השימוש במילה "קומדיה" בהגדרה של סדרות הפך להיות נזיל למדי בעשור האחרון, עד כדי כך שלא פעם אדם מתפתה לצפות בסדרה שמוגדרת כקומדיה ומגלה שהוא שקוע עד הצוואר בדרמה עגמומית, שפה ושם מבליחות בה שורות שנונות או אבחנות מרירות על החיים. אבל אם יש מישהי שאפשר לסמוך עליה בעניין הזה זו כנראה טינה פיי. העונה השלישית של "בנות לנצח" (Girls5eva), שעלתה בנטפליקס, היא מזבח קטן ואינטנסיבי שמקריב את כל התכונות של סדרה רגילה ומקדש רעיון אחד בלבד: פאנצ'ים פארודיים. אל "בנות לנצח" מגיעים כדי לצחוק, והרבה. לא כדי להתרגש, לא כדי להיות במתח ולא כדי להרהר בה לאחר הצפייה.
"בנות לנצח", עונה 3 - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"בנות לנצח" נוצרה במקור עבור שירות סטרימינג אחר, פיקוק, ששייך לרשת NBC, שבה שודרה בזמנו "רוק 30" של פיי, זכותה תגן עלינו. לפחות ארבעה יוצרים מהצוות המקורי של "רוק 30" עמלו עליה - פיי עצמה, עם רוברט קרלוק הפיקו, המלחין ג'ף ריצ'מונד כתב את הפסקול ומרדית סקרדינו כתבה את התסריט, כלומר הערימה פאנצ'ים זה על זה והניחה שהעניין יחזיק מעמד. בפיקוק הסדרה החזיקה שתי עונות (ששודרו ב- 2021 וב- 2022 בהתאמה), וצברה קהל אקסקלוסיבי ונאמן, עד שהחברה החליטה שמדובר בסדרה אינטנסיבית מדי אפילו בשבילה. זה היה נראה כמו הסוף בשביל "בנות לנצח" עד שחברת סטרימינג אחרת, הרבה פחות בררנית ויותר עשירה, הרימה את הכפפה, אספה אליה את הקומדיה ואפילו העניקה לה עונה שלישית ואחרונה, מקוצרת אומנם - שישה פרקים בלבד - אבל עדיין, עונה.
"בנות לנצח" דוברת את השפה שמזוהה כל כך עם טינה פיי, וביתר שאת. כל מה שהכרנו מ"רוק 30" אבל ביותר מהר, יותר גבוה ויותר חזק. ומכיוון שמבחינת נטפליקס אין שפה בעולם שהיא זניחה מדי מכדי לנסות למשוך את הקהל שדובר אותה אל הפלטפורמה בתקווה שיעשה מנוי, היא מוכנה להשקיע קמצוץ מתקציבי הענק שלה גם בדוברי טינה פיי. סדרות עם קהל נישתי, יודעים בנטפליקס, לא בהכרח באות לחברה כדי למות אלא דווקא כדי לקבל גלגול חיים נוסף (ואז אולי למות). במקרה הטוב יקרה לה מה שקרה ל"קומיוניטי" או ל"שיט'ס קריק", והיא תפרח, במקרה הפחות טוב היא תצטרף לבית הקברות של נטפליקס.
תזכורת: Girls5eva (כי Forever היה פשוט קצר מדי, מסביר הפתיח) הוא סיפורן של ארבע זמרות בשנות ה-40 לחייהן, שעשרים שנה קודם לכן הרכיבו (עם זמרת חמישית, שהלכה לעולמה בנסיבות מגוחכות) להקת פופ נשית מצליחה סטייל ספייס גירלס. בעקבות סמפול של שורה מאחד השירים שלהן הן זוכות לתחייה מחודשת (בעונה הראשונה) ומקליטות אלבום בניסיון להחזיר את עצמן למסלול התהילה (בעונה השנייה).
בעונה השלישית הן יוצאות לסיבוב הופעות ומתכוננות להופעה הסוגרת שלהן, באולם היוקרתי 'רדיו סיטי מיוזיק הול', בחג ההודיה (התאריך היחיד שהיה פנוי), שכדי למלא אותו הן יצטרכו למכור כ-6000 כרטיסים. הארבע - דון (שרה ברליס), גלוריה (פאולה פל), סאמר (ביזי פיליפס) וויקי (רנה אליס גולדסברי) נוסעות מעיר לעיר עם הנהג שלהן, פרסי (ג'ון לוץ, גם הוא פליט "רוק 30" שהופיע גם בעונות הקודמות של "בנות לנצח"), ולומדות שוב על בשרן כמה אכזרי הוא עולם השואו-ביז, ועל מה הן נדרשות לוותר כדי לזכות בהצלחה מסחרית.
כמו בעונותיה הקודמות, "בנות לנצח" היא דהירה בלתי פוסקת של הומור אסוציאטיבי ומהיר כל כך, שלפעמים הצופה מבין שהוא נפל מהסוס רק שניות ארוכות אחרי שהעכוז שלו מפסיק לכאוב. היא תובעת את כל תשומת הלב שלכם, אי-אפשר להרפות לרגע כי תפסיד עשרה פאנצ'ים על הדרך, רובם מתרחשים ברובד כזה או אחר במוחה הפרוע של סקרדינו, ומצריכים התמצאות חסרת פשרות ולפעמים נישתית בתרבות הפופ בארצות הברית. החל מהפוסטים שמעלה ג'ון האם באינסטגרם ועד גיחוכים על סרטי דוקו שסלבס מפיקים על עצמם, פארודיה על "הכתר" או אפילו עקיצות שמשוגרות ישירות לעבר נטפליקס עצמה.
אמירת העל שלה נוגעת לקיומו של עולם שוביניסטי ושמרן שהבנות משתוקקות להצליח בוף אבל היא מרשה לעצמה גם עלילות משנה כמו זו של דון, שנמצאת בהיריון במהלך סיבוב ההופעות ומתגעגעת לזמן הפנוי שלה; או סאמר, שלומדת למצוא את עצמה בלי גבר שיגיד לה מי להיות. אפשר לשבת בקרון של "בנות לנצח" ולהעביר בכיף שישה פרקים של חצי שעה כל אחד גם אם בחלק מהזמן מסתכלים החוצה ומפספסים את ההתרחשויות בפנים, יש מספיק פאנצ'ים לכולם. סוף העונה תאפשר לנטפליקס, אם תנוח עליה הרוח, להמשיך לעונה רביעית. זה לא עניין של חיים ומוות, אבל זה בהחלט המילקשייק שיביא את אוהבי טינה פיי והסגנון הפרוע שלה לחצר של נטפליקס.
