המסע לעבר הפסלון הושלם בהצלחה: הישג מרשים ליוצרי הסרט "אין ארץ אחרת", שיתוף הפעולה הישראלי-פלסטיני, שזכה הלילה (בין ראשון לשני) בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. את הפסלון אמורה הייתה לפי הפרסומים להגיש השחקנית גל גדות - שנכחה בטקס, אולם לא הגישה אותו לבסוף, ובמקומה עשו זאת סמואל ל. ג'קסון וסלינה גומז.
נאום יוצרי "אין ארץ אחרת" בטקס האוסקר 2025
(טקס האוסקר® שודר בשידור ישיר ב-yes וב-+STING, הטקס הערוך והמתורגם ישודר ביום שלישי בשעה 21:00 ב- yes MOVIES DRAMA)
במהלך הטקס שהתקיים בתיאטרון דולבי בלוס אנג'לס, בנוכחות רבים וטובים מתעשיית הקולנוע האמריקנית הבינלאומית ולעיניי העולם כולו שצפו בשידור החי של האירוע - האקדמיה האמריקנית לקולנוע הצביעה והכריעה כי הפרויקט הדוקומנטרי, שעורר סערה בישראל, הוא הזוכה.
"הזכייה של הסרט 'אין ארץ אחרת' באוסקר היא רגע עצוב לעולם הקולנוע", צייץ היום (ב') שר התרבות מיקי זוהר, "במקום להציג את מורכבות המציאות שלנו, בחרו יוצרי הסרט להדהד נרטיבים שמעוותים את דמותה של ישראל בעולם. חופש הביטוי הוא ערך חשוב, אך להפוך את ההשמצה של ישראל לכלי לקידום בינלאומי זו לא יצירה – זו חבלה במדינת ישראל, ואחרי טבח 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת, זה כואב כפליים. זו בדיוק הסיבה שהעברנו את הרפורמה בקולנוע – כדי לוודא שהמשאבים הציבוריים יופנו ליצירות שמדברות לקהל הישראלי, ולא לתעשייה שעושה קריירה מהכפשת המדינה בפסטיבלים זרים".
היוצר הישראלי יובל אברהם הגיב לזכייה: "אני נרגש ומודה על הפרס, ומעל לכל - מזמין את הצופים, גם אלה שדעותיהם שונות משלנו, לצפות בסרט ישירות וללא מתווכים. הזכייה באוסקר עבור 'אין ארץ אחרת' היא לא רק הישג אישי, אלא הישג קולקטיבי. הסרט הזה נותן קול לאנשים שחייהם לרוב נסתרים מהעין. אני מודה לאקדמיה ולכל מי שהאמין בסיפור שלנו. זהו רגע שמוכיח שלקולנוע יש את הכוח לחבר בין עולמות ולעורר תקווה. גורלנו שזור זה בזה: כמו ששחרור החטופים כרוך בהפסקת הלחימה בעזה, כך הביטחון שלנו תלוי בפתרון מדיני צודק שיבטיח חירות לתושבי מסאפר יטא ועתיד טוב יותר לשני העמים".
הזכייה באוסקר מהווה הישג מרשים של קולקטיב העיתונאים באסל עדרה וחמדאן בלאל הפלסטינים ויובל אברהם ורחל שור הישראלים, שבתמיכת חברת הפקה נורבגית הביאו למסך תמונת מצב עגומה וקודרת על המתרחש בקהילת מסאפר יטא בדרום הר חברון תחת הכיבוש הישראלי. הפסלון המוזהב סוגר מעגל שהתחיל בפסטיבל ברלין בפברואר אשתקד, בו זכו היוצרים בפרס הסרט התיעודי ביותר, ומעל לבמה יצאו נגד ממשלת נתניהו ומדיניותה, כמו גם נגד ממשל טראמפ, וקראו לעולם להתערב למען סיום המלחמה בעזה.
"הפכתי לאבא לפני חודשיים, ואני מקווה שהבת שלי לא תיאלץ לחיות את החיים שאני חי עכשיו: תמיד חרד, חושש מהריסות בתים, מאלימות מתנחלים ומהאיום של עקירה כפויה שאנחנו, במסאפר יטא, מתמודדים איתו מדי יום בחיים תחת הכיבוש הישראלי", כך פתח באסל עדרה את דבריו על הבמה. "'אין ארץ אחרת' משקף את המציאות הקשה שעמה אנחנו מתמודדים כבר עשרות שנים, מציאות שנמשכת גם עכשיו, ואנחנו קוראים לעולם כולו לנקוט בפעולות רציניות כדי לשים קץ לעוול הזה, לטיהור האתני הזה".
"עשינו את הסרט הזה, פלסטינים וישראלים, כי ביחד הקולות שלנו חזקים יותר", הוסיף יובל אברהם, "אנחנו רואים אחד את השני, ההרס הנורא של עזה חייב להסתיים, החטופים הישראלים שנלקחו בפשעי 7 באוקטובר צריכים להיות משוחררים.
