כולנו מכירים את באטמן, סופרמן, ספיידרמן, וונדר וומן, ת'ור, הענק הירוק, הפנתר השחור וקפטן אמריקה, שמקורם בקומיקס האמריקני על גווניו וגיבורים השונים מתחילת המאה הקודמת ועד היום. אבל איכשהו רובנו פספסנו את גיבורי העל תוצרת הארץ - הדמויות העילאיות שלנו, אשר נבראו מתוך מוחם הקודם של יוצרים מקומיים כסמל לגאווה לאומית וכמקור לביטחון עצמי, הנאה וגם נחמה עבור הקוראים. התערוכה "גיבורים כחול-לבן" במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון, שנפתחה בשבוע שעבר, מנסה להעניק את הכבוד הראוי לדמויות שנוצרו על הדף לאורך השנים, ואשר בטאו את התקוות, השאיפות, החרדות ואת רוח התקופה אל מול המצב הפוליטי והבטחוני המשתנה מאז קום המדינה.
לרגל התערוכה שאצר יובל כספי, הכוללת עבודות של כ-50 מאיירים ואמנים מקומיים, כדאי להצטייד במסדר זיהוי של נבחרת גיבורי העל הישראלים שעמדו לצד המדינה בצל אתגריה המסוכנים - לפחות בין דפי חוברות הקומיקס לאורך השנים. מדמויות הצעירים בכובע טמבל שהגיעו לעולם כדי לקדם את תעשיית החלב והחקלאות, דרך הלוחמים הנועזים בפולשים ואויבים מסתננים, האנטי-גיבורים של שנות ה-90, ועד לאבירי ההייטק ברוח הסטארט-אפ ניישן שנועדו להגן עלינו באמצעות טכנולוגיה מתקדמת - הכירו את גיבורי העל:
גידי גזר
(יוצר: יעקב אשמן; מאיירת: אלישבע. שנות ה-50)
גידי הוא הגיבור הלאומי הראשון של ישראל, ילד-גיבור מהקיבוץ שנוצר כחלק מתעמולה לעידוד אכילת ירקות והתיישבות, אבל הפך לאייקון. הוא משרת בפלמ"ח ערב קום המדינה, ויוצא למשימה לבוש בבגדי חאקי וכובע טמבל. בעזרת כוחות-על טבעיים שמקורם באכילת גזר, הוא נאבק בבריטים ובפורעים הערבים, ועוזר למעפילים לעלות ארצה. במהלך השנים הוא הרחיב את פעילותו כדי להגן על השיירות המספקות מזון לירושלים הנצורה, נאבק במצרים בנגב במלחמת העצמאות, ובזמן מבצע סיני יצא גידי לעזה כדי לחפש אדם שאביו חייב לו כסף כדי לפרוע את החוב.
יואב בן חלב
(יוצר: אנטול "גור" גורביץ', 1960)
יואב הוא ילד החובש כובע טמבל ולובש חולצת פסים, ומתגורר בתל אביב ובקיבוץ. בשונה מגידי גזר, דמותו נוצרה במקור דווקא כקמפיין שיווקי של מועצת החלב, אבל הסיפורים שלו היו הרפתקאות גבורה לכל דבר. הוא שואב כוחות-על משתייה של ״שתי כוסות חלב טהור״, ובעזרתן הוא מסוגל לגבור פיזית על כנופיות של שודדים ומחבלים, להיאבק בנבלים שונים, במכשף רשע ואכזרי (ולהרוג אותו לבסוף) ובחייזרים שאל כוכבם טס. יריב אחר, קצת פחות מסוכן, היה "הילד הרע" שלא רוצה לאכול ירקות או לשתות חלב, ומייצג את האנטי-גיבור של אותם ימים. בשנות ה-70 הופיע יואב שוב, אך הפעם בהרפתקאות פנטסטיות פחות. בשנות ה-90 חזר כדמות משנה של הורה לא-מוצלח במיוחד בסדרה על בנו, "יובב בן חלב - דור ההמשך", שיצרו איתי רייכר, אודי שפירא ויובל רוביצ'ק למגזין ערוץ הילדים.
