"בואי נעבור על כל הקריירה שלי, מה כבר עשיתי? עשיתי להקת הנח"ל, התרנגולים והגשש החיוור", אומר גברי בנאי ומצטנע כשהוא נשאל על כל הקריירה שלו. "בסרטים עשיתי את 'גבעת חלפון אינה עונה', 'שלאגר', ועוד איזה סרט. זה לא מי יודע מה כמות של סרטים שאפשר להגיד 'וואו'. עם הגשש הייתי 36 שנים. אבל מה שנכון הוא שהמעט שעשיתי היו הצלחות גדולות". צפו בסרטון:
גברי בנאי | דור הזהב
(צילום: אסף מגל)
ואכן, קשה לערער על תרומתו של בנאי לתרבות הישראלית, כשבמשך כמעט 40 שנה נודע כגשש - שליש מההרכב אולי המשמעותי ביותר שאי פעם נוצר פה, עם הומור על-זמני ומערכונים שבשמיעה חוזרת הופכים לרלוונטיים גם היום. "ההצלחה של הגשש היא באמת מיוחדת במינה. זו הייתה להקה של כולם - מפרופסור באוניברסיטה שנתנו שיעור ועד בסטיונרים בשוק שדיברו בשפה שלה", הוא משחזר. "זה חתך שהגיע אפילו לאנשים דתיים. אנשים חרדים היו באים, וגם ערבים ודרוזים".
היום, כשהוא בן 84 (אבל "מרגיש 14, או 48 אם נהפוך את זה"), הוא ממשיך להרחיב את הרזומה שלו. בימים אלה אפשר לראות אותו בבתי הקולנוע עם הסרט בכיכובו, "הענקים של אי הפסחא" של דובר קוסאשווילי: "הציעו לי להשתתף בסרט של דובר, ואני מאוד מעריך אותו. אמרו לי שרוצים אותי לכל הסרט, וחוץ מ'שבת שלום' - כל הסרט אני מדבר גרוזינית! התחלתי להתאמן על זה חצי שנה לפני תחילת הצילומים. הייתי לומד את הטקסט כמו תוכי, אבל חיפשתי את המוזיקה. בכל שפה יש את המוזיקה שלה - ואם אתה תופס את המוזיקה אז הרבה יותר קל להיכנס לדמות וגם לשפה".
במקביל הוא ממשיך להופיע עם שני בניו - אורי ובועז, במופע "אלו הם בנאי" שמגולל את סיפורה של השושלת המשפחתית. "המופע זה סיפור שאני מספר כביכול לילדים שלי, אבל בעצם מספר לקהל. אורי אומר שם שכל הזמן מתבלבלים, לא יודעים מי הוא - הבן של יוסי? אח של אורנה? בלגאן שלם במשפחה. אז הוא הזמין את אבא שלו לעשות סדר בדברים".
אתה באמת בן לשושלת גדולה ומפוארת, קשה לעקוב.
"יש לי סיפור נהדר על זה עם אשתי. שלושה ימים אחרי שהכרנו, אמרתי לה שאני צריך לנסוע לירושלים לבר מצווה של בן אחי. והיא באה איתי ואני אומר לה, 'זה אחי, זה אחי, זה אחי, זה אחי, זה אחותי, זה בן אחי, זה בת אחי, זה בן אחי'", הוא מספר וצוחק. "אבל כן, בחגים היינו אוכלים במשמרות, לא היה מקום בשולחן. היו איזה 50 איש, ברוך השם, אבל משפחה שמחה".
אילן היוחסין של משפחת בנאי שופע כישרונות, כשאחת לכמה שנים הוא מייצא נציג נוסף לעולם התרבות והבידור - מהשחקן אמיר בנאי (הבן של אורנה) ועד המוזיקאים נועם בנאי (הבן של מאיר, ז"ל) ואלישע בנאי (בנו של יובל). לדברי גברי, זה לא מפתיע במיוחד - ממש כמוהם גם הוא הבין בגיל צעיר מאוד מה ייעודו בחיים. "את מדברת עם אחד שהוא בן זקונים למשפחה שכל כולה עוסקת בעניין הזה של תיאטרון", הוא עונה כשנשאל מתי הבין שהוא רוצה להיות שחקן, "מהיום שאני זוכר את עצמי הייתי מחזיק טקסטים".
אבל רצית את זה?
"בוודאי! אני קינאתי. כשיוסי למשל היה בלהקת הנח"ל אני הייתי בן 13, וכל הבית היה אז שר את השירים של להקת הנח"ל. כל האווירה בבית הייתה של תיאטרון, של מוזיקה, של שירים".
חלומו של גברי התגשם כשכמו אחיו הגדול, יוסי בנאי ז"ל, גם הוא התקבל ללהקת הנח"ל, ומשם דרכו כאילו נסללה מעצמה. הוא הצטרף ללהקת התרנגולים בהדרכת נעמי פולני בתוכניתה השנייה, יחד עם ליאור ייני, עליזה רוזן ועוד שניים - שייקה לוי וישראל (פולי) פוליאקוב. כבר אז זיהה האמרגן אברהם דשא (פשנל) פוטנציאל למשהו אחר, גדול יותר.
