באמצע המערכון של "ארץ נהדרת" על חברת WEBOS של נדיר האקרמן (אודי כגן), מפציע לפריים עידן רייכל ומנגן ביחד עם המייסד והפאונדר של החברה ועם עוזרתו האישית, סליחה Head of משהו - כחלק מההטבות של הסטראטאפ הפיקטיבי והלא-פרודוקטיבי שלהם. אבל מסתבר שיש חברות הייטק שעבורן רגעי הפנאי הן לב העשייה והן גם מצליחות לגייס מיליארדי דולרים עבור האפליקציות שלהן שנועדו להפוך את הזמן הפנוי שלכם לפחות מבוזבז.
כזו היא ג'ויטונס שהוקמה ב-2011 וביוני האחרון הצטרפה למועדון היוניקורנים הישראלי לאחר שגייסה 93 מיליון דולר, בין היתר בהשקעה של גוגל. ספק עם בג'ויטונס מחלקים טסלות לכל עובד חדש, קופצים לבריכת כדורים בצהריים ואוכלים עם רותי ברודו צדפות בערב – כמו ב-WEBOS. אבל במסדרונות של החברה מהלכים גם אנשים שהם לא בהכרח הסטריאוטיפ של עובד הייטק. יאיר קלרטג הוא אחד כזה, ד"ר למוזיקה ומלחין וגם מתכנת. קלרטג מתחזק שני מסלולי קריירה מקבילים – ביום הוא מתכנת בחברה שאחראית על אפליקציית Simply Piano המצליחה (ועל כך בהמשך) בזמן שנשאר הוא מלחין יצירות קלאסיות מורכבות לתזמורות והרכבים ברחבי העולם.
קלרטג הוא ככל הנראה האדם הרחוק ביותר מנדיר האקרמן והקולגות שלו. בגיל 36 ועם תינוקת בת שמונה חודשים בבית, הוא מצליח בכל זאת לרקוד על שתי החתונות שהעסיקו אותו מילדות. "בתיכון היה לי מורה ואיכשהו התחלתי להיות יותר רציני בלנגן על הפסנתר ונחשפתי למוזיקה הקלאסית של המאה ה-20. כל מיני דברים מוקדמים כמו דביוסי אבל גם סטרווינסקי, ברטוק ובגיל 15 היה ממש קליק כזה. זה נורא התאים לצורת חשיבה שלי ולדברים שאהבתי לעשות וכבר אז התלהבתי והתחלתי לכתוב. ידעתי שזה העולם שמעניין אותי", הוא מספר, "אבל אני בא מרקע מאוד לא אמנותי, המשפחה שלי בעולם המדעים, אח שלי מתמטיקאי מוצלח. המוזיקה כבר בגיל 15, הייתה טיפה מרד, היה בזה משהו שהרגיש לי שזה המרחב הפרטי שלי, עולם כזה שאני עושה בו את שלי, משהו מאוד אותנטי שלגמרי בא ממני - אין בזה שום תהילה".
אנחנו נוטים לחשוב על עולם המוזיקה הקלאסית כעולם מעונב, מיושן, שמנגן יצירות של באך ומוצרט בעיבודים חדשים. אבל מוזיקה קלאסית או אמנותית אם תרצו, לא חייבת להיות מיושנת ולא חייבת למחזר יצירות בנות כמה מאות שנים ויותר. קלרטג כותב מוזיקה להרכבים ולתזמורות והמוזיקה שלו חדשה לחלוטין, גם אם היא נשענת על ענקים. הוא כותב יצירות שבשמיעה ראשונה דווקא יתחברו לכם יותר למוזיקה אלקטרונית, אמביינט או אוונגרד, אבל המקורות שלו שונים. "העולם שאני נמצא בו דומה מאוד לאמנות מודרנית. הרבה מהאמנות היום מנסה לאתגר את המדיום. בסוף מבחינתי זה בעיקר לאיזו היסטוריה אתה מתייחס. כמו שנגיד מעצבים גרפים לא רואים את עצמם כממשיכים של פיקאסו גם אם הם יעשו דברים שנראים דומה - הם עושים משהו אחר. ואמנות מודרנית לכאורה, מיצב שנראה תלוש יש לו את הקשר הזה, את ההמשכיות הזו".
