אין ספק שאמה אלפי זכתה לייחוס המשפחתי המושלם בכל מה שקשור לשאיפות שלה כשחקנית. אביה, גורי אלפי-אהרון, הוא קומיקאי, שחקן דרמטי ובאופן כללי אדם שלא תתפסו במקום אחד יותר מחמש דקות, אימה, הילה אהרון-אלפי, היא קואוצ'רית שחקנים - ויש לה גם שלוש אחיות קטנות להתאמן איתן על הטקסטים. בהתחשב בתנאי הפתיחה האלה אין להתפלא שבגיל 18 אלפי, טיקטוקרית, אינסטגרמרית ושחקנית בהתהוות, לוקחת את הקריירה שלה צעד קדימה. הפעם זה תפקיד בסדרה החדשה של כאן חינוכית, "האחיין שלי בנץ" (החל מה-28 בנובמבר), שבה היא מגלמת את יולי, בת עשירים מפונקת, גוסיפ גירל וחיית רשת חברתית, אבל אחת שמבחינה תבונית אינה המארק הכי צוקרברג בחפיסה.
מי שרוצה לקבל הצצה אל קולו של הדור הצעיר מוזמן לחפש את קטגוריית "יום בחיי" בהיילייטס של האינסטגרם של אלפי האב. הוא נוצר בעקבות היום ההוא לפני שלוש שנים, כשאמה ואחיותיה נארזו על ידי ההורים, ועברו איתם לשנה הרפתקנית בלוס אנג'לס, קליפורניה. "כשהגענו לשם הייתי די בשוק מזה שנלקחתי באמצע התיכון שלי לארצות הברית ואמרו לי 'אוקיי, תסתדרי'", היא נזכרת. "היה לי קשה להתמסר אז עשינו מלא שטויות. ניסינו לצאת מההלם. וזה תפס, אז המשכנו עם זה". השטויות של גורי ואמה - דיאלוגים קצרים וקצרים פחות של האב ובתו, שמשחקים על פערי הדורות ועל העובדה שגורי אלפי זקן - משעשעות להפתיע ומבהירות שההלם היה שווה.
שניכם הייתם בהלם?
"אני מניחה שכולנו היינו. היינו כל כך בהלם שאפילו לא תקשרנו אחד עם השני על זה שאנחנו בהלם. פשוט אמרנו 'כן כן, אנחנו בסדר, בואו נקנה ריהוט לבית', והמשכנו".
קיבלת התראה מראש שזה הולך לקרות? היית מוכנה?
"הם דיברו על זה יחסית הרבה זמן, בערך שנה לפני, אבל זה היה בגדר דיבור של 'בואו נעבור', ואני אמרתי 'חה חה, ברור. כבר אורזים ונוסעים. אני זורמת'. אחרי חצי שנה הם אמרו, 'טוב, אז נוסעים', ואני אמרתי 'רגע, זה היה בצחוק'. אבל מסתבר שזה לא היה בצחוק".
אלפי נחתה בלוס אנג'לס והתחילה להפנים שיש עולם שם בחוץ, ושהוא שונה לחלוטין מזה שהיא הכירה. "הבנתי שאני חיה בבועה. זאת לא רק שפה שונה, זה מבנה חברתי שונה, התרבות שונה. היו רגעים שממש הרגשתי בסרט Mean Girls ('ילדות רעות', ס"ש). לקח לי מלא זמן להבין איפה אני נמצאת. הייתי אנטי וההורים שלי ילכלכו עליי ויגידו שאני הרסתי להם את זה. אני מגזימה, אבל כן, הייתי מתבגרת עקשנית ורציתי לחזור הביתה".
מתי זה השתנה?
"כשקנינו כרטיס חזרה הביתה", היא מגחכת. "ברגע שהבנתי שאנחנו חוזרים הפנמתי שזה באמת היה זמני. כשהגענו הייתי תחת הרושם שאני הולכת לחיות שם כל החיים שלי. כשהבנתי שיש תאריך תפוגה החלטתי לנצל את הזמן שלי שם. הורדתי את המגננות ונתתי לעצמי ליהנות. התחלתי להכיר חברים ולצאת לכל מיני מקומות ונפתח לי, היה מדהים".
מה ההבדל שהכי בלט לך בין המתבגרים האמריקאים לישראלים?
