בוקר טוב, כפיסי גזוזטראות יפהפיים שכמוכם. ידעתם שהכיף האמיתי מתחיל בכניסה השנייה? אני בטוחה שהדיירים הוותיקים, שישבו ספונים בחדר המשימות המעופש, שמחו מאוד לשמוע שעד היום הם היו רק המתאבן שהרגיע את החיך לפני המנה הראשונה. לא מספיק שהם בפוסט-טראומה מהדחת האוטובוס, הם גם צריכים עכשיו לצפות במחליפים דור 2.0 שלהם שינסו לתקן את העונה השבורה הזאת.
אתמול נפרדנו מפאינה, שאני מניחה שממילא נשארה בבית הרבה יותר זמן ממה שהניחה שתישאר, והאמת היא שאין לי מושג מה הניע אותה להיכנס לבית מלכתחילה. ראו עליה שהיא לא מעכלת את החוויה בקלות. היא התנהלה עם מטען כבד של תחושת החמצה ורחמים עצמיים, שהפכו אותה מאידך לאדם חסר רגישות חברתית ונטול התחשבות, שהחיים עבורו הם קרב הישרדות. נכון, היא זכתה לחוויות בלתי נשכחות כמו להיכנס לבריכה ולקבל מסאז' (ולעשות צמות), והיו לה לא מעט תובנות עם פוטנציאל התלקחות מסקרן. אבל במכירת החיסול של דיירי הבית היא ממוקמת, אם להשתמש בעולם האסוציאטיבי של נעמה מריומה, בסטנד הראשון בפרונט.
קצת קודם נפרדנו מבן, שאין מה להגיד עליו חוץ מלהצר על העובדה שרגע לפני שהוא ליטרלי נזרק מהאוטובוס התברר הייעוד האמיתי שלו - ברביקיו. כל כך חבל שדווקא כשדיירי הבית הבינו איך להפעיל את האיי-רובוט בלי שהוא יתקע בכל פעם מול הכיור המלא, הם צריכים להיפרד מהמנגליסט המושלם. תנחומיי גם לפטל, שברגע של הארה הבינה שהצופים בבית לא אוהבים את הפורמט הזוגי שהתהווה בעונה הנוכחית ושהדיירים היו האחרונים לקבל את הממו. היא גם לא חיכתה עד שהתמונה של בן על הקיר תתקרר והבהירה שזאת היתה מערכת יחסים לא יציבה שלא עשתה לה טוב, ושהיא עכשיו עושה לעצמה איתחול עמוק והיא תגיעה חדשה ונטולת באגים לסבב מול הדיירים החדשים.
אז מה, התחלנו עם הכיף? מאזן האימה של בית "האח הגדול" נוצר אמש, עם כניסתם של תשעה דיירים מול תשעה דיירים וותיקים. מול החדשים הקולניים והמוטרפים אחרי שלושה ימים של בידוד במלון והצורך לתפוס להם מקום בבית, מולם הוותיקים נראים כמו ניצולים מספינה טרופה, מוכי צפדינה ומרוטים, בגדיהם מוכתמים, מבטם בוהה בריק ואין להם אפילו לוק. החדשים (רפאלה, דני, נעמה) נכנסו ב"היי" מטורף, ריח של בושם מהדיוטי פרי ושיניים לבנות מדי. כרגע יחסי הכוחות בבית מאוזנים מבחינה מספרית אלא אם כן נתייחס אל קורן כאל דייר חדש, אני בטוחה שחלק מהצופים משוכנעים שהוא אכן כזה.
אפשר להבין את המבט על החדשים כסוג של איום אבל מצד שני, ויש כבר מי שמבין את זה, מדובר במשתמשי קצה נוספים לאותו ממשק. כלומר מי שישכיל לגייס לשורות שלו חיילים חדשים יוכל להמציא לעצמו נרטיב חדש, ואלוהים יודעת שאנשים כמו אלירן, הודיה וגל זקוקים לנרטיב חדש כמו לסיגריה הבאה שלהם. הציר המרכזי כרגע, הביף בין טל לגל, הוא באמת מרשים מאוד מבחינת מאבקי הכוחות (טל הרבה יותר מתוחכמת מהודיה. הבחורה מה-Hood פשוט עשתה פרצוף קשוח, אבל טל ממש משקיעה בלוחמה פסיכולוגית ותעיד ה"מכשפופה" האכזרית שלה והשימוש המושכל בעומר כשלוחה), וההתקרבנות של גל די מעוקרת. המכשול הכי מסוכן עבור הדיירים החדשים הוא כמובן להפוך לדיירים לעומתיים ולקיים את עצמם רק ביחס לדיירים הוותיקים, כמושאי אהבה או טינה, ואני מאחלת להם שימצאו את הדרך שלהם אל לב הצופה - ומצידי, שייקחו את העונה.
עוד קשה לומר אם הדיירים החדשים יושיעו את העונה הזאת. על הנייר של תעודות הזהות יש לחלקם פוטנציאל - רפאלה האוסטרלית היא בהחלט שילוב מעניין בין קלולסיות של דיוטי פרי ובין ישראליות גולמית, משהו שתרצה הביאה בעונה הקודמת, אבל עם קצת יותר תאים אפורים. נעמה מריומה, הנסיכה שאוהבת ללכת להלוויות בשביל הגיז'דורים, כבר מוכרת לצופים מדוקו-ריאליטי אחר, אבל היא בת 38 ויכולה לתת קונטרה מעניינת לגל. דני, מאמן הקרוספיט, הולך לגרום לנועם להיראות כמו בן אדם מופנם.
משה ספר יהיה בן אדם רגיל עם מכונת תספורת. שני, עורכת דין בת 40, תשלים את הסרייה עם ענבל, 36 - רווקות שרוצות ילדים מתישהו. דור ייכנס לנישת הכדורגלן בדימוס שלמדנו להכיר ולאהוב, נדב ירצה להראות שהוא - הפתעה! - מתעניין בחלל וגלקסיה, ואדיר, גלשן בלי לגלוש, מחזיק ספר בלי לקרוא, מקרר יין בלי יינות ומאוד רגיש (הוא כתב כבר שלושה שירים! לאחד מהם קוראים "וויקנד ביוון"). הוא, ספציפית, מביא את הפסאדה הדי אהובה, למען האמת, של הוואנבי המודע לעצמו בקטע אירוני ודי מצחיק.
כמו שזה נראה אין כבר דרך חזרה, והטיקטוק הוא מכרה הנחושת, המשרצה ויעד החופשה המועדף על המלהקים. ובאמת, איפה עוד הם יכולים לחפש? ברחוב? השיטה הישנה של חיטוט בחיים עצמם נראית עכשיו כל כך מסורבלת ולא יעילה, מצד שני הטיקטוק מספק בדיוק את הזן המשועתק הזה של דיירים שמייצרים עונה שטוחה ומונוטונית. ליבי אתכם, ובכל זאת אודה אם תכתתו רגליים ותביאו אנשים מכל מיני סוגים, כאלה שהצופה לא ירגיש שכשהם מדברים עם דיירים אחרים הם בעצם מנהלים דו-שיח עם עצמם. בנימה אופטימית זאת: שבוע טוב, אילליקה.
