אחרי שפוטר מ"הארץ" כי דווח שהועסק בחברת "פרספשן" של יועץ התקשורת המקורב לנתניהו, שרוליק איינהורן, שהייתה מעורבת בקטאר-גייט - חיים לוינסון מגיב בהרחבה: "עברו עליי כמה ימים מטורפים - לא היה לי כל מושג שאיינהורן עובד בשביל קטאר".
"עד 30 באוקטובר חשבתי שאני האדם השנוא ביותר בישראל", כתב ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר). "בכל זאת, רבתי עם כל כך הרבה אנשים כדי לוודא שביום שאפול יהיה מי שידרוך על הגופה. במקום זה אני מקבל המון הודעות אהבה. מאות ואלפים. תודה לכל מי שכתב וסליחה למי שלא הגעתי לענות.
"המון אנשים מרגישים שבגדתי בהם. כעיתונאי, כותב, פרשן, מה שלא יהיה - אני חי מהצופים, מהקוראים, מהמקורות. הם נותנים בי את אמונם ומבטחם. ואותם איכזבתי ובהם פגעתי. אז אני רוצה להסביר קצת יותר, ולפרט את שרשרת הטעויות שלי שהובילה בסופו של דבר לטעות אחת ענקית".
לוינסון החל לתאר כיצד סיים את בחירות אפריל 2019, עת היה הכתב הפוליטי של 'הארץ', מותש ועייף. "שקלתי לעזוב את העיתונות ולחפש חיים רגועים יותר ופחות פסיכוטיים, וכן, גם מתגמלים יותר. כפי שאמרתי, ב'הארץ' לא רצו להעלות לי את השכר, אחרי 20 שנה במקצוע, הישגים לא רעים וים מכתבי הערכה, קיבלתי משכורת שלא שילמה על 2 ילדים קטנים בגן. כדי לא להעלות לי את השכר, אלוף בן אישר לי לעשות חלטורות. אז עשיתי.
"חלקתי את מחשבותיי עם חברים. שרוליק איינהורן פתח באותו זמן את חברת הייעוץ שלו, והציע לי לבוא לעבוד איתו במשרה מלאה", המשיך, "אבל הרגשתי שאני לא יכול לעזוב את העיתון ככה באמצע בחירות. אז עשיתי החלטה גרועה מאוד, מטופשת, מטומטמת, שהובילה להחלטות גרועות נוספות. סיכמתי איתו שאייעץ מהצד כמה חודשים, כפרילאנסר, ואם זה מעניין אותי, נעבוד במשרה מלאה. לא חשבתי על המשמעות של זה לעומק. למעשה לא חשבתי, נקודה.
"נתתי שירותים בבחירות בבלקן. קיבלתי משימות עריכת תוכן וביצעתי. סיכמתי איתו שאיש לא יידע על הקשר. בשבילו, ובשבילי. לא רציתי שאף אחד ישתמש בשם שלי למטרה שאינה עיתונות. 25 שנה במקצוע, ראיתי הכול מכל בעולם החלטורות, כולל ב'הארץ', כולל במטיפי המוסר מ'דה-מרקר' שעושים כנסים עם בנקים. דברים מגונים, לא אתיים. מבחינתי, זו הייתה הדרך האתית הטובה יותר. להתפרנס מחוץ למדינה. בבלקן אין לי ניגוד עניינים - העבודה הייתה מאחורי הקלעים של קמפיינים".
עוד התייחס לטענות לפיהן איינהורן עבד עם הליכוד: "הוא אכן סיפק שירותים לליכוד. לא חשתי בניגוד עניינים כלשהו, כי אני לא חושב שאפשר לחשוד, ולו לרגע קט, שהייתי סלחן בצורה כלשהי לליכוד. 80 אחוז מהחיים שלי מוקדשים להצביע על הסכנות של העומד בראשות הליכוד. לשנינו היה ברור שהעבודה היא הבלקן בלבד. מעולם הוא לא ביקש ממנו שארד מביבי, שרה, אוריך, או כל אדם כלשהו. גם אם היה מבקש היה נענה בשלילה. אפשר פשוט לקרוא את מאות אלפי המלים שכתבתי.
"בעיתון ידעו שאני חבר שלו. לא הסתרתי זאת. להיפך. ביקשו ממנו דרכי טובות כל הזמן – כמו להופיע בכנס של 'הארץ' ערב הבחירות. היו מוכנים לעשות הכול שיבוא. ואני אראיין, כי אני חבר שלו. ביקשו שגם איעזר בו לאמת סיפורים לבדוק דברים. בעיתון שמחו מהקשר ומהנכס".
