קלישאתיות, ובפראפרזה על "פאודה", הרעים פה רק רעים והטובים פה רק טובים. הגיבורים נסמכים לא מעט על צירופי מקרים ומבצעים מעשים לא הגיוניים (דוגמאות בפרטי, לא מספיילרת). נסו להמר בפרקים הראשונים מי ימות בסופם, וסביר להניח שלא תטעו באופן משמעותי. לדברי היוצרים, זה אמור להיות מפגש תרבויות בין אמריקנים לישראלים, אבל מה ישראלי ב"פגע וברח"? העובדה שהדמות של שגב אומרת למישהי שלא דוברת עברית "לכי תזדייני"? או שהוא ורון, החבר המקסים שלו (תורן), קוראים אחד לשני "אחי"?
מעטות הסדרות שנטפליקס יוזמת ושלא עוברות השטחה תחת מכבש האלגוריתם בניסיון לקמפרס את הייחוד המקומי לטובת הכפר הגלובלי. "פגע וברח" היא לא אחת מהן. אם תעברו את מכשול שלושת הפרקים הראשונים, ייתכן מאוד שתיסחפו אחר פיתולי העלילה ותגמעו אותה עד הסוף - אבל לא ברור מה יישאר ממנה אחר כך. האוהדים בוודאי ישמחו לשמוע שהסוף משאיר פתח עצום, שלא לומר פעור, לעונה נוספת, ולא סוגר את העונה הזאת בשום צורה. מה שאומר שעונה שנייה מן הסתם תגיע, או ששגב אזולאי יאלץ למצוא לעצמו הבעה נוספת. מה שיקרה קודם.