סברמן
(יוצר: אורי פינק, 1978)
החייל דן בר און נפצע אנושות בקרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור. כדי להציל את חייו, הרופאים השתילו בגופו מוט אטומי מיוחד שהעניק לו כוחות-על המאפשרים לו לעוף באוויר, לשגר את עצמו ממקום למקום ולירות מעיניו קרני לייזר רבות עוצמה. תחת שם הקוד סברמן, ולצד סוכני על נוספים, הוא משתמש בכוחותיו כדי להילחם ברשעי על המאיימים על מדינת ישראל. בחייו האישיים הוא נשוי לרונית, חי בתל אביב וכוח העל האמיתי שלו הוא שלא שוכחים את הדמות הזאת. אך האם יש לו קשר לסברה, גיבורת העל מבית מארוול שהושקה שנתיים אחרי סברמן הישראלי? בזמנו פינק סיפר ל-ynet כי הוא "די יכול להאמין שהם ראו את 'סברמן' בזמנו. היו על זה כתבות בכל העולם, היו לי ראיונות בעיתונים... גם הרבה חבר'ה ב-DC ובמארוול היו יהודים וזה הגיע הרבה אז לקהילות. אבל נראה לי לא לעניין לתבוע אותם ולא נראה לי שיש לזה מקום, ושייצא לי מזה משהו". אנחנו מאחוריך, פינק, תמיד.
רב-שאנן
(יוצרים: דודו גבע וקובי ניב, שנות ה-80)
דמות הגיבור השרירי והבלונדיני עיטרה את סדרת הקומיקס "דרמה בשחקים" (פורסמה במקור כחלק מהטור "יוסף ואחיו", במוסף סוף השבוע של עיתון מעריב בתחילת שנות ה-80). למרות שהוא מזכיר במראה את סופרמן, במקום להציל את היקום - הוא עסוק בוויכוחים קטנוניים עם ארוסתו ג'יין על סנדוויצ'ים עם ביצה וטונה. גיבור-העל הבורגני מייצג את התקופה שבה הקומיקס הישראלי התחיל לצחוק על עצמו ועל הניסיון להיות "אמריקה", להיות הגיבור הבלתי מנוצח (לכאורה). השם רב-שאנן הוא משחק מילים על "רב-סרן" ועל "שאננות", ועלילותיו הופיעו בהמשכים גם במקומון "זמן תל-אביב". דמותו היא למעשה ביקורת של גבע על דמות הגיבור, ודווקא כשהיה נדמה שלסיפורו יהיה סוף טוב, הוא חוטף בעיטה שהעיפה אותו באוויר עד לנחיתתו הישר על כפתור ירוק שמצית תגובת שרשרת שבסופה העולם הפך לשקשוקת ענק.
אורי-און
(יוצר: מיכאל נצר, 1987)
החייל אורי בן-דוד מגויס על ידי צוות מכון טכנולוגי סודי בנגב בשם "המכון הישראלי לקידום הטכנולוגיות המיוחדות" (מיקט"ם) ומוסב לגיבור-על בעל כוחות מיוחדים כחלק מהמאבק בחייזרים מהכוכב אליאנוס, שזוממים לפלוש לכדור הארץ. הוא מקבל שם מבצעי - אורי-און (שם שהגה העיתונאי אורי אורבך, ידידו של נצר) ואיתו הוא יוצא למשימות לבוש בחליפה כחולה וסמל המנורה מתנוסס על חזהו.
איש הדבורה
(יוצר: ליאב צברי, שנות ה-90)
אורי התל אביבי הוא גיבור-על אפל ומיוסר בסגנון באטמן, שתחת הכינוי "איש הדבורה" יוצא למאבק בפשיעה ובריקבון החברתי. הוא מייצג את הצד הקודר של העיר הישראלית, ועם "כוחות-על" שכוללים תעופה מוגבלת, עוקץ קטלני ויכולת ספיגת מכות גבוהה, הוא מנסה לנקות את הרחובות מעבריינים מקומיים, כמו בפרק הראשון - "איש הדבורה והעוקץ החולוני" - שהוקדש לעיר חולון.
הגולם
(יוצרים: אורי פינק ואלי אשד, 2003)
כשהילד יוסי מוחא כף מעל ראשו הוא הופך לגיבור העל הישראלי - גולם - שמלווה את ישראל מימי קום המדינה ונלחם לצד דמויות בולטות בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי: הוא שירת לצד יצחק רבין במלחמת העצמאות, ובשנת 1966 לצד אריאל שרון. הגיבור שנוצר מבוץ בצבעי חום-אפור נלחם נגד הדג'ין לצד שותפתו לילית. במשך השנים השתנה הסיפור על מקורות כוחו של הגולם בהתאם לתקופה - בשנות ה-50 זו הייתה אבן קסומה שהתגלתה בחפירות ארכיאולוגיות, ובשנות ה-80 זה היה ניסוי גרעיני שהעניק ליוסי את כוחותיו. אך למרות כל השינויים - נותר כל העת מגן דוד על מצחו.
