זה היה רגע יוצא דופן בעיצומה של שגרת סיקור המלחמה בעזה, החטופים וממשלת נתניהו. רגע של הפוגה מהחדשות הרגילות, וטורד שלווה לא פחות. מתקפת כרישים בחופי חדרה שהסתיימה במותו הטרגי של צוללן מקומי. התקרית התקדימית הזו אכלסה את הכותרות בתקשורת הישראלית וקיבלה מקום גם במהדורות בחו"ל. מזוויעים ככל שיהיו, התיעודים המצולמים עוררו תשומת לב מוגברת. מפגש קטלני בין אדם לכריש הוא אירוע ייחודי שמסעיר את הדמיון האנושי. המקרים הללו נדירים במציאות אולם על המסך הגדול הם שכיחים יחסית ומזוויעים לא פחות. כך מימי "מלתעות" של סטיבן ספילברג מ-1975, דרך להיטי אימה שונים ומשונים לאורך השנים, ועד למותחן הימי "חיות מסוכנות" של הבמאי האוסטרלי שון ביירן שיוצא לאקרנים בישראל.
חיות מסוכנות - טריילר
(באדיבות סרטי יונייטד קינג)
"אני חושב שכרישים הם אחד משלושת מחוללי האימה הגדולים ביותר בגלל החשש של בני האדם להיטרף בחיים", אומר ביירן בראיון ל-ynet שנערך לקראת הבכורה בפסטיבל קאן, "הם יצורים כה רבי עוצמה ומיסתוריים שאנחנו לא מכירים ולא מסוגלים להבין. זה מקור הפחד עבורנו, אבל הסרט הזה מנסה לחנך את הצופים בנוגע לכרישים כי הם לא באמת מסוכנים. הם לא תוקפים בני אדם". ואכן, מה שנראה לכאורה כזוועתון שניזון מעוצמת המפלצות הללו הוא בעצם מותחן מדמם שנסוב סביב בן אנוש, דייג שמציע חוויות נופש הרפתקניות לתיירים שמעוניינים לצלול לצד הכרישים כשהם מוגנים על ידי כלוב ברזל. בדיעבד מסתבר שמדובר ברוצח סדרתי מעורער בנפשי, שלוכד בספינתו את קורבנותיו התמימים והמדממים ומשליך אותם למים שורצי הכרישים כאילו היו סטייקים עסיסיים ועשויים נא עבור טורפי העל הימיים.
מי שמגלם את הנבל המטורלל הוא ג'אי קורטני המוכר מהופעותיו ההוליוודיות כקפטן בומרנג בלהיט גיבורי העל "יחידת מתאבדים"', קייל ריס ב"שליחות קטלנית 5" ואריק בסדרת המתבגרים "מפוצלים". בהפקה צנועה יותר זו, השחקן האוסטרלי בן ה-39 מנצל את הנוכחות הפיזית המאסיבית שלו כדי להטיל אימתו על גיבורת הסרט, גולשת גלים פרועה בשם זפיר שנחטפת על ידו (האסי האריסון), ואשר מיועדת מבחינתו להפוך למזון לדגים. קורטני מודה שהדמות שלו מעוררת פלצות, למרות שהוא עצמו נהנה לגלם את הברנש המפוקפק. "אשתי לא רצתה לישון איתי אחרי הפעם הראשונה שהיא צפתה בסרט, אז היינו צריכים לצפות בקומדיה בבית כדי להירגע, אבל אני מקווה שאני לא מפחיד אנשים כך בחיים האמיתיים", אומר השחקן.
"זה ללא ספק התפקיד הכי מטורף שהיה לי. גילמתי נבלים בעבר ומה שצריך לזכור שיש לדמות נבל תפקיד מסוים בסיפור שצריך להתמסר אליו כדי לעורר אימה. אבל האתגר הכי גדול בתפקידים כאלה הוא להשתעשע עם הדמויות ולא להותיר אותן שטוחות כי זה לא מעניין. שחקנים מאמצים את הטמפרמנט של הנבלים, אבל מה שאנחנו רואים על המסך זה הצל שלהן. השאיפה שלנו היא לחצות את הגבול בתפיסה המוסרית בינינו לביניהם. למרות המרחק, יש להם היבט אנושי. כך גם במקרה הזה. יש המון צבעים לאישיות שלו. למרות שאני לא מתכוון לגרום לאף אחד להזדהות איתו, מה שלמדתי בתור שחקן זה שאסור לשפוט את הדמות שאתה מגלם. אתה לא רוצה שהצופים יאבדו בו עניין ואני מקווה שבעזרת ההופעה שלי הוא מרגיש דינמי וחי, ואפילו מצחיק לפעמים".
