יחסית למדינה שאחת לכמה זמן עוברת לגור בבית חולים, דרמה רפואית היא לא מוצר מבוקש מדי בטלוויזיה הישראלית. לא בפורמט הפרוצדורלי (סיפורים חדשים בכל פרק) ולא בפורמט הקונספטואלי (סיפור אחד מתמשך עם טוויסט כזה או אחר). ניסיונות כמו "טיפול נמרץ" (תחילת המילניום) ו"מתים לרגע" (העשור הקודם) החזיקו שתי עונות בלבד. סדרות כמו "חולי אהבה" ו"בלאדי מרי" אולי התנהלו בסביבה עתירת חלוקים לבנים, אבל לא היו המהות שלה. למזלם של חובבי הז'אנר, "האנטומיה של גריי" מסרבת להתנתק ממכשירי ההנשמה ו-The Pitt פותחת את המוח.
"המתמחה" - טריילר
(באידבות HOT ו-SIPUR)
"המתמחה", שעלתה אמש (שלישי) ב-HOT, היא הניסיון התורן להפגין נוכחות כחול לבן בחדר הניתוח. הסדרה של ליעד שהם, גל זייד ורוני ידור (שיצרה גם את "מתים לרגע") מספרת על ד"ר הדס (דסי) נקש (בגילומה של ניב סולטן), רופאה עם עתיד מזהיר בתחום ההשתלות ובת טיפוחיו של ראש המחלקה (צחי גראד), שנחשפת לעוול (חבר קרוב שלה מסולק באופן חשוד מראש התור להשתלת כליה) ומגיבה בפשע (גונבת כליה מגופה של מחבל פלסטיני ומשתילה אותה בגוף החבר). העובדה שהמהלך היה מתוכנן בערך כמו המלחמה באיראן מובילה להסתבכות מהירה, שמתחזקת בגלל הצורך של דסי בכסף שידאג לאחותה מלי (ליהיא צור), בעלת צרכים מיוחדים.
לכל גיבור או גיבורה שחוצים את הקווים יש את רגע ה"שובר שורות" שלהם ועליו להיות כמה שיותר משכנע. למרבה הצער, הרגע של "המתמחה" נמצא בקצה המופרך הספקטרום. אנו נדרשים להאמין שהדמות שמגלמת ניב סולטן, שוב בתפקיד של "יש לי פרצוף של מישהי שלא נוגעת אפילו בבירה אבל חכו-תראו מה אני יודעת לעשות עם לפטופ/איזמל/מפצח אגוזים", תשליך לפח מסלול הכשרה מפרך, תשלוף כליה מגופה, תבריח אותה מבית החולים, תיסע להשתיל אותה בקליניקה וטרינרית של רופא סליזי עם עבר פלילי (מארק איווניר, שבימים אלה עושה תפקיד הרבה יותר טוב ב"טעויות מרות" בנטפליקס) ותפנטז שלא יעלו עליה בשעתיים. זה נכון שהמוניטין של משטרת ישראל לא משהו בימים אלה, אבל אין צורך לרדת כל כך נמוך.
הציון הנמוך למדי של "המתמחה" במדד "השעיית הספק" מפקיע ממנה חלק ניכר מהממד האיכותי – מגיע קרדיט גם לדיאלוגים הנדושים ולכמה ליהוקים עייפים – אבל לא את האפקט החטיפי: הכניסה של דפי לעולם של השתלות פיראטיות ושחיתות רפואית מזמנת את הכישרון של שהם כסופר מתח, ההבנה של זייד בטלוויזיה נגישה והניסיון של ידור במסדרונות בתי החולים. הצופים והצופות שלא אוהבים להיפרד מהטלפון מול המסך לא צריכים יותר מזה, רק אולי לזקוף אוזניים כשהשיחות עוברות להתנהל ברוסית (אוליגרך מפוקפק, תרומת כליה באיומים, אל תשאלו).
עם זאת, עלילת-משנה בסדרה מצליחה לחרוג מעט מהבינוניות: תותי (מור דמרי), אחות במקצועה וחברה קרובה של דסי, נקלעת אף היא לסחרור ההשתלות הפיראטיות ובמקביל מתמודדת עם יאיר (אסף פרי), בעלה שנראה ייצוגי למדי על מדי הקבע שלו אך מתחתיהם מתגלה אדם רעיל, קנאי ואלים. המצוקה של תותי מאחורי פסאדה של קלילות וממזריות והקריפיות המצמיתה של יאיר מאחורי החזות המהוגנת הופכות את היחסים של השניים למעניינים יותר מהעלילה המרכזית, כיוון שיש בהם נפח, תנופה וגם אמינות. לו רק ניתן היה להשתיל אותם בשאר חלקי הגוף של "המתמחה", היא הייתה סדרת בית חולים בריאה כמו שור.
