תעשיית הדוקו בארצות הברית מעולם לא ידעה ימים יפים יותר. סרטי דוקו מופקים ולא מחכים יממה על המדף, זוכים לסיקור תקשורתי מקיף וליחסי ציבור נדיבים. יש את העניין הפעוט הזה, שכולם עוסקים באיש אחד, שון קומבס, האיש והאימפריה ולאחרונה גם כתבי האישום הפדרליים, והעובדה שכולם ממחזרים את אותם חומרי גלם, שנלעסים ומדוקלמים שוב ושוב. אבל למה להיות קטנוניים? הקהל צמא לסנסציות והוא יצפה בכל דבר שהשם פי דידי יתנוסס עליו, לא ככה? כל השאר נובע מצרות עין ותו לא.
"פי דידי: עלייתו ונפילתו" - טריילר
(צילום: באדיבות yes)
"פי דידי: עלייתו ונפילתו" (The Fall of Diddy) שעלתה ב-Investigation Discovery וב-HBO MAX לפני יומיים ושתעלה ב-9 בפברואר ב-yes, היא הסנונית הנוכחית בסדרת מוצרי הדוקו שעוסקים בפרשיית פי דידי, והיא כמובן לא הראשונה. קדמו לה – קחו אוויר - הספיישל Diddy: The Making of a Bad Boy שעלה בפיקוק לפני שבועיים; Diddy: The Making of a Bad Boy, סדרה בת שלושה פרקים מבית TMZ; באוקטובר האחרון חגגה ABC News עם Secret Life of Diddy, ובקנה מחכים Diddy: Monster's Fall (טייק אוף על שם של סרט שפי דידי שיחק בו, Monster's Ball), שתעלה בימים הקרובים באמזון פריים, וכמובן נעיצת השיניים העסיסית של יריבו משכבר של המפיק, הלא הוא הראפר 50 סנט, בפרויקט דוקו משלו בנטפליקס, שעדיין לא זכה לשם או תאריך שידור אבל ברור שהוא עומד להשחיר כהוגן.
הייתם חושבים שפרשייה שמצריכה לפחות חמישה מוצרי דוקו שונים מכילה כל כך הרבה מידע שאין מספיק זמן מסך בעולם כדי לכסות את כולה. אלוהים יודע שרק בשביל לפרט את הכינויים שקומבס המציא לעצמו במרוצת השנים, המפיקים זקוקים לסדרה או שתיים. אבל צפייה בסדרות האלו חושפת שמדובר בהטלאה, הלוואה וחיסכון של אותם פרטים ואותן עדויות שוב ושוב, שממנה תצאו עם תחושת דז'ה-וו מסחררת.
במקרה הטוב תחת ההבטחה הצעקנית של "פרטים חדשים!", מסתתרות לרוב עדויות של חברים לשעבר ממעגל שלישי או רביעי, אנשים שבעבר יצרו עם דידי קשר עין, מישהו שעשה עליו סיאנס, שליח שהביא לו פעם חבילה וחיכה רבע שעה לטיפ, ראפר אחד שהוא לא שילם לו על הפקה וכומר שייעץ לחבר שלו, שיין, בנושא הירי במועדון הלילה בשנת 1999. במקרה הפחות טוב ההפקה השקיעה באיש שמקריא חלקים מהתביעות, רשומות שנגישות לציבור והחלק הכי מסובך בעבודת התחקיר שהצריכה הפעולה הזאת היא למצוא את הטלפון של הקריין.
אני מבינה את הצורך של גופי השידור לקפוץ על הכרכרה ולנצל את תואם ר. קלי החדש כדי למשוך צופים. כולם רוצים חתיכה מהבאזז. אבל הבולמיה ההיסטרית של מה שאתם קוראים לו דוקו לא מחמיאה לאף אחד. בסופו של יום מדובר בלקטים ערוכים ברישול או בקפדנות, אבל עדיין לקטים, רמיזות לכאורה שמועשרות במוזיקה דרמטית וצבעים אפלים מתוך ניסיון נואש כמעט לעוט על משהו שהועלה גירה יותר מפעם אחת.
הפלנטה (וגם בתי הקברות, לכאורה) מלאה באנשים שכבר נחשפו להיסטוריה המחליאה של דידי, שנגדו עומדות יותר מ-35 תביעות והאשמות, בין היתר באונס, תקיפה מינית, סחיטה, סימום חלק מהקורבנות וסחר בנשים. אי-אפשר שלא. בבקשה, תהיו קצת יותר כבדים עם הרגל על הגז של הדוקואים. לא מתוך התחשבות באיש שמוחזק עכשיו בכלא פדרלי בברוקלין ומחכה למשפט שלו במאי, אלא מתוך רחמים עלינו, אנשים עם זמן מוגבל שמשתוקקים להקדיש אותו לטלוויזיה טובה ומחדשת. אם אין לכם משהו חדש להגיד בנוגע לדידי או גילויים משמעותיים באמת, תנשמו עמוק, תבטלו את חדר העריכה ותלכו לעשות משהו מועיל, או במילים פשוטות יותר, סתמו.