על פי ביירן, אפיון הנבל טאקר נובע מהפחדים של רבים מאיתנו בסביבה לא מוכרת, הנובעים מהתלות במדריך טיולים. "לכולנו הייתה את החוויה הזאת. אתה שם את עצמך בידיים של המדריך, ומפתח תלות בכריזמה שלו שגורמת לך להרגיש בטוח. וזו כריזמה מהסוג שמזוהה עם הקולוניאליזם האוסטרלי כפי שביטאו אותו סטיב אירווין (הזואולוג ואיש הטלוויזיה) ופול הוגן ("קרוקודייל דאנדי"). זה מקנה תחושת ביטחון אבל יש בזה גם הרגשה טורדת מנוחה ואי-נוחות. גם אם יש חיוך מאחורי המסכה, לא ברור מה עומד לקרות. הרגשתי בר מזל ללהק את ג'אי כי הוא גילם את קפטן בומרנג שהיה דמות מעורערת בנפשה, אבל הוא גם שחקן אופי עם ניואנסים שיכול לאמץ דמות של גבר שהוא באותה מידה ילד שבור".
הדמות של טאקר מזכירה רוצחים קולנועיים אחרים בעלי זיק של טירוף כמו חניבעל לקטר, שיצאו למסעות הרג חמושים בכלי משחית כמו סכין, גרזן או מסור חשמלי. ב"חיות מסוכנות" הנבל אומנם מונע מדחפים רגשיים הרסניים אבל פועל בניגוד להגיון. הדייג אוהב דגים, ואף יותר מכך בני אדם. את החכה שלו הוא מטיל על היבשה, וממתין לקורבנות אנושיים תמימים שיתפתו. אחרי שעלו על הסיפון ויצאו איתו ללב ים הוא דואג להרוג את הגברים ולהתעלל בנשים לפני שהוא מציע אותם כמנה עיקרית לכרישים. על פי קורטני, זה נובע מכך שהוא מוציא את עצמו מהאנושות ומתמסר לעולם הטבע בחברת הדגים הטורפים, שהוא שואב מהם השראה.
4 צפייה בגלריה
"הייתי צריך להעלות במשקל כי לא רצינו שזה יראה כאילו הוא הולך לחדר כושר". מתוך "חיות מסוכנות"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
“אני יכול לחשוב על כמה אלמנטים שיש להם זיקה לסרטים אחרים, אבל ניסינו להתרחק מכל זה ולעשות בחירות שאינן מרגישות שגרתיות ושחוזרות על עצמן. הדבר האחרון שהייתי רוצה שהצופים ירגישו הוא שהדמות שלי היא משהו שהם ראו בעבר", אומר קורטני, שמספר כי טאקר מייצג את הארכיטיפ של התרבות האוסטרלית: "אני מרגיש שישבתי בעבר בבר עם הבחור הזה, או שחלקתי איתו נסיעה במונית, או שנתקעתי בחברתו בחתונה של בן דודך. הוא בעצמו סוג של שחקן וזה רק מגביר את רמת הקרינג'. היה לי מאוד קל לגלם אותו. הוא טבעי לי. אני לא מרבה בהכנות בדרך כלל כדי להיכנס לדמות, חוץ מזה שהייתי צריך להעלות במשקל כי לא רצינו שזה יראה כאילו הוא הולך לחדר כושר".
אז מאיפה בא הייחוד שלו?
"הוא בסך הכול דייג ששותה בירה והתבודד מהחברה ומשכנע את עצמו שהמציאות שלו היא האמת. הוא מתענג על עצמו כי הוא הולך עם האמת שלו עד הסוף. זה מסע הצלב שלו למען מטרה שהוא מאמין בה בכנות. הוא אולי לא הכי יציב נפשית, ומסוגל לעשות דברים נוראים, אבל אני חושב שמה שמניע אותו הוא השבת הסדר על כנו בממלכת החיות. הוא יצר לעצמו דימוי שהוא עצמו כריש והים הוא חלק מהסביבה הטבעית שלו. זו לא בהכרח אשמתו, אבל הוא צריך לצוד מדי פעם. הוא לא מונע מרוע צרוף אלא מתפיסת המציאות שלו על כך שהוא משרת מטרה נעלה".
