כל מעריצה ומעריץ של מוזיקה חיה יודעים כמה מרגשת ההמתנה המותחת לתחילת ההופעה. תכף יכבו את האורות ולבמה תעלה הכוכבת התורנית - במקרה הנ"ל - עדן בן זקן. אבל רגע לפני: פרסומת. למה לא? הקהל שבוי ותשומת הלב בשיאה. לכן, הבחירה לפתוח את מופע הענק שלה אמש (שני) בהיכל מנורה, הראשון מתוך שלושה, עם פרסומת לתוכנית דיאטה - ולא, כל המילים היפות שהצמידו לה לא יצליחו לכבס את מטרתה - הייתה לאקורד פתיחה צורם למדי. הברקוד העצום שהופיע על המסכים מיד אחריה, ונסרק על ידי רבים שחשבו שמוביל בכלל לסט-ליסט של המופע, הוביל כמובן לאתר התוכנית. איך אומרת בן זקן? אין פזמון, תרקדו.
עדן בן זקן מבצעת את ״בסיבוב הבא״ בהופעה בהיכל מנורה
(צילום: עומר טסל)
ובכל זאת, האלפים הרבים שמילאו את ההיכל באו בשביל המופע המרכזי, לא בשביל קמפיין פרסומי בשווי מיליונים ולא בשביל מופע החימום הפושר של הזמר הצעיר יאנג בוטה, שביצע שניים משיריו: "שוקי לעדן" (האם השימוש בזמרת ובבעלה כדימוי הביא לו את החימום הזה? מעניין) ו"שחור לבן". אבל גם הפתיחה הרעועה נשכחה בשנייה שבן זקן תפסה את מקומה על הבמה.
הופעה של עדן בן זקן זאת אחת החוויות המעצימות. לטובת מי שלא יצא לו - וחבל - לנכוח באירוע כזה, המצלמות מופנות קדימה לבמה ואחורה למעריצים, שמעניקים בעצמם ביצועים מלאי נשמה אחרי שלמדו את כל המילים לכל השירים, בדומה להרבה מופעי ענק בז'אנר, והקסם שמייחד את בן זקן בולט בנוכחות הנונשלנטית שלה שיוצרת חיבור ישיר וחזק עם הקהל. המעריצים שהולכים איתה דרך (בכל זאת, יותר מעשור של קריירה) מתרגשים לפגוש להיטים ישנים באותה מידה של התלהבות כמו החדשים, ומתפוצצים איתה מחדש בכל פזמון.
השילוב של החיוך והקלילות, כמו זה שהכרנו באודישן הראשון והמנומר, הוא אותה הנוסחה שפוגשים גם במנורה אחרי 13 שנה, אינספור להיטים ומיליוני השמעות. הגישה הזו מקנה לה את אהבת הקהל הטוטאלית, ועל הדרך מחליקה פדיחות קלות כמו רגע של בלבול במילים (שמוקרנות בטלפרומטר) ואחר שבו היא יוצאת מריכוז. חיוך קטן ממנה - והכול נמחל. לקראת סוף ההופעה היא מכריזה על הורדת העקבים, כאילו אנחנו בסך הכול במסיבה אינטימית בחצר שלה.
במובן מסוים, זאת גם הופעה בלי הפתעות: התותח אומנם יורה את הקונפטי בזמן הנכון, ועל המושבים מונחות מגבות שממתינות לאות שלהן (קטע חוזר מהופעות עבר), ומהתקרה משתלשלים מסכי וידאו מרובעים בתלת-מימד שמקרינים וידאו-ארט גיאומטרי ופשוט למדי, אבל כשיש מספיק מה לחגוג - באמת שאין צורך בגימיקים חדשים.
לא ביצוע שמסובב שופטים. עדן בן זקן ועידן רייכל בהופעה בהיכל מנורה
(צילום: עומרי סילבר)
הרגע שבו האנרגיה צנחה משמעותית הוא דווקא זה שבו בן זקן אירחה את שותפה למנטורינג מ"דה וויס", עידן רייכל. הביצוע המשותף של השניים ל"בוא ניסע לים" היה מבולבל לאורכו, כשברגעים מסוימים כל אחד מהם התמקם וזייף בסולם אחר - התוצאה של שני זמרים שמגיעים מסגנונות שונים ופשוט לא דיברו באותה השפה המוזיקלית. זה ממש לא ביצוע שמביא סיבוב כיסא של שופט, וחבל שדווקא באופן הזה נחגג ההישג הטלוויזיוני של בן זקן כמי שסגרה מעגל והפכה ממתמודדת לשופטת.
למזלה של הזמרת, הסט-ליסט חיפה על חוסר ההצלחה כשהוביל לרגעי השיא הבלתי-מעורערים של הערב: ביצוע שני להיטי הענק שלה מהשנתיים החולפות, "רולקס וקסקט" ו"בסיבוב הבא". כל זמרת חולמת על צמד להיטים כזה, שמצליחים לזקק באופן המדויק ביותר את החוזקות הווקאליות שלה, אבל גם מנגנים על משהו רחב יותר - יש נחמה מטורפת בלכאוב יחד. לצרוח ביחד שירי דיכאון זה הרבה יותר מרפא מלהצטרף להרמות פר אקסלנס במחרוזות של שירים שגובלים בדחקה כמו "תרקדו", "כולם באילת" ו"יאסו". מלהיבים ככל שיהיו, השירים האלה בחיים לא יצליחו להתחרות מול שירים כמו "חיפשתי אותו בנרות", "לזאת שניצחה" או "ילד מסוכן", ובטח לא מול קהל של 12,000 איש שזועק יחד "צועקת אבל לא תשמע אותי", באופן שמאיים להרעיד את כל גוש דן.
צועקת - וכולם צועקים יחד איתה. עדן בן זקן בהופעה בהיכל מנורה
(צילום: עומרי סילבר)
גם הלהיטים שביצעה מתוך האי-פי החדש שלה, "לופ שלא נגמר", ממשיכים את קו הבאנגרים העצובים והמעצימים. מלבד זה, יש בהם משהו נוסף שתופס את האוזן ולא מרפה: ניחוח רוק. כן, כן. חספוס, רגש וכאב שמרחיק את הדיכאון מהפופ המוכר שדם חדש זורם בו. בכל פעם שבן זקן שוהה בצלילים הנמוכים יוצאת ממנה איכות מפתיעה ומרעננת שנשחקת אחרי פזמונים שחוזרים לאותם הצלילים הגבוהים. גם בשיר הנושא (שבין כותביו נמנית אודיה, שממלאת אצטדיונים בעצמה) ההפקה שוברת חזק לכיוון גיטרות-תופים ומעניקה לו תנופה היסטרית. אותו הדבר גם ב"שירים של ידיים", שהוא שיר ענק.
בארצות הברית הרוק כבר עושה קאמבק, כשזמרות פופ כמו אוליביה רודריגו וצ'רלי XCX אימצו אותו כקו מנחה, ונדמה שבן זקן מסוגלת ללכת בקו דומה. היא כנראה תצטרך לוותר על שת"פים שהם בדיוק ההיפך מרוקנ'רול, ולבחור אורחים מדויקים יותר שמחמיאים לה ומאדירים אותה, אבל כשמדמיינים לאיזה גבהים עשויה להעפיל זמרת במעמדה, אחרי אינספור תארים והצלחות, שווה לה לבדוק את הכיוון הזה בדיוק. תני בראש.
