"יש שלושה מיתוסים מכוננים בהוויה הישראלית: שואה, הגירה, תקומה. המיתוסים הישראליים והאתוס הישראלי מרתקים אותי, ואני שוב ושוב ושוב מנסה לפרק אותם ולהרכיב אותם ולהבין איפה היינו ואיפה אנחנו היום", אומר הבמאי אבי נשר על סרטו האחרון "תמונת נצחון", בריאיון מיוחד שהתקיים במסגרת ועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות" בהנחיית בנימין טוביאס. צפו בריאיון.
ועידת האנשים של המדינה - ריאיון עם אבי נשר
(צילום: סנטרל הפקות)
סרטו של נשר בכיכובם של ג'וי ריגר ואלישע בנאי, עוסק בקרב על ניצנים בדרום הארץ בשנת 1948 שבסופו נכבש הקיבוץ ולוחמיו נלקחו בשבי. בריאיון הוא מסביר מה הוא ניסה להעביר בסרט. "היה לי חשוב לנסות להבין את החוויה שלנו, הישראלית, ואת החוויה שלהם – מה שקרוי 'האויב', אבל זה אנשים כמונו הצד שני. חשבתי שזה מרתק לספר על קרב ב-48' משתי נקודות מבט שונות לחלוטין, שעונות על אותן עובדות בדיוק, ואולי כך נבין שההבדל בינינו לבינם הוא לא כזה גדול, וכדי שנגיע לדיאלוג אי פעם עם הצד השני, צריכים גם לכבד ולהכיר בסיפור לא שלנו".
סרטו של נשר מוצג גם מעבר לים, ולטענתו "אין לישראל שגריר יותר טוב מהקולנוע הישראלי. סרט כמו שלי מתפרש כאמירה הכי נחרצת כנגד כל אמירה שזו מדינת אפרטהייד. מדינת אפרטהייד לא תומכת בסרט שכזה, בוודאי אזרחיה לא מאפשרים הצלחה כזו עצומה. אתה לא חייב לעשות סרט שמנפנף בדגלי הכחול ולבן כדי לדבר בשבחה של המדינה".
"אני מאוד מאמין שקולנוע הוא הזיכרון הקולקטיבי הלאומי", הוא אומר בריאיון, ומשווה בין צפייה בקולנוע לתפילה בבית הכנסת "קולנוע שונה מטלוויזיה, כי קולנוע זה מנגנון קהילתי. אנחנו רואים סרט יחד עם 300 אנשים, 400 אנשים, וחווים חוויה קולקטיבית. ביהדות אנו מצווים להתפלל במניין. למה מניין? הרי אלוהים לא כבד שמיעה, נכון? הוא יכול לשמוע את תפילת הפרט. אבל יש כוח גדול לעשרה אנשים: מתפללים באותן מילים...ודבקים באותו סיפור, וזה קולנוע".
לפני סיום הריאיון נשאל הבמאי על העיסוק שלו בישראליות שמשתקפת דרך חבורות צעירים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסרטיו "הלהקה", "דיזנגוף 99" ו"תמונת הנצחון". נשר השיב: "יותר מעניין אותי המעיין מאשר הנחל, מאוד מעניין אותי מאיפה זה מפכה, מאיפה זה מתחיל. והחבורה זה מצב הצבירה הישראלי הייחודי".
