"בריז'יט בארדו הצעירה", כך הכתיר מגזין "רולינג סטון" את השחקנית הצרפתייה לודיווין סנייה, כשהסרט "בריכת שחייה", שדרש ממנה להתערטל ולהופיע בסצנות סקס נועזות, הגיע למסכים ב-2003. הבמאי פרנסואה אוזון העיד שהוא רצה להפוך את סנייה בסרט ל"מרלין מונרו של דרום צרפת". בפוסטר נראתה סנייה לבושה ביקיני בעודה שרועה על שפת בריכה, והתקשורת מיהרה לקטלג אותה כ"סמל מין".
מאז הבכורה החגיגית בקאן של אותו סרט ("כיסיתי את העיניים בסצנות העירום במהלך ההקרנה הזאת"), תעשיית הקולנוע השתנתה לחלוטין. גם הצרפתים הצטרפו למהפכת MeToo, למרות שזה קרה באיחור לא ממש אופנתי. "למזלי אני לא בחורה של MeToo", חשפה סנייה כשנפגשנו במלון פריזאי מעוצב ויוקרתי. "אומנם חוויתי סקסיזם, אבל אף פעם לא הייתי טרף לטורפים מיניים. אני חושבת שיש לי אינסטינקט הישרדות שמנע ממני ליפול למלכודות. אולי השלווה שלי לא מעוררת השראה. יש נשים שמשדרות שבריריות שיכולה לגרום למישהו להאמין שאפשר לנצל אותן, אולי אני לא משדרת את זה.
"אני כמובן רואה את המהפכה הזאת באור חיובי, אפילו אם היא הייתה די אכזרית וקיצונית - אבל שום מהפכה לא יכולה לקרות ברוך. לפעמים אנשים חושבים שקולן של נשים רועש מדי, אבל זה הכרחי עבור הדורות הבאים שהקול הזה יהיה קצת 'רועש מדי'. כדי שהדברים האלה ייפסקו ושיהיה שקט אחר כך. אני תומכת בכל הנשים שיש להן משהו לומר, ואני מסכימה שהיו המון מקרי ניצול והתעללות - ושצריך לספר עליהם ולהראות אותם".
"מלכת הנחשים" – טריילר
(צילום: באדיבות STARZ)
סנייה כבר לא אותה בחורה צעירה שהייתה השם החם והדבר הבא של פסטיבל קאן 2003. היא בת 46, אמא לשלוש בנות, ולשמחתנו נוכחת יותר מתמיד: בסרטים צרפתיים מדוברים (למשל "כשקיץ הופך לסתיו", שבו חזרה לשתף פעולה עם אוזון), לצד הפקות בינלאומיות והוליוודיות מתוקשרות: הסדרה "לופן" (נטפליקס), הסרט "נפוליאון" של רידלי סקוט (בגרסה המלאה המופיעה באפל TV פלוס. בגרסה שהוצגה בבתי הקולנוע, ההופעה שלה נקצצה) והמיני-סדרה "פרנקלין" לצידו של מייקל דאגלס.
עכשיו, ניתן ליהנות מקסמיה ומכישרונה גם בסדרה "מלכת הנחשים", ששתי עונותיה מגיעות מחר (רביעי) ל-yes. במרכז העלילה המתרחשת במאה ה-16, ניצבת קטרינה דה מדיצ'י (שאותה מגלמת סמנתה מורטון, "המתים המהלכים") - בת אצולה יתומה מאיטליה, ששודכה לאנרי השני, מלך צרפת. בסופו של דבר אחרי מותו של בעלה, היא שלטה בצרפת במשך 30 שנה. "אני מגלמת את דיאן דה פואטייה, יריבתה של קטרינה דה מדיצ'י", מספרת סנייה. "דיאן הפכה למאהבת של אנרי השני. היא הייתה אישה רעה ואכזרית, שיעצה למלך ולמעשה ניהלה את ענייני המדינה. נהניתי מאוד לגלם את הנבלת.
"אף פעם לא גילמתי דמות של רעה אמיתית וזה מה שמשך אותי לתפקיד. שיחקתי את מה שנהוג לקרוא לו 'הבאד גאי', פשוט בבגדי נסיכה, ועפתי על זה. זה מה שאני אוהבת בעבודה שלי - שיש גיוון בדמויות. בעיקר קסמה לי מאוד ההזדמנות להציג את הפרק הזה בהיסטוריה הצרפתית, דרך נקודת המבט הנשית".
ואיך הייתה העבודה עם סמנתה מורטון - היריבות על המסך, זלגה גם למציאות?
