רונן ברגמן, מהעיתונאים החוקרים הבולטים בישראל, הציג בשיחה עם נחום ברנע, אגדת עיתונות בפני עצמה, תמונה קשה של התנהלות הדרג המדיני והביטחוני לפני 7 באוקטובר ובמהלך המלחמה. במוקד השיחה עמדו שתי פרשות שעליהן פרסם תחקירים: האזהרות שהגיעו לישראל בשבועות שלפני מתקפת חמאס, והמשא ומתן על עסקת החטופים בקיץ 2024, שלטענתו הייתה עשויה להוביל לשחרורם של חטופים רבים נוספים.
האנשים של המדינה 2026 בין מלחמה לבחירות: אחד על אחד - נחום ברנע ורונן ברגמן
(צילום: ליאור שרון, ירון ברנר, טל אזולאי)
ברנע פתח בשאלה שהטרידה את מערכת הביטחון מאז הטבח: אם יחיא סינוואר תכנן מתקפה רחבת-היקף, מדוע העביר לישראל אזהרה באמצעות סופיאן אבו זיידה, ובשלב מאוחר יותר גם דרך איחוד האמירויות? האם מדובר בשני מסלולים מקבילים - הכנות למתקפה לצד ניסיון לקדם הסדר - או שהאזהרה עצמה הייתה חלק מתוכנית ההונאה?
"בוודאי", השיב ברגמן כשנשאל אם הוא מאמין שסינוואר ניהל שני מסלולים במקביל. לדבריו, מאז עלייתו לשלטון ברצועת עזה ב-2017, סינוואר קידם מצד אחד אפשרות להסדר ארוך-טווח, ומצד שני הכין את הקרקע למלחמה. לצד זאת, הוא בנה מערך הונאה שנועד לגרום לישראל להאמין שחמאס אינו מתכוון לצאת למתקפה רחבת-היקף.
ברגמן הפנה למסמכים שנמצאו בחדר שבו הסתתר סינוואר, ובהם, לדבריו, תועדו דיונים והחלטות לקראת המתקפה. "יש ערימה עצומה של ראיות" לכך שההונאה הייתה מתוכננת, אמר, והוסיף כי במסמכים אפשר לראות כיצד חמאס תכנן את המהלך וכיצד הערכות המודיעין הישראליות השתלבו, בפועל, בתוכנית ההטעיה.
אלא שלצד ההונאה, הייתה גם אזהרה מפורשת. לפי ברגמן, סינוואר ביקש מאבו זיידה להעביר לישראל מסר מפורט, שכלל הצעה להסדר ואיום שאם ישראל לא תיענה לה עד סוף ספטמבר, חמאס יפעל למהלך דרמטי שיביא לשחרור אסירים פלסטינים.
"הייתי קורא לזה אולטימטום", אמר ברגמן. לדבריו, סינוואר אף הקפיד שאבו זיידה יתעד את המסר, כדי לוודא שיועבר לישראל בנוסח הרצוי לו. האולטימטום לא הוביל להסכם, אך מבחינת ברגמן, עצם קיומו היה צריך להדליק נורות אזהרה במערכת הביטחון.
ביקש להעביר לישראל מסר מפורט. יחיא סינוואר
(צילום: Adel Hana, AP)
שאלת השאלות היא האם אפשר היה למנוע את הטבח - וברגמן לא הציע תשובה חד-משמעית לשאלה, אך הדגיש כי גם אם ישראל לא הייתה מסוגלת לפענח את תוכנית ההונאה במלואה, היה עליה להיערך לאפשרות של מתקפה. הוא הזכיר כי ב-16 בספטמבר התקיימה ישיבה אצל אלוף פיקוד הדרום, שבה נאמר כי מערך ההתרעה המרכזי אינו פועל וכי אין יכולת לספק התרעה מודיעינית. "צריך גם לעשות הערכת מצב", אמר ברגמן, והדגיש כי יש להביא בחשבון את האפשרות שהמגעים עם חמאס יסתיימו בעימות. לדבריו, היה צורך לוודא שהמידע על האולטימטום מגיע לכל הגורמים הרלוונטיים, ובהם מפקדי הצבא.
גם התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עמדה במוקד הביקורת. ברגמן טען כי נתניהו לא רצה לקיים דיון בנושא, בין היתר מחשש להדלפות. לדבריו, ייתכן שגם האזהרות שהגיעו מגורמים חיצוניים, ובהם נשיא איחוד האמירויות, לא הובאו לדיון עם מערכת הביטחון באופן שהיה מאפשר לבחון אותן יחד עם המידע שכבר היה בידיה.
ברגמן מתח ביקורת על היחס המשתנה של נתניהו למערכת הביטחון. לדבריו, כשהדבר התאים לו, ראש הממשלה הסתמך על הערכות שלפיהן חמאס מורתע ושיש לקדם הסדרה; במקרים אחרים, הוא טען שאינו יכול לסמוך על ראשי מערכת הביטחון, בין היתר בשל המחלוקת הפוליטית סביב המהפכה המשפטית.
ברגמן הזכיר גם מכתב ששלח ראש השב"כ לנתניהו, ובו התריע מפני הסכנות שבמדיניות הממשלה. לדבריו, תשובתו של ראש הממשלה הייתה כי תפקידו של ראש השב"כ הוא לדאוג לביטחונו של ראש הממשלה ומשפחתו.
