אדם מתקשר לאדם זר אחר במטרה לקבל תמיכה נפשית. אפשר לשמוע את ההיסוס בקול שלו. לא תמיד מבינים מיד מה הבעיה, אבל כבר מהמשפטים הראשונים אפשר להבין מי האדם ואיך הוא מתמודד עם הבעיה הזאת. בצד השני יושב אדם שמורגל בשיחות מהסוג הזה. הוא מקשיב, תומך, מכוון, מגן, לא פעם הוא מתרגש ומזדהה. הסיטואציה הזאת כל כך אינטימית וחשופה, שלא פלא שכל שיחה כזאת היא עולם שלם.
שיחה נכנסת
(צילום: באדיבות yes דוקו )
"שיחה נכנסת" החל את דרכו כסרט בפסטיבל "דוקאביב" השנה, ונערך לסדרה בת ארבעה פרקים שעלתה אתמול (ה') ב-yes. עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) קיימת מעל ל-50 שנה, ומעסיקה מתנדבים במוקדים ברחבי הארץ שמקבלים הכשרה ייעודית ועונים לפניות טלפוניות של אנשים במצוקה נפשית. היוצרים, שרון יעיש וגולן רייז, ביקשו ממתנדבים וותיקים בעמותה לבחור את השיחות שהם לעולם לא ישכחו. השיחות האלה שוחזרו, בשינוי פרטים מזהים, כשבצד אחד של השיחה ישובים המתנדבים האמיתיים ובצד השני שלה שחקנים שמגלמים את הפונים, ורק קולם נשמע. בתחילת כל פרק מופיע דיסקליימר שמבהיר שהשיחות שמגיעות לער"ן אינן מוקלטות. הפרט הזה משמעותי כי השיחות נשמעות אותנטיות לחלוטין, ולחלק מהפונים מן הסתם חשוב לשמור על פרטיות ולהרגיש חופשיים לחלוטין לחשוף את עצמם.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
יש משהו ב"שיחה נכנסת" שמזכיר את "בטיפול", זכותה תגן עלינו. אמנם מדובר בז'אנר שונה, אבל משהו באינטימיות של הסט - שיחה בין שני אנשים (שבמקרה של "שיחה נכנסת" אחד מהם אפילו לא נמצא על המסך), מינימליסטי ומהפנט, ששואב את הצופה רק באמצעות הסיפור המתהווה והאדם שמתאר את העולם הפנימי שלו. העובדה שמדובר בסיפורים אמיתיים תורמת לאפיל של הסדרה אבל היא עובדת גם בלעדיה. כל פרק מורכב משיחה אחת או שתיים, ומדי פעם משולבים בשיחות ראיונות קצרים עם המתנדבים שמופיעים בפרק, שמספרים איך הם חוו את השיחות שענו להן, אילו דילמות הן העלו, אילו רגשות הם הציפו. לפעמים הם גם חושפים פרט אחד או יותר על עצמם, שמספק את ההקשר.
לא כל ארבעת הפרקים אחידים בעניין שהם מייצרים, אבל כולם יחד משלימים תמונה מרתקת של הנישה הקטנה הזאת. הפרק הראשון הוא מעין הצהרת כוונות מסקרנת של היוצרים - מתנדב ענה לשיחה מאדם שנמצא בתהליכי גירושין, מרגיש שהוא מנותק בעל כורחו מילדיו ושוקל ליטול את חייו. המתנדב מזעיק את המשטרה, במסגרת האמצעים שעומדים לרשותו, אבל בסופו של דבר מתברר שהאיש דווקא ויתר על רעיון ההתאבדות, אבל זעם על הפגיעה בדיסקרטיות שלו. הרעיון שהיחסים בין הפונה למתנדב הם מורכבים, לא תמיד מסתיימים בקלוז'ר חלק ולפעמים דווקא העובדה שמתנדבים נאלצים לקבל החלטות על סמך האינטואיציה שלהם, היא זו שמכניסה עומק לסיפור.
שאר השיחות נעות בין הטווח של סיכון נפש ועד בדידות וחרדות פחות דרמטיות, אבל עדיין מציבות זרקור לא פחות משמעותי על המתנדב והיחסים שלו עם הפונה. הידיעה שגם האנשים שבצד השני אנושיים וחווים את הסבל האנושי, שבצד השני יש אדם שמבין כאב, לא פעם הפונה מטיח במתנדב ש"הוא לא יכול להבין את המצב שבו הוא נמצא", ושכל אדם עונה מתוך חוויית החיים שלו, היא רעיון שאפשר לקחת גם לחיים עצמם ולא רק לסיטואציה הספציפית של אדם במצוקה ואדם אחר שמנסה להיות איתו בתוך המערבולת של הרגע הזה.
"שיחה נכנסת" הוא דוקו קלאסי מצוין, מהסוג שלוקח פיסת אלוהים קטנה ופחות מוכרת, מציג אותה החוצה באופן לא דרמטי מדי, אבל מאפשר לה למצות את הדרמה האנושית שצפונה בתוכה ולגעת בנקודות מקבילות אצל הצופה. בלי להתלהם, בלי ללחוץ על בלוטות, בלי לנסות לזנק מעל הפופיק, פשוט להציג דברים כהווייתם ולהשאיר את הצופה עם הרבה חומר למחשבה.