"לא. אני אוהבת אותה. סמנתה מגיעה ממעמד הפועלים, מרקע קשה להחריד, והיא פשוט נהדרת. יש לה רגליים על הקרקע והיא מאוד מציאותית, וזה נפלא. באמת התקרבנו, וזו הייתה זכות גדולה לעבוד איתה. היא באמת כל כך עדינה, כמו שהיא משדרת בהתנהלות ובמשחק שלה".
יוצא לך לעבוד לאחרונה לא מעט באנגלית. בכלל יש לך אנגלית מאוד טובה.
"ביום-יום אני לא מדברת אנגלית, חוץ מכשאני עובדת באנגלית. כדי לא לשכוח את האנגלית - יש לי משחק בגוגל שנקרא Word Coach שהוא כמו מבחן אוצר מילים באנגלית וכשאני נמצאת בתור למשהו או ממתינה, אני משחקת בו ומנסה לבחון את עצמי, כדי לשמור את המילים בראש שלי".
6 צפייה בגלריה
"שיחקתי את 'הבאד גאי', פשוט בבגדי נסיכה". לודיווין סנייה, מתוך "מלכת הנחשים"
(צילום:באדיבות yes & +STING)
כדי להיכנס לתפקיד של דיאן, נדרש מסנייה לבלות שעות רבות בחדר האיפור. "האיפור והתסרוקות היו חלק עצום בסדרה, זה משהו שגזל מאיתנו כמעט שעתיים בכל בוקר. דיאן כל כך חששה להזדקן שהיא תמיד הגנה על פנייה, במטרה לשמר את המראה הצעיר שלה. כמו כן, מאוד התרשמתי מהמלתחה המרהיבה שיכולתי ללבוש לאורך הסדרה. כצופה אני אוהבת יצירתיות ואתגרים ויזואליים - כמו שאני אוהבת אדריכלות. אבל בתור לקוחה, זה כבר סיפור אחר. כלקוחה אני רוצה נוחות, אלגנטיות וסקסיות.
"כשאני הולכת לתצוגות אופנה, אני אוהבת אופנה דרמטית ובכלל אנשים שחיים דרך האופנה ושתמיד יש להם הצהרה ושמביעים את עצמם באיך שהם מתלבשים. אבל אני לא כזאת. לא הייתי אומרת שאני הכי מייצגת את מה שמכנים 'האלגנטיות הפריזאית'".
"הייתי חייבת להיות פנטזיה בשביל הצופים ולבנות גוף לתפארת. לא הרגשתי בנוח עם העירום"
סנייה היא בחורה אינטליגנטית ונחמדה, נטולת אגו ומניירות. יש לה חיוך קטן, ילדותי ושובב - שהוא סימן ההיכר שלה, וכן ניחנה בקול מתוק וסקסי ("זה בגלל שהתחלתי לעשן בגיל 12") והמבטא הצרפתי המתפנק שלה הופך אותה ליותר כובשת. סנייה, בתם של פרופסור לאנגלית ומזכירה, גדלה בפרבר פריזאי ("אזור נחמד, עם יער בכל מקום") והילדות שלה הייתה לדבריה "מאושרת ונורמלית".
במשפחה שלה היו לא מעט מוזיקאים. "אבא שלי מוזיקאי, חובב אומנם, אבל הוא נהג לנגן פופ צרפתי בגיטרה ובפסנתר. ובכל סוף שבוע, הדודים שלי היו נפגשים ומנגנים", היא נזכרת. "התחלתי לנגן בפסנתר בגיל שמונה. לילדים יש תמיד המון פעילויות כשהם קטנים ולי היה רק פסנתר. אהבתי את זה. זו הייתה הדרך המהירה ביותר לתקשר עם עצמי. אגב, כשהייתי ילדה היה לי קראש על סטיבי וונדר. אני לא יודעת למה".
6 צפייה בגלריה
"הייתי צריכה לבנות גוף לתפארת, וכדי להגיע אליו נדרשו חודשיים של אימונים ודיאטה". לודיווין סנייה
(צילום: Francois Durand/Getty Images)
למרות הרקע המשפחתי ולימודי הנגינה, סנייה החליטה לבחור במשחק וכבר בגיל שמונה התייצבה מול המצלמות ועל הבמות. "זה לא היה תיק גדול מדי, זה היה בסדר. משהו שעשיתי בחופשים", היא מרגיעה. בין היתר ראינו את סנייה הילדה ב"אני רוצה הביתה" של הבמאי האגדי אלן רנה ובלהיט "סיראנו דה ברז'ראק".