"אני חושבת שזה שכולם שם יוצאים מגדרם ומשתדלים להיות נחמדים, ובעיניים שלנו כישראלים זה מרגיש כמו צביעות. בשום שלב לא הייתה לי תחושת בית ומשפחה כמו שיש לי עם החברים פה, בארץ. קשרים פה זה מאה אחוז משפחתיות ובית. פה החברים שלי יכולים להיות אצלי בבית כשאני בכלל ישנה, שם את מגיעה לחברה הביתה וקוראת לאימא שלה 'מיס'. זה מוזר, לא הגיוני. ההתאפקות הזאת זה הדבר שהכי שונה בינינו".
נהוג להניח שהשנה הראשונה במקום זר היא הקשה מכולן, ואכן, בסוף השנה המתוכננת התעקשה אלפי לממש את קופון החזרה הביתה. "חזרנו כי אני התעקשתי לחזור. אני יכולה להפיל את זה על עצמי. אני בטוחה שהיו עוד דברים בדרך, לא אציג את עצמי כבעייתית של המשפחה, אבל הייתה הבהרה מאוד חמורה מצידי שאם אנחנו לא חוזרים, אני חוזרת לבד וגרה אצל סבתא וביי. הצבתי אולטימטום".
אז מבחינת שאר המשפחה היה סבבה להישאר?
"כן. לאחותי עמליה יש יופי מקסיקני כזה, אז היא מאוד השתלבה עם חבורת המקסיקניות שלה, וסול היתה שם בטניס וניה ילדה קטנה ומתוקה, וכשאת קטנה הכול מסתדר יותר בקלות. אבל אני רציתי לחזור, אז חזרנו ואז התחילה הקורונה. ונחשי מי הפכה לאהובת הבית שהצילה את המשפחה מלהיתקע בארצות הברית בזמן הקורונה?".
ההתאקלמות חזרה כבר הייתה מהירה יותר ואלפי, שהספיקה לגלם תפקידים בסדרות "הבאר" ו"אמא מביכה", המשיכה מהמקום שבו הפסיקה ("למרות שלא תאמיני כמה קורה בשנה אחת בתיכון"). מהשנה הזאת היא לקחה כמה חברים שעדיין שומרים איתה על קשר ואת ההבנה ש"אפשר להסתדר בכל מקום. קיבלתי כישורים לחיות גם במקום אחר. המשפחה שלי תמיד הייתה העוגן והמקום הבטוח שלי, וזה לא השתנה, כי תמיד היינו קרובים, אבל זה בהחלט גיבש אותנו".
אתם צוחקים על התקופה הזאת?
"ההסתלבטות הקבועה זה, 'אמה רוצה לחזור הביתה', מכל מקום שאנחנו הולכים אליו. הפכתי להיות הבדיחה הקבועה של הבית. הם יצחקו על זה עוד הרבה זמן".
"אבא שלי הוא היצור הכי רגיש בעולם. יותר מאיתנו, הבנות"
מי שנכח במופע הסטנדאפ של אלפי האב יודע שאין בו רחמים על בני המשפחה שלו ככל שזה נוגע לחומרי גלם. פוטנציאל לפאנץ' הוא עניין קדוש ומה שמתאים - נכנס. החל מהחוויות על חדר הלידה והסקס עם אשתו ועד העובדה שהוא גבר יחיד בשבט נשי. "אני הולכת להופעות שלו כדי לשמוע את הריכולים החדשים, איפה הוא יורד עלינו, כי הוא פותח עלינו חופשי. צריך להתכופף ביציאה למקרה שמישהו יזהה שאנחנו הבנות שלו, ואמא שלי בכלל עוברת פדיחות. אני מגלה את הכול במופע כמו כולם, כן? הוא לא שואל אותנו כלום מראש. יש רגעים בחיים שאני אומרת לעצמי, 'אוי לא, הוא בטוח הולך לחגוג על זה'. כל פדיחה קטנה שקורית לנו תגיע לסטנדאפ שלו".
יש בדיחות שאת מטילה עליהן וטו?
"ברור. כשהייתי ביסודי זה היה השיא של הסדרה 'החממה', ואני והחברות שלי היינו מאוהבות בדר זוזובסקי. אני לא יודעת להסביר לך איך הדבר הזה קרה, אבל השגתי את המספר של דר ופשוט התקשרנו אליה בטלפון והשארנו לה הודעות, אני וכל החברות שלי. לפני כמה שנים היא הגיעה להתראיין בתוכנית של אבא שלי ואמרה שם 'הבת שלך התקשרה אליי ושלחה לי הודעות', ואני הייתי בצילומים. זה היה כמה שנים אחרי, ובאותו הרגע אמרתי, 'אבא, אתה מוחק את זה מהתוכנית'. הם לא שידרו את זה כי אני לא הסכמתי".
אתן ארבע אחיות, הכי עוצמה נשית. אבא שלך רצה בן מתישהו?
