סליחות מראש על הספוילר, אבל קשה מאוד לדבר על העונה השנייה של "מו", שעלתה במלואה לנטפליקס בסוף השבוע האחרון, בלי לדבר על הפרק האחרון בעונה הזאת. לפחות לא אם אתם ישראלים שמתגוררים בישראל וצופים בו, כמו שאומרים, מפוזיציה. זה פרק שחותם את העונה ומביא איתו קתרזיס מסוים לדמויות, במהלך שכל העונה הובילה אליו, אבל מול הצופה הישראלי הוא עומד להציב מראה לא מחמיאה, ולא תמיד הוגנת או מציאותית, שעלולה להפוך את חוויית הצפייה למעיקה, במיוחד בהתחשב בתקופה הנוכחית.
"מו", עונה 2 - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אחרי עונה ראשונה נהדרת שהתמקדה בעיקר בתלאותיו של מו (מוחמד עאמר), אמריקאי ממוצא פלסטיני שהמשפחה שלו מחכה מזה 20 שנה למקלט מדיני כפליטים בארצות הברית - מגיעה העונה השנייה, שמתמקדת לא מעט במוצא הפלסטיני של מו נג'ר (שמבוסס על הסיפור האמיתי של עאמר). המשפחה של נג'ר ברחה מחיפה לכווית עם קום מדינת ישראל, וכשסדאם חוסיין פלש לכווית במלחמת המפרץ היא ברחה שוב, הפעם לארצות הברית.
העונה השנייה נפתחת שישה חודשים אחרי סוף העונה הקודמת. מו, כזכור, פצח במרדף אחרי מקסיקנים, שגנבו עצי זית מהחווה הטקסנית שבה עבדה משפחת נג'ר על שמן הזית הממותג שלה. המרדף כשל, ומו מצא את עצמו מוברח יחד עם העצים למקסיקו. משם כבר לא היה לו איך לחזור לארצות הברית בצורה חוקית משום שלא היתה לו אזרחות, והוא והמשפחה שלו המתינו לדיון בבית המשפט בבקשת המקלט שלהם. לעומת העונה הקודמת, הסכסוך הישראלי-הפלסטיני נוכח פה הרבה יותר, כבר מהפרק הראשון, כשמו מנהל ויכוח על השאלה האם מדובר ב"סכסוך" או "כיבוש". כשמוסיפים לזה את היחס הידוע לשמצה שמהגרים זוכים לו בארצות הברית, "מו" מצליחה להתכתב עם שתי סיטואציות אקטואליות מאוד – חזרתו של טראמפ לבית הלבן והמלחמה בישראל.
2 צפייה בגלריה
מתוך "מו", עונה 2
מתוך "מו", עונה 2
מתוך "מו", עונה 2
(צילום: באדיבות נטפליקס)
מו מצליח לחזור הביתה ממקסיקו, אבל גם שם סוגיית המוצא שלו לא מפסיקה לרדוף אותו, הפעם בצורת החבר החדש של מריה (תרזה לואיז), בת הזוג שלו לשעבר בה הוא עדיין מאוהב. סיימון רקס הוא גיא, שף ישראלי שפתח מסעדה מצליחה ומכין בה חומוס, למורת רוחו של מו שקובל על הניכוס הקולינרי. במשך שבעה פרקים "מו" רוקדת בין הקומדיה המעט מרירה שלה על מו, האיש שדברים לעולם לא מסתדרים עבורו בצורה חלקה, והחברים שלו, ובין הרגעים הרציניים יותר הקשורים לאיום הגירוש או לעולם שהשאירה המשפחה מאחור, בפלסטין (שלעולם אינה נקראת ישראל). לזכותו של עאמר יאמר שגם העונה השנייה שלו מצוינת, מדויקת רגשית ומהנה מאוד לצפייה, אם רק מצליחים לעכל את האופן בו אנחנו מתוארים כעם של חולירות, שהמציא סוג של פסטה (הם מתכוונים לפתיתים).
החלום הנצחי של משפחת נג'אר, לבקר בכפר בו גדלו ההורים של מו, בורין שבגדה המערבית, מתממש בפרק שסוגר את העונה. הוא צולם במאי 2024, שבעה חודשים אל תוך המלחמה, חלקו בישראל וחלקו במלטה. עאמר הצליח לשכור צוות צילום מקומי שיצלם את הנופים בבורין, בבית לחם ובערים אחרות בגדה המערבית, כשהוא מפקח על הצילומים מרחוק. גם הפרק הזה והאירועים שמתוארים בו, מבוססים על הביקור האמיתי של עאמר בבורין, בשנת 2009.
2 צפייה בגלריה
מתוך "מו", עונה 2
מתוך "מו", עונה 2
רוקדת בין הקומדיה לאיום הגירוש. מתוך "מו", עונה 2
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בפרק הזה מתוודעת משפחת נג'ר לקשיי המשפחה שלהם מול השלטון הצבאי הישראלי, ההתנכלויות של המתנחלים, ומו, אחיו, סלים (עומר אלבה) ואמא שלו, יוסרא (פארה בסיסו). הישראלים שמשפחת נג'ר נקרית בדרכם הם גסי רוח, אכזריים, טפשים, כורתים עצי זית, מזלזלים במו ובמשפחה שלו. הבידוק המשפיל שהם עוברים בכניסה וביציאה מהארץ ממחיש את המשפט שאמא של מו אמרה לו ואת תפיסת העולם שלו כפלסטיני אמריקאי – העולם תמיד ינסה לפגוע בנו, ואנחנו צריכים להרים את הראש ולחייך. חלק מהתיאורים - אין טעם לעצום עיניים - מכילים בסיס מציאותי, ועדיף להכיר בזה מוקדם מאשר מאוחר, עם כל הצער שבדבר.
עאמר (בשיתוף עם ראמי יוסף, היוצר השותף שלו לסדרה) הקפיד שהצופה יבין שהביקור הסתיים לפני 7 באוקטובר 2023, כלומר ב-6 באוקטובר. בריאיון שהעניק לאחרונה ל"גארדיאן", הסביר עאמר שלא רצה שהטרגדיות שאירעו במהלך 15 החודשים האחרונים ישתלטו על הסיפור שעיצב, ושהמאבק והכאב של מו והמשפחה, בארצות הברית ובפלסטין, נפרד ממלחמה שמתרחשת בזמן אמת בעולם האמיתי. בשנת 2023 הכריזה נטפליקס שזאת תהיה העונה השנייה וגם האחרונה של הסדרה. עאמר הוסיף שהוא עדיין מקווה לחזור לעונה שלישית כדי לסקר את חייהם של הפלסטינים באמריקה אחרי 7 באוקטובר. נראה לי שאף צופה שאוהב טלוויזיה איכותית לא יתנגד לחזון הזה, אבל מבחינת הצופה הישראלי הממוצע זה עלול להיות הרבה יותר קשה להמשיך ולהגדיר את "מו" כקומדיה.