כשבגרה, למדה משחק ובשנת 2000 החל שיתוף הפעולה שלה עם אוזון, שזכה אז לכינוי הילד הרע של הקולנוע הצרפתי. סנייה שיחקה בסרטו "טיפות על אבנים לוהטות", ואחריו הגיעו "8 נשים" ו"בריכת שחייה" הנועז. כדי להיכנס לתפקיד היא עמלה לא מעט: "מאחר שהייתי חייבת להיות פנטזיה בשביל הצופים ולגלם דמות של סמל סקס שהיא אגרסיבית מבחינה מינית, הייתי צריכה לבנות גוף לתפארת, וכדי להגיע אליו נדרשו חודשיים של אימונים ודיאטה. עשיתי קצת ספורט, מתיחות והורדתי במשקל".
נראה שהיה לך אז מאוד נוח עם העירום.
"דווקא לא. להיות עירום זה אומנם דבר טבעי, והאימון הפיזי נתן לי בטחון, אבל הקושי הוא בסצנות הסקס. כי אפילו אם את מעמידה פנים, עדיין את חשה את העור של השחקן ששוכב איתך, הייתי רצה מיד אחרי הצילומים למקלחת להישטף. בצילומי 'בריכת שחייה' הרגשתי מאוד מלוכלכת אחרי סצנות הסקס. טוב שכיום משתמשים במתאמי אינטימיות".
בכלל, 2003 ו-2004 היו שנים טובות עבור השחקנית. היא כיכבה גם ב" ב"לילי" - עיבוד חופשי של קלוד מילר למחזה "השחף" וב"פיטר פן" - הפקה הוליוודית עתירת תקציב על מעללי הילד שמעולם לא התבגר, שבה היא גילמה את טינקרבל. אבל סנייה לא ניצלה את הפריצה והתנופה - היא בחרה לקחה צעד אחורה, פה ושם שיחקה ובעיקר התמסרה להקמת משפחה, מה שעזר לה להתמודד עם החרדות, שהיו לה בתחילת הדרך. סנייה נישאה לבמאי-תסריטאי-מוזיקאי קים שפירון, בעל השורשים הווייטנאמיים. השניים מגדלים את שלוש הבנות בבלוויל, שכונה פריזאית אמנותית ששוכנת על גבעה, שתמיד משכה מהגרים. "בלוויל מאוד מעורבת, מבחינה חברתית ואתנית. אני אוהבת את הגיוון הזה", היא מעידה.
לקחת סיכון כשעזבת בגיל צעיר את המרוץ של הקריירה.
"השאיפות שלי תמיד התמקדה יותר באושר, מאשר בהצלחה. אני לא מרגישה שחסרה לי שאפתנות, אלא שרדפתי אחר המטרה שלי והשגתי אותה בהיותי אמא לשלוש בנות".
ואיך זה להיות אמא לשלוש בנות?
"הייתי אומרת שזה כמו החיים עצמם - יש עליות ומורדות. זה סיפוק גדול - אני מאושרת מאוד עם המשפחה שלי. אני ממקדת את החינוך של בנותיי בחשיבה עצמאית ובשאלות".
את מרשה להן לצפות בסרטים שלך?
"אני אוהבת כשהילדות שלי צופות בסרטים שלי, אבל זה לא תמיד מתאפשר, כי יש המון סרטים שאני אוסרת עליהן לראות".
6 צפייה בגלריה
"חוויתי טראומה מהדת, העבודה על הסדרה סייעה לי להשתחרר מהעול הזה". לודיווין סנייה, מתוך "האפיפיור החדש"
(צילום: באדיבות HBO)
לפני עשור, סנייה שבה לתודעה הבינלאומית הרחבה עם "האפיפיור הצעיר", הסדרה של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו ("יפה לנצח" עטור האוסקר), שהתרחשה בוותיקן, וזכתה להצלחה גדולה. בסדרה כיכבו ג'וד לאו ודיאן קיטון וסנייה גילמה את אסתר, אשתו הצעירה והעקרה של שומר במשמר השווייצרי של הוותיקן. בעקבות ההצלחה, נולדה סדרת המשך: "האפיפיור החדש". "סורנטינו גאון אמיתי, ויש לו רעיונות נפלאים. הוא יצר דרך חדשה לקחת עוד צעד קדימה את האינטימיות של הרגשות והמשמעויות.
"סורנטינו עוצמתי גם בכתיבה שלו וגם באופן שבו הוא מציג את הדברים - זה אף פעם לא היה איך שציפיתי שזה יהיה. לפעמים חשבתי שאני צריכה לצעוק והוא אמר: 'לא, לא, לא, את חייבת ללחוש כאן'. תמיד הייתי מופתעת ותמיד במתח - ואני אוהבת שכל הזמן מאתגרים אותי. ומעבר לזה הוא מותק, אבל גם נהנה מזה שסבלתי".
הגישה לך לדת השתנתה בעקבות העבודה על הסדרות הללו?