לפי דבריו, ערב הבחירות במרץ 2021, התפטר מהתפקיד שלו בעיתון ועבר לכתוב טורים ומאמרים: "הפחתתי משמעותית את הקשר העסקי עם איינהורן. נשארתי קצת כטובה חברית. ב-2024, כשהתחלתי להגיש עם אופירה, אמרתי לאיינהורן שדי, מיציתי וסיימתי באביב פרויקטון אחרון קטן ובזה תם הקשר המקצועי ביננו. גילוי נאות: הוא חבר שלי ואני אוהב אותו.
"אני חוזר כאן על מה שאמרתי למנהליי ב'הארץ': שום דבר מהקשר העסקי הזה לא השפיע ולא חדר לעבודתי העיתונאית - לא 'בהארץ' ולא בשום מקום אחר. ההפרדה הייתה מוחלטת. לא היה לי כל מושג שאיינהורן עובד בשביל קטאר. לא ישבתי איתו באותו משרד באופן פיזי, אני לא גר בבלגרד, לא הכרתי את כל הלקוחות שלו ובטח לא את השותפים שלו. עם אוריך לא דיברתי מילה 6 שנים. הפעם הראשונה שנודע לי על קטאר זה מפרסום של בר פלג בנובמבר 2024. כעסתי מאוד ששרוליק לא אמר לי. לא שזה משנה.
בשלב זה, עבר לוינסון להתייחס ישירות לקטאר-גייט, ולהתייחס לשינוי שקרה לטענתו בעיתון שבו עבד: "עכשיו אפשר להגיע לפיל בחדר. הבעתי דעה בפרשת קטאר בלי להצהיר על ניגוד העניינים שלי. חוזר ואומר: עשיתי טעות שהתבטאתי בלי גילוי נאות מלא. אני כופר בפליליות פרשת קטאר. גם ראש אגף החקירות במשטרה. אגב. אני לא לבד. היא פרשה שראויה לדיון ציבורי. גם פליליזציה של דיון ציבורי ראויה לדיון. אפשר לטעון שהכפירה שלי מונעת מהחברות. אפשר לטעון שהיא מונעת מזה שקיבלתי כסף בעבר מאיינהורן. אפשר אבל גם, להתייחס לגופו של עניין. להידיין. להאיר נקודות.
"כשאני נכנסתי ל'הארץ' ב-2008 הדגל של העיתון היה זכויות האדם. גאוותו של העיתון היה גדעון לוי. אבל השמאל הליברלי התחלף בשמאל הרל"ביסטי. אורי משגב (שהוא מצויין ואני אוהב אותו) הוא הסמל החדש. זכויות אדם בעיניי הן קדושות. הן המבדיל בין קטאר לבין ישראל. היום, אין זכויות אדם, יש זכויות חברי התומכים בפוזיציה שלי. זה לא חוכמה להילחם על זכויות האדם של מי שבמחנה שלך, אלא במי ששונה ממך. להילחם על זכותו של מחבל נוח'בה לקבל יחס הולם, מזון וביגוד מתאים, כן, למרות שהיה אונס אותי לו היה יכול. לתמוך גם בזכויות האויב הכי גדול שלי, זה בעיני הבסיס.
"בעיתון שאני גדלתי בו, המשטרה החשאית, השב"כ, היה גוף מגונה. פרקטיקה של מדינות אוטוקרטיות, שוטרי חרש שלא חייבים דין וחשבון לאף אחד. בעיתון שאני גדלתי בו, נלחמנו, יום יום, ואני חייב מילה טובה לאלוף בן על כך, על שימוש מוגזם בביטחון המדינה כדי לסתום פיות, לעצור ולהפחיד אנשים. להשתיק מידע. לייצר עננה. שופטים שהיה להם אומץ לעמוד מול השירות היו מועלים על נס. משקלם היה נמדד בזהב.
"בעיתון שאני גדלתי בו, היו נלחמים בחקירות הדלפות כמו 'הבילד'. אבל אלה מדליפים שאנחנו לא אוהבים והדלפות שלא טובות לנו, אז זה פתאום בסדר שחוקרים. לא סתם חוקרים, מחזיקים אנשים בלי עורך דין בגלל הדלפה! איפה מאמרי המערכת מלאי החשיבות עצמית? איפה זכויות האדם? העיתון מעסיק את ענת קם שהדליפה – כל הכבוד לה – להוקיר לה תודה על הנזק שנגרם לה מההדלפה. זה מעשה אצילי בעיני. כך צריך לנהוג במדליפים. אני בעד הדלפות. גם עליי 'הדליפו' עכשיו מידע. אז? אני עיתונאי, אצא נגד הדלפות כי זה אני?