"אז באותה מידה המוזיקה שאני עושה מאוד לא נשמעת כמו מוצרט, היא נשמעת כמו רוק או מוזיקה אלקטרונית אבל נקודת ההתייחסות שלי היא מוזיקה קלאסית", הוא ממשיך, "אני כותב בתווים, צורת המחשבה שלי על איך עושים מוזיקה, איך מקשיבים למוזיקה מתייחסת להיסטוריה של המוזיקה הקלאסית שהיא אולי לא הז'אנר המוזיקלי הכי פופולרי שיש אבל היא נצחית".
איך מוזיקה עובדת
קלרטג למד תואר משולב של מוזיקה ומדעי המחשב בתל אביב והמשיך לתארים מתקדמים מעבר לים. הוא למד בבאזל תואר שני בהלחנה ולאחר מכן עבר לדוקטורט בהלחנה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. אחרי שמונה שנים בחו"ל חזר לארץ ולימד בתל אביב הלחנה וניתוח יצירות. כיום הוא מלחין פעיל ממקום מושבו בתל אביב, אבל הסצנה המוזיקלית שלו נמצאת באירופה ובעיקר בגרמניה. "מוזיקה קלאסית מאוד חזקה בגרמניה, יש סטטיסטיקות הזויות - רוב בתי האופרה בעולם נמצאים בגרמניה ויש בה יותר בתי אופרה מאשר בשאר העולם".
מלכתחילה קלרטג הבין שכדי לאפשר לעצמו לכתוב את המוזיקה שהוא רוצה, הוא יצטרך לדאוג לגב הכלכלי שלו. "קיבלתי החלטה שאני לא רוצה להיות תלוי כספית במוזיקה. בעיקר בישראל שזה מקום מאוד-מאוד קשה למוזיקאים, אם הייתי רוצה להתפרנס כמוזיקאי הייתי צריך לעשות המון פשרות. המון דברים שלא מעניינים אותי, נגיד עיבודים תזמורתיים לשירים שזה לאו דווקא מה שיש לי תשוקה אליו".
כך יצא שבמשך רוב חייו הבוגרים הוא עבד במקביל כמתכנת במינונים שונים ואפילו הגיע לגוגל, אבל היה רגע שבו הוא ביקש לשלב בין הדברים, "מצאתי את ג'ויטיונס וזה היה מאץ' מייד אין הבן". ג'ויטונס הפכה לחברה ששווה למעלה ממיליארד דולר בזכות אפליקציות ללימוד פסנתר וגיטרה (יש גם אחת למורים) עם ממשק ידידותי ומשחקי (ניסיתי) שלא רק ילמדו אתכם איפה הדו ואיפה הסי, אלא גם כיצד לקרוא תווים ויהפכו את החלום לנגן לקצת יותר נגיש. הן מבוססות על בינה מלאכותית שמזהה את נגינת המשתמש בזמן אמת ומתאימה לה הנחיות. האפליקציה לא תשים אתכם על הבמה בקונצרט של הפילהרמונית, אבל במסיבת הבית הבאה תוכלו לנגן שיר של הביטלס וחשוב יותר מזה – במקום "לבזבז" את הדקות הפנויות שלכם בגלילה אינסופית בפיד, תנצלו אותן ללמוד משהו חדש.
"הרבה פעמים יש תחושה שהזמן הפנוי שלנו הולך לאיזושהי הסחת דעת. אנחנו מקבלים פידבקים מאנשים שהם מרגישים נורא טוב, הם חוזרים הביתה מהעבודה בערב ולומדים לקרוא תווים, לומדים לנגן קצת מוזיקה. גם אם הם לא מגיעים להיות פסנתרנים זוכי תחרויות או רסיטלים, יש משהו חשוב באופן שבו הם החליטו להשקיע את הזמן שלהם. אני חושב שיש תחושת סיפוק מאוד גדולה מזה שלמדתי מיומנות חדשה. הרבה אנשים תקוע להם בראש העניין הזה של ללמוד תווים מילדות. אז זה משהו נורא חזק, 'אני פתאום יודע לקרוא תווים אני מבין מה זה'. כולם יודעים איך תווים נראים אבל להבין מה זה אומר ומה זה עושה - מקבלים תחושה של איך מוזיקה עובדת".