"כשהתרנגולים התפרקו ידענו שלא תהיה עוד תוכנית, ואז המנהל שלה לקח אותנו לעשות שלישייה. הכוונה בכלל הייתה ליצור שלישיית זמר, אבל המנהל שלנו עשה טעות - הוא הביא את שייקה אופיר", הוא צוחק, "לשייקה דגדג לעשות הצחקות ולאט לאט כל הקטעים האלה של המערכונים הלכו ותפחו, כי הקהל מת לצחוק. אם בתוכנית הראשונה היו לנו 15 שירים, בתוכנית האחרונה היו ארבעה שירים, שגם אותם שרנו בשביל לתת לקהל לנוח מהמערכונים. שרנו יפה מאוד, אבל מכירים אותנו בעיקר בזכות המערכונים".
הבנתם כבר אז שאתם עושים משהו מיוחד?
"מה פתאום. זה כמו ששואלים אותי אם ידענו ש'גבעת חלפון' יהיה כזה מוצלח. איך אפשר לדעת?".
אתה חושב שהיום ההומור הזה היה עובד?
"אני לא מאמין שהיום אפשר היה לעשות סרט כמו 'גבעת חלפון'. זה היה בית ספר חקלאי, היה שם חול. היום כל אחד בא לסט עם הספר שלו. לא היו דברים כאלה אצלנו. אבל אני חושב שרואים על המסך שאהבנו את זה. היה לנו טוב, היה לנו כיף".
אחרי עשורים של עשייה ענפה ומוצלחת, השלישייה החליטה להפסיק את פעילותה בשנת 2000 וערכה מופע פרידה מהמעריצים בערב יום העצמאות - יממה לפני שהוענק להם פרס ישראל היוקרתי. אולם שבע שנים לאחר מכן, באוקטובר 2007, בנאי התמודד עם פרידה נוספת וכואבת בהרבה - ישראל פוליאקוב הלך לעולמו בגיל 66 עקב מחלת הסרטן. "אני מתגעגע מאוד לפולי, הוא חסר לי ביומיום", מודה בנאי, "עבדנו יחד 36 שנה".
8 צפייה בגלריה
"שרנו יפה מאוד, אבל מכירים אותנו בעיקר בזכות המערכונים". ישראל פוליאקוב ז"ל, שייקה לוי וגברי בנאי באיחוד של "הגשש החיוור"
(צילום: מיכאל קרמר)
אתה מתגעגע לימי הגשש? אם פולי עוד היה פה - היית שוקל מופע איחוד?
"ודאי. היינו עושים הופעה אחת או שתיים, אבל לבוא לעשות סיבוב בכל הארץ? ממש לא בא לי. הופעה אחת או שתיים או שלוש - בכיף".
קשה יותר לאבד קרובים כשזה קורה לעין ציבור? להיאלץ לחלוק את האבל עם כולם - על פולי, על יוסי, על מאיר [בנאי, אחיינו]?
"כולם רואים, כן, מה לעשות. אבל האבל נשאר אבל. יוסי בפרט. יוסי הוא אח שלי, גם גרנו שנינו בתל אביב ואמא שלי אמרה ליוסי 'תשמור על גברי', הייתי בן הזקונים. הוא גם היה במאי שלי בחמש תוכניות של 'הגשש', והיינו מדברים לפחות שלוש-ארבע פעמים בשבוע. היינו מאוד בקשר, אז בוודאי שזה קשה. אבל החיים לא קלים".
לתקופה מסוימת המחשבות של בנאי לגבי העתיד הפכו למעורפלות. בראש השנה הנוכחי הוא מציין שנה לניתוח מסובך שעבר בצוואר, כזה שלדבריו היה עלול להשאיר אותו משותק. "הרופא אמר שצריך להזיז לי את מיתרי הקול ואת הלוע של בית הבליעה בשביל להגיע למקום. וכל דקה שהוא מדבר אני נעשה קטן יותר, וקטן, וקטן. זה היה מפחיד. מה אתה מזיז לוע? מה אתה מזיז מיתרי קול? זה היה לא קל, אבל היום הכול בסדר, תודה לאל".
8 צפייה בגלריה
"הרופא אמר שצריך להזיז לי את מיתרי הקול. זה היה מפחיד". גברי בנאי ב"הענקים של אי הפסחא"
(צילום: דניאל רוזנבאום, באדיבות טרנספקס הפקות)
יש מחשבות כאלה שמתגנבות לפעמים? פחד מהבלתי נמנע, מהמוות?
"פעם הייתה מסעדה שהיינו אוכלים בה שנים, בכרם התימנים, ופגשתי את בעל המסעדה ושאלתי אותו - 'מה נשמע שלמה?', אז הוא ענה לי, 'מה אני אגיד לך? הרחוק נהיה קרוב'. אז בוודאי שחושבים על זה, ואני חושב שהרחוק נהיה קרוב, אין מה לעשות".
נניח והיית יכול לחזור בזמן ולומר משהו לגברי בן ה-16, מה היית אומר?
"הייתי אומר לו: 'סע לשלום, המפתחות בפנים'". לכתבה המלאה - צפו בסרטון
צילום: אוראל כהן, וידאו: אסף מגל, איפור: נוי תנעמי, הפקה: זהר גליק, רז גרוס