"בכל עמודי החדשות, לא פורסם דבר ביקורת אחד על חקירת קטאר, ועל השאלה הבסיסית – מה העבירה כאן, בעצם? מי היה מאמין שעיתון הארץ הפך להיות להקת המעודדות של השירות החשאי ושל המשטרה. העיתון שחרט על דגלו את שלטון החוק, פתאום יש שופטים שלא נוחים לו. השופט מזרחי הפך למשת"פ. 'יש לו מניע זר לא בהכרח מקצועי' זעק אחד הכתבים, שידוע בביקורות שלו על המשטרה בכל תחום, אבל פה, כאחרון כתבי החצר. פרס סוקולוב לפוזיציה. מסבירים לי, שזה לא סתם ניגוד עניינים, זה ניגוד עניינים עם קטאר! ראשית פרשת קטאר בעיני, היא בתפיסה שהשתרשה בשמאל החל מ2015 ואילך, שצריך להיות יותר ימני מנתניהו כדי להביס את נתניהו.
"כן, קטאר היא מדינה מאוד מאוד בעייתית. היא דיקטטורה שלא צריכה לקבל את אירוח המונדיאל. גם לא סעודיה ולא רוסיה. לא מגיע למדינות האלה פרס. לכן דיברתי בלהט נגד זה. לא תאמינו, אפשר שיהיה דעות רבגניות. ביקרתי גם בדוחא, ללא קשר לאיינהורן, במימון של 'הארץ'. פגשתי שלל מקורות עיתונאים. שהביאו לי כמה מהסיפורים הגדולים שפרנסו ראשיות ופושים ב'הארץ'. לא הייתי עובד בשביל קטאר. אני גם לא הייתי עובד בשביל סין, מדינה מתוחכמת הרבה יותר, שמחזיקה בחיים את איראן והציר האנטי ישראלי.
"טוענים נגדי שלא רק שלא ביקרתי את פרשת קטאר אלא גם פרסמתי מאמר נגד מצרים. תמיד שוכחים הקשר – הוא פורסם אחרי שחייל מצרי הרג שלושה חיילים ישראלים, לא מעשה 'שלומי' בעיני. אם כבר, בגלל חברותי עם איינהורן, שתקתי יותר מדי בפרשה. לא רציתי להיתפס כבעל פוזיציה. כתבתי מאמר ל'הארץ' ששלחתי לביקורת עמיתים והחלטתי לחכות איתו עוד קצת לפרסום, כי אולי אני טועה ומוטה, והחקירה תראה אחרת. פה הגיעה הטעות השנייה שלי. כשאמרתי בטלוויזיה את דעתי על הפרשה, למרות שההתקשרות נפסקה חודשים רבים. חשבתי שזה פוטר אותי חלקית. זה לא. אני מצטער על כך.
"לא אמרתי לציבור, כמו שלא אמרתי ב'הארץ', על ההתקשרות העסקית, כי באקלים הפסיכי שיש סביב פרשת קטאר, זה היה מסיט את הדיון מגופו של עניין, לגופו של אדם. מאוד קשה לנהל דיון ענייני. אני כנראה האחרון בישראל שעוד מאמין בדיונים עניינים. וגם לי יש אשמה בזה, בצורה שבה התנהלתי. בזה שהסתרתי את הקשר בעבר.
"זו הייתה טעות. לא מכבס את זה לרגע. הטעות הראשונה של לחלטר בבלקן התחברה לטעות שנייה של להסתיר את זה, ויצרה טעות שלישית. זה הלקח שלי לחיים: טעות מתקנים באמת, לא בטעות שנייה. אני מתנצל בפני כל מי שאיכזבתי וציפה ממני ליותר. אתם צודקים. אני משתדל להיות זמין", סיים וצירף את מספר הטלפון שלו.
לפי הפרסום ב"הארץ" בשבוע שעבר, העיתונאי פוטר מהעיתון לאחר שהתגלה כי קיבל לפחות 200 אלף שקל מחברת "פרספשן". לפי הערכות הוא גם לא ימשיך את דרכו בתוכנית שלו בקשת - "אופירה ולוינסון".
