הצייר והמאייר אריה מוסקוביץ, שנודע בתור מ.אריה, הלך לעולמו אתמול (ד') בגיל 92. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים, נכדים ונינים. הלוויתו התקיימה היום (ה') בבית העלמין קריית שאול.
"כל דבר שהוא יכול היה לפרוש עליו את החסות האמנתית היפיפייה שלו הוא היה עושה את זה, ועדיין תמיד בצניעות מתוקה כל כך", אמרה בתו שרית הורוביץ ל-ynet. "אנחנו יכולים לראות את היצירתיות המדהימה שלו בכל מה שקשור לפטריוטיות שהיום לפעמים כל כך קשה למצוא אותה. הגאווה הגדולה שלו הייתה בטקס המשואות, היינו צופים יחד וכשהיו יוצאים הדגלנים הוא היה אומר 'זה דגל שלי'. הוא היה רואה את החיילים והוא היה אומר 'תסתכלי, הולך פה חיל עם הכומתה אבל הסמל הוא שלי. הוא תמיד היה אומר 'האמנות שלי היא לא אמנות שרק יושבת בדפים או רק יושבת במסגרות - האמנות שלי חיה קיימת ובועטת בכל מקום, צועדת בכל מקום'. הייתה לו התרגשות גדולה מזה, הייתה לו שמחה עצומה מהיכולת שלו לתת ולתרום, כי זה מי שהוא היה.
מוסקוביץ לא היה בקו הבריאות בשנים האחרונות, אולם בתו מספרת כי "גם כשהיה חולה היה קומוניקטיבי ותמיד נשמר החן המיוחד שלו".
"שאלו אותו פעם, עברת ילדות מאוד קשה אבל הציורים שלך הם כל כך מתוקים ומלאי יופי אז הוא ענה דבר פשוט 'למה לצייר את הרע אם אפשר להראות את הטוב'. כל פעם שהיינו רואים איזה ציפור יפה או פרפר צבעוני במיוחד תמיד הוא היה אומר הקדוש ברוך הוא צייר יותר טוב ממני. אבא חי איתי 5 שנים לפני שהמצב שלו הדרדר, הייתי איתו בבית החולים וליוויתי אותו עד הרגע האחרון, הוא חלק ממני הוא כמו המשך כף היד שלי".
מוסקוביץ, יליד רומניה, היה ניצול שואה ועלה לארץ בשלהי 1946, אולם בילה יותר משנה במחנה מעצר בקפריסין לפני שהותרה עלייתו לארץ. עם עלייתו החל לעסוק כצייר ומאייר, ובמסגרת עבודתו עיצב רבים מסמלי צה"ל (בראשם סמל חיל הים) והוא השתחרר בדרגת רס"ן במילואים.
במהלך הקריירה שלו אייר מוסקוביץ שלל ספרי ילדים במהלך שנות ה-50, ה-60 וה-70. בין היתר, אייר מוסקוביץ את ספרי "קופיקו", "חסמב"ה" ו"דנידין" הפופולריים, ובסך הכל אחראי לאיורים ביותר מ-8,000 ספרים ישראליים.
מוסקוביץ, אדם דתי, היה גבאי בבית כנסת ליד ביתו בתל אביב שאת המבנה הוא עיטר שלו בציורים ובויטראז'ים שיצר. את תפקיד זה הוא מילא במשך יותר מ-50 שנה.