המטרה של החברה מסביר קלרטג היא להפוך למעין נטפליקס, להציע לכל בית או משפחה חבילת מוצרים שמנצלת את הזמן הפנוי באופן מועיל. אבל שלא יהיו לכם אשליות, מדובר קודם כל בסוג של משחק, ואם אתם רציניים לגבי השאיפות המוזיקליות שלכם או של הילדים שלכם - האפליקציה לא מחליפה מורה. היא בהחלט יכולה להיות סיפתח ללמידה או ללוות שיעורים פרונטליים. אבל בכדי לזכות בפרסי אקו"ם, ראש הממשלה וארנסט פון סימנס – כמו קלרטג – תצטרכו להשקיע קצת יותר.
הרבה אנשים רוצים לשלב בין הייטק לאמנות, בין כסף גדול להגשמה עצמית. זה לא באיזשהו מקום מונע ממך ללכת על המוזיקה עד הסוף?
"כן זו באמת נקודה רגישה, עם הפחד שיש לי. בסוף אני מרגיש שלאורך השנים ניסיתי את זה במינונים שונים. גם עכשיו אם יש לי הזמנות ליצירות ודדליינים אז אני אקח חופש. וכן זה מאוד מאתגר. ויש את המקום הזה של אם הייתי מקדיש את כל הזמן שלי אולי הייתי עושה אמנות יותר טובה. אבל אני לא בטוח שזה נכון, כי יש משהו בכל הלייפסטייל שהוא מאוד אקטיבי ולהיות סביב אנשים יצירתיים, אז אין לי תשובה טובה לזה".
"בסוף אני קצת מכור לעניין הזה של לכתוב יצירה שאפשר להחזיק אותה ביד והיא משהו קצת מופשט ויש נגנים שצריכים לממש אותה וכל מימוש הוא קצת שונה. זה שפתאום אנשים ברומניה יכולים לקחת ולנגן את זה בלעדיי ולתת איזושהי פרשנות אחרת יש בזה עבורי משהו מאוד קסום".
הוא אמנם לא עולה על במות, אבל יש הרבה תזמורות והרכבים שמנגנים את היצירות שלו, גם בפסטיבלים של הסצנה שמרביתם בחול. "שנה שעברה היה לי ביצוע אחד עם הסימפונית של ירושלים, אבל התזמורות בישראל נוטות קצת לשמרנות מסוימת. יצא לי לעבוד עם תזמורת הרדיו של ברלין, תזמורת הרדיו של וינה, אבל רוב הזמן אני עובד עם הרכבים. בחמישים שנים האחרונות התפתח עולם כזה של נגנים קלאסיים שמתמחים במוזיקה חדשה, גם בישראל יש הרכבים כמו אנסמבל המאה ה-21 ואנסמבל מיתר ואנסמבל ניקל אבל באירופה יש הרכבים ממש גדולים שהם קצת כמו תזמורות ואנשים שזה תחום ההתמחות שלהם. זה עולם שנהיה יותר ויותר פופולרי גם אצל נגנים קלאסיים".
יש איזו תגובת נגד להייטק בחודשים האחרונים, אומרים שכל הכסף שנכנס פוגע בכלכלה, בשוק הדיור.
"אני לא מוצא איך זה שגוגל החליטה להשקיע בג'ויטונס כסף פוגע בכלכלה המקומית. אולי יש דברים שכן פוגעים, אולי המשכורות גבוהות מדי. אני מרגיש מאוד לא בנוח שאני מרוויח יותר מאחות בבית חולים, אני מרגיש שהיא עובדת הרבה יותר קשה ממני ועושה דברים הרבה יותר חשובים ממני - אבל זו השיטה. כאמן זה מאוד מאתגר. אישית, אחד הדברים שלי היו כייפים בלעבור מגוגל לג'ויטונס זה הצד המצפוני - אני באמת לא מרגיש שהחברה עושה שום דבר רע לעולם בשום צורה. בגוגל זה מורכב".
אז מה השאיפות? להתפתח גם פה וגם פה במקביל?
"אני חושב שבסוף באיזשהו שלב אני אקדיש את עצמי למוזיקה".