"רצה, לא רצה, לא קיבל. למרות שאנחנו מספקות את כל הצרכים של בנים זכרים, אנחנו משחקות כדורגל וכדורסל וטניס, ומצחיקות ושטותניקיות. ואני אחשוף פה סוד, אבא שלי הוא היצור הכי רגיש בעולם. יותר מאיתנו, הבנות. הוא הנסיכה של הבית, לא אנחנו. כולם חושבים שזה הפוך, אבל הנה, עכשיו תורי לרדת עליו. הוא רגיש, הוא בכייני לפעמים, חמודי, בוכה בסרטים באופן קבוע. כולם יודעים שברגע עצוב כולנו מסתכלות על אבא והוא בוכה. היינו לא מזמן בסרט 'נשים קטנות', הוא בכה. Wall-E, בכה. נסיכה".
על חיי האהבה שלה היא מעדיפה שלא להרחיב, אך מוכנה לומר שאין לה כרגע חבר - ככל הנראה לשמחת אביה. "מצד אחד, נראה לי שאבא שלי עדיין מכחיש את זה שאני מתבגרת. הוא עדיין רואה אותי כאמה הקטנה והבכיינית, ואני עדיין קטנה ובכיינית ברמות - אל תטעי, לפעמים גם אני לא רוצה להרגיש שאני מתבגרת אז אני אוהבת את המקום הזה. אבל בלי קשר, ההורים שלי הם מפלט מטורף בשבילי. אבא מלווה אותי בכל תהליך ההתבגרות, גם הטעויות והשטויות והבעיות, הוא שם לכל דבר. ואני חושבת שהוא קצת בהלם אבל גם מרגיש אותי כל הדרך, ומתפתח איתי ודואג לי".
ואיך הוא מגיב לדייטים?
"הוא סופר בררן, לגמרי. בוחן את הדייטים שלי ומעמיד אותם במבחן - ורק הטובים ביותר עוברים".
מבחן? כמו מה?
"להורים שלי יש את האינטואיציה הכי טובה בעולם, אז נקרא לזה מבחן האינטואיציה".
בתור המתבגרת הראשונה של הבית, את מרגישה שהם מנסים לגונן עלייך מטוקבקים או תגובות שקשורות במקצוע שלך?
"לא שזכור לי. שיחקתי בסרט הראשון שלי בגיל 12 ואני לא ממש זוכרת את התהליך מאחורי הקלעים, לא הייתי מעורבת בזה. אולי יש דברים שמנעו ממני, אני מניחה שהיו, פרויקטים שהציעו או דברים כאלה, אבל בגדול אני לא יודעת. סביר להניח ששמרו עליי".
עם מעל 22 אלף עוקבים באינסטגרם ומספר דומה בטיקטוק, אלפי לא בוחלת בהתפרשות מקצועית גם כאושיית רשת. כרגע החשבון שלה באינסטגרם מאכלס בעיקר תמונות אופנתיות של עצמה, ברמה כזאת או אחרת של חשיפה, וברזומה שלה שיתוף פעולה קצר עם חברת אופנה לצעירות, אבל הזרוע נטויה, על כל המשתמע מכך. "עד לא מזמן זאת הייתה רשת חברתית עם החברים שלי, אבל עכשיו התחילו להגיע עוד עוקבים, אז זה יותר חשוף ואני לומדת איך להתנהל עם זה. בגדול אני שונאת רשתות חברתיות", היא מספקת הצהרה מפתיעה, "אני שונאת את ה-FOMO (הפחד לפספס, ס"ש), זה מבאס. יום כיפור זה היום האהוב עליי כי אף אחד לא עם הנייד, ואני יודעת שלא משנה מה - אני לא אפספס כלום. אבל כדי להתאים את עצמי לעולם הזה, שהוא מתקדם וטכנולוגי, ואם אני רוצה להיות חלק ממנו בעבודות מסוימות, כמו זו שלי, חשוב מאוד להיות חלק מזה".
יש תגובות שפחות נעים לך לקבל?
"אני מודעת לזה שאתקל בעתיד בתגובות לא נעימות, כי לכל אחד יש דעות ולא תמיד יאהבו את מה שאני מציגה או עושה, אבל עד עכשיו לא נתקלתי בתגובות שליליות. וגם אם כן, אני כל כך מסננת את זה שזה לא בראש שלי. ההורים שלי תמיד לימדו אותי לא להתחיל בכלל לקרוא את הדברים האלה, לא לתת למשפטים האלה לעבור בראש שלי. נראה לי שאבא שלי חווה את זה בעבר, אז אני כבר באה מחוזקת. יש לי גב שיכול להזדהות ולתמוך בי במאה אחוז, מישהו שהיה שם ועבר ויודע איך זה מרגיש ואיך למנוע את זה. אז זה בסדר, אני מוכנה לזה. אני לא מאמינה שצריך להגיב על כל דבר".
