הנה הבשורות הכי טובות משני הפרקים הראשונים בסדרה "זיכרון של מתנקש": 1. פטריק דמפסי עדיין מקדרימי. 2. אודיה רש מקסימה. 3. הפסקול נהדר. אם מזה אפשר להסיק שמדובר בפתיחה משמימה לסדרה מפומפמת מאוד, שרשת פוקס השקיעה בה הרבה כסף ויח״צ, זה לא לגמרי מדויק. "זיכרון של מתנקש" היא הרבה דברים - מאכזבת, מופרכת, מבזבזת כוכבים מוכשרים ולא ברור איך יכולה להחזיק עונה שלמה של סיפור שהופך אידיוטי אחרי חמש דקות - אבל משמימה היא לא. האקשן לא רע, הצילומים יפים והשחקנים עוד יותר. לפעמים זה מספיק.
"זיכרון של מתנקש" - טריילר
(באדיבות HOT)
ההיסטוריה של הטלוויזיה והקולנוע כמובן מלאה בסיפורי פושעים עם חיים כפולים, והמקרה של אנג'לו דויל לא שונה, גם אם יש לו טוויסט קרינג׳י. בעולם אחד, אנג'לו הוא איש מכירות של מכונות צילום, שגר בפרבר נעים של ניו יורק. הוא עדיין אבל עמוקות על מות אשתו בתאונת דרכים, ועוזר לבתו, מריה (אודיה רש הישראלית בתפקיד מרכזי), שנמצאת בשבועות מתקדמים של היריון. מחלקת ההלבשה של הסדרה עשתה כמיטב יכולתה להפוך את פטריק דמפסי לאבא אפור מהפרברים. ההצלחה חלקית מאוד, אבל להגנת המחלקה ייאמר שזו משימה די בלתי אפשרית. בכל אופן, אחרי שהוא מסיים את מטלות האב, כולל הבעת אי שביעות רצון קבועה מבעלה של מריה - בצדק, הוא מעצבן - נפרד ממנה אנג׳לו בנשיקה ויוצא לעבודתו במכונית סטיישן מרוטה.
עכשיו מגיעים לעולם השני של אנג׳לו, שמתרחש בניו יורק עצמה. את הסטיישן האפורה הוא מחנה במוסך נטוש, ובמקומה נכנס לפורשה נוצצת; הבגדים העייפים נזרקים ובמקומם מגיעה חליפה איטלקית בהזמנה אישית; וכמובן איך אפשר בלי משקפי שמש יוקרתיים. מהר מאוד מתברר כי אנג׳לו הוא רוצח בתשלום. נכון שלא ברור למה הוא צריך להיראות כמו דוגמן של ארמני כדי לירות בראשו של מישהו מהקומה האחרונה בבניין, אבל כבר הסכמנו שהאטרקציה העיקרית, לפחות בתחילת הסדרה, היא פטריק דמפסי ושיערו המושלם.
אנג׳לו מקבל את העבודות שלו מדאץ' (מייקל אימפריולי), שף שהוא גם פושע, אותו הוא מכיר עוד מימי בית הספר. לדאץ' יש אחיין בשם ג׳ו שעוזר לאנג׳לו בעבודה וגם שם עליו עין ומדווח לדוד. לאנג'לו יש גם אח, מייקל, שגר במוסד סיעודי ונמצא בשלבים עמוקים של אלצהיימר. המחלה לא זוהתה בזמן כדי שיקבל טיפולים מוקדמים, והאחות במוסד אומרת לאנג׳לו שחבל שלא עלו על זה כשמייקל התחיל לשכוח דברים כמו קוד הכספומט שלו. וכאן מגיע הטוויסט הגדול: אנג׳לו מתחיל לשכוח את קוד אבטחת הדירה המפוארת שהוא מחזיק בניו יורק! עכשיו הוא מתנקש שחי בין שני עולמות, אחד לא יודע מהשני, ויכול להיות שיש לו אלצהיימר.
"זיכרון של מתנקש" היא עיבוד אמריקאי לסרט הבלגי DeZaak Alzheimer מ-2003, שבעצמו התבסס על ספר. הוא גם עובד ב-2022 לסרט קולנוע נשכח עם ליאם ניסן (Memory). דמפסי לא הוביל סדרת טלוויזיה כזו מאז עזב את האנטומיה של גריי ב-2015. בעשור החולף עשה פרוייקטים ספורדיים ובעיקר הפך לנהג מירוצים טוב מאוד. "זיכרון של מתנקש" נותן לו תפקיד עם הרבה בשר לנעוץ בו שיניים, אבל למרות שהוא שחקן לא רע בכלל, הדמות של אנג׳לו דורשת ממנו קצת יותר ממה שהוא יכול. זה בולט בעיקר בסצינות בהן הוא צריך להתעמת בעולם הפשע עם דמותו של מייקל אימפריולי. לך תנצח את אחד מגדולי "הסופרנוס".
הבעיה הגדולה ביותר של "זיכרון של מתנקש" היא שהיא לא יודעת מה היא רוצה להיות: סדרת אקשן? דרמה משפחתית? אופרת סבון רפואית? היא כתובה ברישול, תופסת מרובה וממש לא תופסת כלום, ובמקום להשתעשע עם דחיית המופרכות לאורך העונה, הופכת מטופשת כבר אחרי כמה דקות. אימפריולי כצפוי גונב כל סצינה, מריה של אודיה רש מתוקה מאוד אבל יש לקוות שתהפוך קצת יותר מעניינת בהמשך, ושאר השחקנים נראים כמו ליהוק שלא הושקע בו מספיק זמן.
לא הוגן לחרוץ דיעה על סדרה אחרי שני פרקים. יש מספיק דוגמאות של סדרות שהתחילו לא טוב ועשו קפיצה דרמטית - העונה הראשונה של "שובר שורות" היא בקלות החלשה ביותר - אבל "זיכרון של מתנקש" תצטרך לעשות חתיכת קפיצה דרמטית ברמת הכתיבה והמיקוד. ואם זה לא יקרה, אפשר לצפות בה סתם כשומר מסך של מקדרימי.