"כשאני רואה את באסל אני רואה את אחי", המשיך אברהם, "אבל איננו שווים. אנחנו חיים במשטר שבו אני חופשי תחת חוק אזרחי, ובאסל תחת חוק צבאי שהורס את חייו והוא לא יכול לשלוט בו. יש דרך אחרת, עם פיתרון פוליטי, בלי עליונות אתנית, עם זכויות לאומיות לשני העמים. ואני צריך לומר, אם אני כבר כאן, שמדיניות החוץ של המדינה הזו עוזרת לחסום את הדרך הזו. למה? אתם לא רואים שאנחנו כרוכים זה בזה? שהעם שלי יכול להיות רק בטוח באמת כשעמו של באסל יהיה באמת חופשי ובטוח? יש דרך אחרת. לא מאוחר מדי. לתת חיים לחיים. אין דרך אחרת. תודה".
בזכיות עבר של הסרט, ראוי להזכיר, אברהם זכה לביקורת חריפה בישראל לאחר שדיבר על ההרס שגרמה המלחמה בעזה - אך לא הזכיר את החטופים הישראלים בידי חמאס.
"אין ארץ אחרת" – טריילר
בחירתם של חברי האקדמיה האמריקנית לקולנוע היא בגדר הבעת תמיכה במסרים של היוצרים, שתיעדו לאורך שנים את מאבקם של תושבי הכפרים הפלסטינים כנגד התעמרותם השיטתית של צה"ל והמנהל האזרחי כמימוש של הוראות הממשלה בגיבוי בית המשפט, לצד פשיטות אלימות של מתנחלים.
בעקבות פסיקת בג"ץ מ-2022, ישראל פועלת לפינוי התושבים הפלסטינים, הריסת בתים וחסימת צירי תנועה, אך לחץ בינלאומי מונע את יישום המהלך – בדומה למקרה של חאן אל-אחמר ליד מעלה אדומים.
לצד המציאות המרה של התושבים המיוסרים כפי שהיא מתוארת דרך העדשה, שילבו היוצרים מבט אינטימי על הידידות האמיצה שנרקמת לאורך השנים בין באסל עדרה המקומי לעיתונאי הישראלי יובל אברהם שפוקד את האיזור שוב ושוב כדי לדווח על שמתרחש בשטח. החומרים הלא פשוטים לצפייה שצולמו כחלק משיתוף הפעולה בין השניים, וכן שיתוף הפעולה עצמו הם התשתית של "אין ארץ אחרת", שהתקבל באהדה רבה בכל העולם מאז ברלין, דרך ציונים לשבח של ארגוני המבקרים בארצות הברית ובעולם, ועד לטקס האוסקר עצמו.
"אין ארץ אחרת" מתוייג באופן רשמי כהפקה משותפת לנורבגיה ופלסטין, ועל כן מדובר בפרס האוסקר הראשון אי-פעם שמוענק לסרט פלסטיני - הישג שישראל עדיין לא התכבדה בו. עם זאת, יובל אברהם ורחל שור מצטרפים למשה מזרחי וגיא נתיב כיוצרי הקולנוע הבודדים מישראל אשר זכו בפרס האוסקר על סרטיהם, על אף שנוצרו כהפקה זרה; מזרחי זכה ב-1977 באוסקר הזר על הדרמה הצרפתית "כל החיים לפניו", ונתיב זכה ב-2021 באוסקר הקצר על סרטו האמריקני "סקין".
על אף זכייתם, ולמרות שבחי המבקרים והקהל הרחב, הסרט לא מבשר טובות להסברה הישראלית, וספק אם יש מישהו בין נציגי הממשלה שיאמץ אותו כגאווה מקומית. הרושם שמתקבל מהמציאות כפי שהיא מתוארת על המסך היא של מדינת כיבוש דורסנית וערלת-לב המתעללת באופן שיטתי ועקבי בתושבים הפשוטים, העניים וחפצי השלום של מסאטפר יטא, ומעלימה עין מול מתנחלים אלימים שמגיעים למקום ופורעים בהם.
בדרך לניצחון בקטגוריה התיעודית, "אין ארץ אחרת" גבר על ארבעת המועמדים האחרים, גם הם בעלי גוון פוליטי: "מלחמת הפורצלין" של סלבה לאונטייב וברנדן בלומו על תרומת אמנים אוקראינים למלחמה בפלישה הרוסית לארצם, "קנה סוכר" של ג'וליאן ברייב נויזקאט ואמילי קאסי שחוזר למקרה שעבוד בני נוער אינדיאנים בקנדה, "פסקול להפיכה" של יוהאן גרימונפרז על חתירת ה-CIA להתנקשות בשליט קונגו פטריס לומומבו, שנעשתה בחסות קונצרט של לואי ארמסטרונג במדינה ב-1961, ו"יומני הקופסה השחורה" של העיתונאית היפנית שיאורי איטו, שיוצאת למאבק ציבורי נגד איש תקשורת בכיר שאנס אותה וזכה להגנת מקורביו בממשל. על אף ש"אין ארץ אחרת" לא נקנה על ידי אף אחת מהחברות האמריקניות, הוא הופץ באופן עצמאי ונחשב לאחד מהסרטים התיעודיים המצליחים ביותר בקופות בארצות הברית השנה עם 420 אלף דולר - יותר משאר המועמדים.
