בדרך לאלבום חדש: יובל בנאי משחרר הבוקר (שני) סינגל ראשון מתוך "אודיסאוס של הרכבת התחתית" אלבום שבדרך - "אמא", שנכתב בעקבות האובדן של אמו, אילנה. בנאי כתב, הלחין, וגם הפיק ביחד עם רונן רוט, ובאלבום מנגנים לצידו ניצן בר בגיטרות, שי חזן על הבס ודני מקוב בתופים. האזינו לשיר:
במכתב אישי, בנאי מסביר כיצד נולד השיר ומשתף בתחושות שליוו את כתיבתו. "אמא יש רק אחת, אבל לאמא שלי גם היה רק בן אחד: אני", כותב בנאי. "עבור אמי אילנה הייתי הבן היחיד. יחיד ומיוחד, בשבילה. ולמרות שתמיד היינו קרובים, רק כשהיא עזבה את העולם הזה - למזלה לפני 7 באוקטובר - הבנתי עד כמה היא עיצבה אותי. היא לימדה אותי הרבה דברים – המון, וצריך לחיות עוד פעם את כל החיים כדי למנות אותם. אבל בשיר יש משפט אחד שמייצג הרבה ממה שהיא לימדה אותי: 'כל תנועה היא מעגל'.
"בתור רקדנית בלהקת המחול המיתולוגית של נעה אשכול המיתולוגית עוד יותר, היא האמינה ברעיון ש'כל תנועה היא מעגל'. רעיון שהוא ההארד-קור של השיר הזה ואולי אפילו של האלבום כולו. ולפי הרעיון הזה כל דבר שאנחנו מתחילים בו חוזר מתישהו אל נקודת הציר שלו – וזה אומר שאנחנו חייבים לסגור מעגל, זה גם חוק של אחריות בלתי נמנעת: כל רגש וכל פעולה שאני מפעיל יחזרו להשפיע עליי. מה שנקרא, קארמה. זו ההבנה שהחיים שלנו הם לא קו ישר, אלא תנועה מחזורית סביב ציר פנימי וקבוע, והמסע הגדול ביותר שלנו הוא תמיד חזרה אל המהות והאמת הפנימית.
"אחרי שאמא שלי פרשה מהריקוד, היא המשיכה לעשות עוד הרבה דברים, אבל הרעיון הזה ליווה אותה כל חייה והוא חלק מהמורשת שהיא הנחילה לי. את האלבום החדש שלי – הראשון לבד אחרי שנים ארוכות שבהן יצרתי רק עם משינה – כתבתי באחת התקופות הכי מורכבות בחיי, בתקופה שהתחילה עם הרגע שבו המדינה שלנו לקתה במחלה אוטואימונית קשה והתחילה לתקוף את עצמה.
"כמו הרבה אנשים שהיה להם את המזל להיוולד ולגדול ולחיות בישראל אחרת, זו תקופה של הרבה אבל וגעגוע. לכן קראתי לאלבום: 'אודיסאוס של הרכבת התחתית'. כי המיתוס של אודיסאוס מייצג הרבה דברים אבל בשבילי הוא קודם כל סיפור על גבר שמלחמה קורעת אותו מהבית שלו, וכל החיים הוא מנסה לחזור אליו. מנסה לסגור מעגל. השיר 'אמא' הוא על חוסר. חוסר פיזי, חוסר בבית, חוסר באמת. תאזינו ותחליטו לבד".
אמא / יובל בנאי
מילים ולחן: יובל בנאי
הפקה מוזיקלית: יובל בנאי, רונן רוט
היום מתחיל להיגמר
שום דבר אינו חוזר
איתך אני תמיד הילד
והזמן עוצר
דברים שאני לא קובר
מה שהלב שומר
משאיר את זה פתוח
כמו הפרחים בזר
אם הייתי האש אם הייתי הרוח
הייתי בוער ונושב
הייתי מוחק את הלוח
אם הייתי המים הייתי מכניס אותך פנימה
אם הייתי המוות
הייתי רואה אותך אמא
זה לא געגוע זה גל
לבד בתוך החלל
ממך עד הסוף
כל תנועה היא מעגל
הריקוד שלך לא נגמר
הקו לא נשבר
את השמש מעליי
עצוב חופשי ומאושר
אם הייתי האש אם הייתי הרוח
הייתי בוער ונושב
הייתי מוחק את הלוח
אם הייתי המים הייתי מכניס אותך פנימה
אם הייתי המוות
הייתי רואה אותך אמא
את הימים כבר לא סופר
מהר לאט לאט מהר
אני לומד להיות שלם עם
החלק שחסר