"היא לא השתנתה, אבל זו הייתה כמעט חקירה מבחינתי. כנערה חייתי חיים קתוליים למדי, וחוויתי טראומה מהדת, מכל מיני סיבות. במשך כמה זמן לא הייתי יכולה אפילו להיכנס לכנסיות, כי הרגשתי בהן כל כך רע. העבודה על 'האפיפיור הצעיר' סייעה לי להשתחרר מהעול הזה ולהרגיש חופשייה ושלווה כשאני נכנסת לכנסייה. עכשיו אני אוהבת ללכת לכנסייה, לשבת ולעשות קצת מדיטציה".
"התפקיד שכתבו לי היה של שחקנית מטומטמת. אמרתי לעצמי, 'זה הדימוי שיש עליי?'"
בשנים האחרונות, סנייה עבדה עם גאון נוסף - הירוקאזו קורה-אדה ב"סיפור חיי" (2019). מסתבר שהבמאי היפני כתב תפקיד במיוחד עבורה, בסרט שצולם והתרחש בצרפת. "יום אחד פסעתי על השטיח האדום בקאן, והסתובבתי כדי להסתכל על הקהל ופתאום ראיתי את קורה-אדה. נעצרתי ואמרתי לו כמה אני מעריצה גדולה של היצירות שלו וכמה אני אוהבת אותו. מאז נשארנו בקשר וביחסים טובים. בכל פעם שהוא היה מגיע לפריז נפגשנו והלכתי לבכורות של הסרטים שלו".
ופתאום הוא הפתיע אותך עם תסריט?
"הוא רצה לעבוד בצרפת והיה לו רעיון לתסריט עם ז׳ולייט בינוש וקתרין דנב. וכשהוא ביקש ממני לשחק בסרט הוא אמר, 'כתבתי לך תפקיד, אבל הוא ממש קטן'. אמרתי לו, 'אתה יודע מה? אני יכולה להחזיק מגש סושי בסרט שלך וזה יספיק לי'. כשקראתי את התסריט התאכזבתי קצת כי התפקיד שלי היה של שחקנית מטומטמת. אמרתי לעצמי, 'אוקיי, אז זה הדימוי שיש לו עליי?' העובדה שמדובר בקומדיה קצת עודדה אותי, כי ידעתי שיהיה לי כיף. מה גם שכל הסצנות שלי היו עם קתרין דנב שהיא מונומנט תרבותי, שאף פעם לא נמאס לי לצפות בו. כבר עבדתי איתה כמה פעמים בעבר. חוויית עשיית הסרט הייתה מאוד מיוחדת, כי קורה-אדה לא מדבר צרפתית כלל - אתה לא מדבר איתו ישירות, חייבים לסמוך על המתורגמן".
6 צפייה בגלריה
"ציפיתי להצלחה צרפתית, אבל לא עולמית. זו הייתה מתנה בלתי צפויה". מתוך "לופן"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בעשור הנוכחי, סנייה עובדת יותר ויותר בהפקות טלוויזיות גדולות, שהבולטת והמצליחה בהן היא "לופן", שזמינה בנטפליקס. הסדרה שואבת את השראתה מהרומנים הבלשיים של מוריס לבלאן על הפורץ הנוצץ ארסן לופן. ב"לופן" עומר סי ("מחוברים לחיים") מופיע בתפקיד הראשי וסנייה מגלמת את קלייר, גרושתו ואם בנו - וגם אשת סודו של הפורץ הג'נטלמן.
"בכנות, קצת פחדתי לקראת העבודה על 'לופן' כי זו הייתה אמורה להיות הפעם הראשונה שהייתי צריכה לעבוד על סדרה עם כמה במאים שונים. אבל היה לנו שואו-ראנר אחד, שהיה אחראי לאחידות הטון. כל הבמאים שהיו לנו, גם אם היה להם אופי ייחודי משלהם, נשענו על אותם ׳כללי דקדוק׳ כדי לספר את הסיפור. האמת שזה היה מעניין, כשפתאום יש לך במאית נגיד, או מישהו שיותר בקטע של אקשן או יותר בעניין של שוטים ארוכים. לדעתי זה העניק לסדרה נפח״.
ההצלחה של "לופן" הצליחה להפתיע אותה. "ציפיתי להצלחה צרפתית, אבל לא עולמית. זו הייתה מתנה בלתי צפויה. אני שמחה שיש לי עוד ועוד הזדמנויות לעשות מגוון תפקידים. שיעמום הוא מותרות שאין לי זמן להתמכר אליהן, למרות שאני אני כבר לא מפחדת להשתעמם. באופן כללי יש לי פחות ופחות פחדים, חוץ מכל מה שנוגע לעתיד כדור הארץ, שזה משהו אחר. אבל אני מרגישה רגועה יותר לגבי הפחדים והחרדות האחרים שלי. תמיד הייתה לי אישיות חיובית ואני באמת אופטימית מטבעי".
