במשך שנה וחצי גאלה קוגן חיה בתוך סיוט. אחרי שבראשה התגלה גידול בקוטר של כדור טניס היא מצאה את עצמה עוברת ניתוח, הקרנות אגרסיביות ומאבדת את הביטחון בעצמה. בריאיון ל"7 לילות", שיפורסם מחר (ו'), היא מספרת לראשונה באומץ כיצד ניצחה את סרטן המוח.
קוגן הגיעה לבית חולים אחרי התקף פרכוס בבית. "הם אמרו שהם חייבים לאשפז אותי. יום וחצי אחר כך כבר הייתי בדרך לניתוח. לא נתנו לי בכלל תחושה שזה יכול להיות גידול שפיר. הוא היה נורא גדול, ואף אחד לא ידע לומר ממתי הוא שם. אמרו שהניתוח לא בגדר אפשרות. עברתי קרוב ל-40 הקרנות, כמעט מדי יום. ההקרנות לקחו משהו כמו חודש, החיים פשוט התהפכו. אפילו לא יכולתי להתקלח לבד בהתחלה. במוח יש כמות נוזלים מטורפת ואסור היה לי לעמוד כי לא היה לי שווי משקל, הצוות קילח אותי והתחושה הייתה קשה, שמישהו צריך לעשות דבר כזה בשבילך. כמעט סיעודית".
אחרי שאיבדה את שערה תוך שעה בגלל ההקרנות, היא התקשתה להתמודד עם השינוי החיצוני. "ראיתי גוש כיעור שלא קשור לכלום. לא יכולתי למצוא בכלל מקום בתוכי שאוהב אותי במראה. הייתי שקופה. אף אחד לא ידע מי אני. הלכתי לחפש פאה כי לא יכולתי להסתובב ככה בשום פנים ואופן, לא יכולתי להקפיץ את הילדים לשום מקום. וגם ההסתתרות הייתה קשה לי.
"אני זוכרת שנכנסתי לאשפוז אחרי הניתוח, הייתה אחות רוסייה שהתאהבה בי ושמחה לראות אותי. כשיצאתי מהניתוח היא הייתה אחת הראשונות שראיתי והיא פרצה בבכי נוראי. הזדעזעה. לקח לי זמן להבין איך אני אוכלת את הדבר המפלצתי הזה. הביטחון שלי התרסק ברמות הכי קשות שיכולות להיות. הייתי באיזה שלב בחיים שהתחלתי להשלים עם המיניות שלי ועם מי שהייתי, פתאום בגיל 37 לקבל ריסוק לכל המראה החיצוני ולכל האישיות בבת-אחת... אני מנחמת היום את זאת שהלכה, וצריכה לקבל ולאהוב את זאת שהפכתי להיות. אני רואה את עצמי כנס מהלך. פגשתי את המוות ועברתי דרכו. להיכנס לניתוח ולהבין שאחריו אולי אני לא אחיה, זה טראח. ומה יותר מאיים מסרטן במוח? אני בפוסט-טראומה ברמה שאני רועדת כשאני נזכרת בזה".
קוגן עברה ניתוח בהצלחה אבל אז התפתחה אצלה דלקת קרום המוח והיא הצטרכה להתאשפז מחדש. "האבחון של הדלקת היה מאוד קשה. היה צריך להוציא נוזל מבסיס עמוד השדרה, בדיקה נוראית שנצרבה לי כסופר-טראומטית. זה שארבעה אחים צריכים להחזיק אותך ולדקור אותך מאחור. זה היה משפיל ואלים".
בשנים האחרונות התקרבה קוגן לדת. עכשיו, כשהיא מחלימה ומככבת בסדרה "הצבי" בכאן, היא כבר אופטימית יותר ומגלה מחדש את מערכת היחסים שלה עם אלוהים. "זה הראה לי מה זה מקום של ענווה. לא היה לי משהו להיאחז בו חוץ מהתפילה לאלוהים, אבל גם הרגשתי בגידה. נעלבתי. אני לא הכי צדיקה בעולם, אבל אתה יודע כמה אני מנסה. היה לי קשה לשקם את הבגידה באמונה. כי הכול היה כל כך אגרסיבי - הגילוי, הניתוח, הדלקת, הטיפולים. זה כמו לקבל סטירה מאבא שלך שאת הכי אוהבת בעולם".