הוא נמשך לכרישים, אבל נראה שכמעט כולנו בני האדם מרותקים מהיצורים המסתוריים והמפחידים האלה. כך לפחות לפי הייצוגים הרבים שלהם בקולנוע.
"אני חושב שיש לנו משיכה לבלתי נודע, וכרישים הם חיה שלא קרובה אלינו. אומנם יש חוקרים מקצוענים שבאים איתם במגע במצולות אבל הם לא משהו שהאדם הסביר יכול לתקשר איתו, ובכל מקרה לא לבטוח בו. מדובר ביצור שהוא באמת פרהיסטורי. לא משהו שאתה נתקל בו ביומיום. והבלתי נודע מאוד מפחיד. אפילו איפה שאני גר באוסטרליה, כרישים אינם נפוצים. אתה לא שוחה לידם. לפני כמה חודשים דוב ביקר בשטח שלי והמפגש הזה עם יצור כל כך גדול לא היה נעים. אומנם לא חששתי לחיי, אבל זו הייתה חוויה לא שגרתית שמעולם לא נאלצתי להתמודד איתה בעבר. החוויה הזאת מועצמת בקרבת כרישים, הם לרוב לא שוחים בסביבתנו, אתה לא עוצר לרגע ומצלם סלפי, ואתה לא מלטף אותם. זה מפחיד".
4 צפייה בגלריה
"קשה להיחלץ ממשהו שכל כך טבוע בתרבות שלנו, למרות שהוא נובע מבידור ולא מהאמת". שון ביירן
(צילום: JC Olivera/Getty Images)
על פי ביירן, האימה מהכרישים שכמעט כולנו שותפים לה, מקורה מלכתחילה בקולנוע ובראש ובראשונה ב"מלתעות" של ספילברג. "הסרט הזה היה להיט כזה גדול, ויש בו אזהרה חוזרת ונשנית: 'צאו מהמים. תישארו רחוקים מחוף הים'. יש לכך המשכיות. ההצלחה הקופתית הייתה אדירה כל כך שאינספור חיקויים נוצרו בעקבותיו, וזה גם הניע הפקות דוקומנטריות שהיו פחות מסחריות, אבל תמכו באימה כשאנו רואים המלתעות של הכרישים נפערות על המסך. קשה להיחלץ ממשהו שכל כך טבוע בתרבות שלנו, למרות שהוא נובע מבידור ולא מהאמת", אומר הבמאי.
"רצינו להשתמש באימה הקמאית הזאת באופן שונה מסרטים אחרים, שהיו טובים יותר או פחות", מבהיר קורטני, "ברור ש'מלתעות' הוא כמובן הטוב מכולם, וקשה להעפיל עליו. הכול מתחיל ונגמר ברגעי המתח שנוצרים על המסך, ויש איכות עוכרת שלווה בסנפיר הזה שנע מעל לפני הים ואנחנו לא יודעים מה מתרחש תחתם. אני חושב שיש אתגר שצץ כשאתה צופה בכל כך הרבה סרטי כרישים, ושון הצליח לאזן היטב בין הצילומים המדהימים והאפקטים הוויזואליים שנראים כל כך אמיתיים ונלקחו מתיעוד של כרישים בטבע, כמעט בלי גרפיקה ממוחשבת שהכתיבה את הטון ברוב סרטי הכרישים בשנים האחרונות".