את מתייעצת עם ההורים שלך או שואלת את דעתם על תמונות שאת מעלה ברשתות?
"האמת שלא, אני סומכת על עצמי ועל האינטואיציות שלי. אני אוהבת את התמונות שאני מעלה. יכול להיות שיהיו דברים שאני אעלה וההורים שלי לא יאהבו. בסדר. לפעמים הם קצת מעירים לי שזה אולי פרובוקטיבי, אבל אני חושבת שכל עניין הפרובוקציה מאוד מתאים לדור ולתקופה שלנו. אני חושבת שזה דור פרובוקטיבי וזה אינדיבידואלי בעיניי. הפרובוקציה היא בדרך כלל בעיניים של מי שמתבונן".
"זה לא דבר רע בעיניי", היא מוסיפה. "אם אני מרגישה בנוח עם הגוף שלי ומרגישה בנוח להעלות תמונה של עצמי בבגד ים, אין בזה שום דבר רע. באותה מידה אני יכולה ללכת ככה לים. אנחנו גדלנו לתוך פרובוקציות. כל האינטרנט והיוטיוב והטיקטוק והחשיפה, שפעם לא הייתה, נותנים לגיטימציה למקום הזה. וכשיש לגיטימציה הכול נראה הגיוני, גם אם לאנשים מדור אחר זה נראה קיצוני".
"הצבא מתאים את עצמו לדור שלנו, זה מטורף"
הרשתות החברתיות עוברות כחוט השני בין היומיום של אלפי לתפקיד שלה ב"האחיין שלי בנץ". הסדרה עוקבת אחר סיפורו של מורה להיסטוריה שחולם להתמנות לתפקיד מנהל בית הספר, ולשם כך חותם על עסקה עם השטן, בתמורה לכך שיעזור לבנו הטינאייג'ר, בנציפר, להשלים תעודת בגרות מלאה. יולי, הדמות שאותה אלפי מגלמת, היא כאמור אושיית רשת שלומדת עם בנציפר (או בנץ, בקיצור) בשכבה, "מצחיקה למרות שהיא לא מנסה להצחיק. היא פשוט די טיפשה, אבל היא מאוד בטוחה בעצמה. אבא שלה עובד בשחיתות ואמא שלה שרה, אז יש לה את כל המקורות שהיא צריכה", לדבריה.
אמה אלפי מתוך "האחיין שלי בנץ"
(באדיבות כאן חינוכית)
עכשיו הרשתות שולחות זרועות גם לעבר העתיד שלה בצבא ההגנה לישראל, אליו היא מתעתדת להתגייס כבר בחודשים הקרובים. "אני הולכת להיות משקית ג"ל", היא מספרת, "לעבוד במחלקה של הטיקטוקים והאינסטגרם של הצבא. כן, מסתבר שיש תפקיד כזה, וזה מצחיק אבל כיף. ומי שהולך להיות שם אלה חברים מאוד טובים שלי".
איך למען השם אותרת לתפקיד הזה?
"אני לא יודעת, הציעו לי את התפקיד ועשיתי סוג של מיון ובחינה. בודקים את היצירתיות שלך, את צריכה לשווק ולחשוב על סרטונים ולהציע כמה רעיונות. הצבא מתאים את עצמו לדור, זה מטורף. הסתכלתי בטיקטוק שלהם ובאינסטה של המחלקה ונראה שהם עושים שטויות ונהנים. אנשים שואלים אותי מה אני אעשה בצבא ואני לא יודעת מה להגיד להם. טיקטוק? הם לא מבינים על מה אני מדברת".
8 צפייה בגלריה
"אבא שלה עובד בשחיתות ואמא שלה שרה, אז יש לה את כל המקורות שהיא צריכה"". אלפי (משמאל) מתוך "האחיין שלי בנץ"
(צילום: באדיבות כאן חינוכית)
עכשיו נשאר לך רק להכניס את סבא שלך, יוסי אלפי, לשם.
"רעיון מעולה! אנחנו ממילא אצלו כל יום שישי, עושים קידוש, אז נעשה 'פינת סיפור עם סבא יוסי'. אני גם קצת מתקשה טכנולוגית, אז נצטרך להגיע לזה יחד".
צילום: אור דנון
איפור ושיער: ניסו שליו
סטיילינג: כינרת מנור
ע. סטיילינג: קורין ואזנה