אילנית אשת העכביש מרעות
(יוצר: בועז קדמן, 2003)
מדובר במחווה מקומית לספיידרמן, בגרסת הפריפריה הישראלית: אילנית אלון מרעות היא סטודנטית שנה שנייה לעבודה סוציאלית, שעברה טרנספורמציה לאשת העכביש אחרי שנעקצה על ידי עכביש וקיבלה כוחות-על. היא נאבקת בפשע המקומי ומהווה סמל פמיניסטי-חלוצי בתרבות הישראלית המדומיינת של שנות ה-70. לאורך השנים הגנה אילנית על ישראל ממגוון אויבים, בהם חיילים שערקו, מוטציות של כלבי נינג'ה, מדוזות, לוויינים סוררים, יונים מכניות, ערבים זומבים, ראפרים כושלים, סופרים נרגנים, אנרכיסטים מחבקי עצים, מכחישי תנ"ך והיסטוריונים חדשים. קמצוץ מהרפתקאותיה אף הופיע בפרסומים שונים בהוצאות עצמאיות ובעיתון "הארץ", ואפילו נאסף לספר.
אדירי התכלת
(יוצר: עופר זנזורי, 2004)
קבוצת גיבורי-על הפועלת במימון המדינה ומהווה הניסיון המושקע ביותר להשיק מהדורה ישראלית של "ליגת הצדק". החברים לבושים במדים פורמליים כחול-לבן, ומייצגים את הצורך הישראלי בביטחון ובסדר בתקופה של פוסט-אינתיפאדה. הצוות מגוון וכולל את פרופסור להט (אריאל פידלמן), ניצול שואה בעל יכולת יצירת מערבולות אוויר חם עוצמתיות; הדר (קרן), תלמידת תיכון בת 17 בעלת יכולת שליטה במסה של חומרים; כפיר (יובל חרמון) שמחזיק במטה של משה שהופך אותו מנער עם תפיסה פלורליסטית רוחניקית ללוחם תנכ"י חסר מעצורים - ועוד דמויות עם יכולות טכנולוגיות ואנרגטיות, כשיחדיו הם נלחמים בנבלי-על בינלאומיים ובארגוני טרור דמיוניים. גיבורי הסדרה מפוצלים כמו השורשים העדתיים והמפה הפוליטית של ישראל, נאבקים על שליטה - אבל שואפים לאחדות. מה שמתחיל בעלילה המערבת תאונה גרעינית וכוחות-על, הופך במהרה ליצירה העוסקת בזהות, בלאום, במיתולוגיה יהודית ובפחד מהשונה.
איירון דום
(יוצרים: שריי גבעתי, איתי שלזינגר, יהודה ומאיה דביר, 2025)
איירון דום נולד בתגובה לזעקות המצוקה של תושבי הדרום ונפגעי החרדה בתקופת מבצע "שומר החומות" בשנת 2021, ועוצב בהשראת מערכת ההגנה מטילים, כיפת ברזל - שמשמו באנגלית גם קיבל את כינויו (Iron Dome). בניגוד לגיבורים הצבאיים הישנים, מדובר בלוחם הייטק עתידני שמעוצב כהלחמה של רובוטי הענק היפניים (Mecha) וגיבורי-על מודרניים של מארוול. הדמות שלו שרירית ומשוריינת, והוא נושא על גופו את הטכנולוגיה של המערכת שכולנו מכירים ממהדורות החדשות, כשבאמצעותה הוא מזהה במהירות איומים במכ"ם ומשמיד טילים באוויר. עם זאת, הוא פועל על פי המוסר האנושי השורה עליו בהשראת רוחו של רפאל היהודי-אמריקאי. במהותו הוא מייצג את ישראל כמעצמת הייטק וביטחון, המשלבת עוצמה פיזית עם אינטליגנציה מלאכותית ויכולת הגנה אבסולוטית, תוך שמירה על עקרונות הצדק והשיוויון. הוא הגיבור הנכון לעידן שבו הביטחון הלאומי והאישי שלנו תלוי באלגוריתמים ובמהנדסים לא פחות מאשר בלוחמים בשטח.