"זו ברכה עבור שחקנים שהם צריכים להתמודד עם סיכונים אמיתיים"
בעוד שהכרישים בסרט נוצרו באמצעות אפקטים ויזואליים שנשענו על תיעודים אותנטיים, בכל הנוגע לצילומים עצמם, הם נערכו רובם ככולם על סיפונו של כלי שיט בלב ים. "זה מה שהכי הטריד את מנוחתי כי חששתי שתהיה לי מחלת ים", מודה קורטני, "אתה שומע כל כך הרבה סיפורי אימה על בחילות בסירות וספינות, ואם אתה לא חוזר ליבשה אתה חושש שזה יקרה גם לך ואתה תחווה גיהינום בהפקה, אבל איכשהו זה לא השפיע עליי יותר מדי, למרות שעבדנו על הסיפון כל היום. לצלם בלב ים הופך את החוויה ליותר אמינה אבל אתה מוגבל במה שאתה יכול לעשות. אבל זה מקור היופי של הסרט בסופו של דבר - להתנתק מהכול. זו ברכה עבור שחקנים שהם צריכים להתמודד עם סיכונים אמיתיים ועם כל הדברים שעלולים להשתבש".
4 צפייה בגלריה
"לצלם בלב ים הופך את החוויה ליותר אמינה אבל אתה מוגבל במה שאתה יכול לעשות". ג'אי קורטני
(צילום: Andreas Rentz/Getty Images)
אחד הדברים שהשתבשו במהלך הצילומים הוא תקרית שבה אחד מהצוללנים שהועסקו כחלק מההפקה ננשך על ידי כריש בעודו מתנייד בעזרת אופנוע ים. "הוא היה בר מזל ויצא ללא פגע. זו הייתה יכולה להיות חוויה שונה לגמרי אם היה קורה לו משהו, אבל התבדחנו על זה כל היום. זה היה די אירוני. יש המון מראות מדממים בסרט, זה נכון, אבל אתה לא יודע מה קורה מתחת לפני המים ולכן הים תמיד יהיה מקום מפחיד", משחזר קורטני ומסביר שהתקרית הזו משתלבת עם מסר חשוב של "חיות מסוכנות": הכרישים הם טורפי העל של המצולות, ואלו הם בני האדם שהים אינו סביבתם הטבעית ומסכנים את עצמם כשהם פולשים לטריטוריה שלהם ובדרך מביאים עליה חורבן אקולוגי.
"חלק מהסיפור של הסרט זה הפן הסביבתי שלו ואיך בני האדם פוגעים בחיי הטבע", מסביר קורטני, "הרבה ממה שצילמנו בנושא לא נכנס לסרט בסופו של דבר אבל זה מרתק בעיניי איך אנחנו מחריבים את האוקיינוסים, ואיך דייגים במקומות שונים בעולם גורמים לפיחות משמעותי באוכלוסיית הכרישים בעולם. אני הייתי הבחור הזה שצופה ב'שבוע הכרישים' בערוץ דיסקברי, ובאופן כללי תמיד התעניינתי בטורפי על. זה היה כיף לשחק בעולם הזה ולמרות שמעולם לא באתי במגע עם כרישים, אשמח לצלול בכלוב בקרבתם".
עד לא מזמן הוליווד הייתה הסביבה הטבעית שלך. אבל לאחרונה נעלמת ופנית להפקות עצמאיות קטנות יותר, בעיקר באוסטרליה. מה קרה?
"בתוך שיטת האולפנים אתה מקבל הזדמנות וצריך למנף אותה. התחלתי לקבל תפקידים וזה נראה היה כאילו אני עולה על המסלול הנכון. הסוכן שלך משיג לך עבודות ואתה מנסה לנצל כמה שיותר הזדמנויות, אבל אז יש כל מיני נוסחאות שהאולפנים רוצים לחזור עליהן ויש המון היבטים שנכנסים לשיקולים שלהם. אני לא מנסה להימנע מזה, אבל אני מנסה להתרכז בתפקידים שבאמת מעניינים אותי. אני עובד הרבה בטלוויזיה בשנים האחרונות ומשתתף בסרטים עצמאיים. אני מנסה לגדול בתור שחקן, ולא יודע אף פעם מה הלאה. סרטים כמו 'חיות מסוכנות' יכולים להיות חבל ההצלה למה שנראה כמו מרחב מאתגר מאוד כבר זמן מה. המצב די קשוח. שירותי הסטרימינג מאתגרים את היכולת שלנו לעכל תוכן והדרך שהוא יוגש. זה לא בהכרח דבר רע, נצטרך להתפתח מזה. אני חושב שהסרט שלנו בניגוד להרבה סרטי אימה אחרים, לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות והוא גורם לאנשים לצחוק, כפי שהם מפחדים".