ראש השב"כ צריך לדאוג לו ולמשפחתו. בנימין נתניהו
(צילום: מעיין טואף/לע"מ)
מה קרה לעסקת החטופים?
החלק השני של השיחה עסק במשא ומתן לשחרור החטופים בקיץ 2024. ברנע הציג את השאלה כיצד טיוטה להסכם חלקי, שלכאורה הייתה עשויה להוביל בהמשך לשחרור כלל החטופים, לא הבשילה לעסקה.
ברגמן יצא נגד הטענה שחמאס לא רצה בעסקה. "כל אחד, אם יעצום את עיניו, יגיד כמה פעמים הוא שמע את ארבע המילים בתקשורת - 'חמאס לא רצה עסקה'. רוב הפעמים זה היה שקר", אמר. לדבריו, חמאס היה מוכן לעסקה בתנאיו, והעובדה שלא הייתה הסכמה על כל תנאי ההסכם אינה אומרת שלא ניתן היה להגיע להסכם חלקי.
לפי ברגמן, ביולי 2024 התגבשה הצעה שחמאס הסכים לה בעיקרה, ושישראל הסכימה לה לכאורה. הוא אף טען כי מה שכונה בהמשך "מתווה ביידן" היה למעשה מתווה שנתניהו עצמו היה מעורב בגיבושו. ההצעה כללה שחרור חטופים בשלב הראשון, שאמור היה להוביל לשלבים נוספים ולשחרור יתר החטופים. "לא הייתה עסקה כוללת שישראל הייתה מסכימה לה, אבל הייתה עסקה חלקית שישראל לפחות על פניו הסכימה לה. למה? כי ביבי בעצם היה קצת בלחץ, אבל הוא הוציא הסכמה שכונתה אחר כך 'מתווה ביידן'. זה לא, זה מתווה נתניהו כי לחצו עליו, ואז קרה לו אסון. החמאס גם הסכים, היו שם כמה טיוטות".
גיא גלבוע דלאל נואם בעצרת השבועית בכיכר בחטופים בתל אביב, 2025
(צילום: דנה קופל)
אלא שלטענת ברגמן, דווקא כשההסכם התקרב, החלו להופיע סימנים לכך שגורמים בישראל פועלים לסכלו. הוא הצביע על התבטאות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלדבריו העידה כי נחשף למידע מסווג על המגעים עוד לפני שהפרטים הובאו לידיעת הציבור. ברגמן טען כי מידע מתוך המגעים הועבר לגורמים פוליטיים וכי בהמשך פעלו גורמים בישראל נגד ההסכם.
"אתה מניח שסמוטריץ' היה פשוט פיון בידיו של ביבי?", שאל ברנע. "כן, בוודאי", ענה ברגמן, "אין דרך אחרת או שהוא יכול היה לקבל את המידע הזה, וברור שהוא לא ככה נתקף בחוש הנבואה, הוא יודע מה הוא אומר".
אני חושב שלאורך כל המלחמה זה עלה - גם בן גביר וגם סמוטריץ' בתקופות מסוימות איימו לפרק את הממשלה. מה היה המניע של ביבי קודם להסכים ואחר כך לסגת?
"קודם כל היה עליו הרבה מאוד לחץ, הוא תיאר לעצמו שהצד השני לא יסכים. ואז אין בעיה. זו הטקטיקה, ואז אני חושב שביבי רצה להאריך את המלחמה".
המחיר, כמובן, היה כבד. ברנע הזכיר כי החטופים נותרו בשבי חודשים נוספים, וכי ההסכם שהושג בסופו של דבר באוקטובר 2025 לא היה שונה במהותו מהמתווה שנדון קודם לכן. ברגמן השיב כי נתניהו הציב שישה תנאים לסיום המלחמה, אך בסופו של דבר השיג רק אחד מהם - שחרור החטופים. יתר התנאים, לדבריו, לא התקבלו.
מניצחון מוחלט למלחמת נצח
לקראת סיום השיחה עברו השניים לדון בסיסמת "לא ניכנע" ובפער בין הבטחות הניצחון המוחלט לבין המציאות הביטחונית. ברגמן אמר כי נתניהו הבין בהדרגה שהניצחון המוחלט אינו מתממש, וכי הוא מנסה כעת להציג את המציאות שנוצרה כהישג.
לדבריו, הצגת אזורי הביטחון שישראל מחזיקה בהם כיתרון מתעלמת מהמחיר הכרוך בהגנה עליהם. במקום הכרעה ברורה, הזהיר, ישראל עלולה למצוא את עצמה נגררת לעוד ועוד סבבי לחימה.
איפה "הניצחון המוחלט"? ראש הממשלה נתניהו בסיור ברצועת עזה
(צילום: עמוס בן גרשום/ לע״מ)
"זו מילה אחרת, או מילה יותר אקטיבית, למלחמת נצח", אמר ברגמן על המסר שלפיו ישראל תמשיך להילחם ולא תיכנע. "הוא לא אומר 'ננצח', אלא יהיו עוד סבבים באיראן".
ברגמן סיכם למעשה את הביקורת שלו על מדיניות הממשלה בפער שבין ההבטחה להכרעה לבין מציאות של עימותים חוזרים. במקום ניצחון מוחלט, לדבריו, ישראל עלולה להמשיך לשלם את מחיר המלחמה - בלי להגיע לסיומה. "הלקח שרבים למדו הוא שלא רוצים יותר סבבים. ועכשיו אנחנו לפני עוד סבב עם איראן".
