מסתבר שלא רק לכוכבי הקולנוע קרה משהו טוב כשהם עברו לעבוד בטלוויזיה, גם ז'אנרים יכולים להשתבח כשהם עוברים הסבה למסך הקטן. ואם אתם מתגעגעים לקומדיות הקולג' הרומנטיות ששטפו את הקולנוע בניינטיז וקצת אחרי אבל נבלעו אל תוך החור השחור של סיקוונסים ויקומים, אתם מוזמנים לעבור פלטפורמה. שירותי הסטרימינג עשו עבודה לא רעה בהתמרת הז'אנר החמוד הזה לפורמט סדרתי, התאימו אותו לרוח הזמן ולדור הנוכחי והא לכם תופין בן שמונה עד עשרה פרקים, שנותן את אותו אפקט מרים ומנחם של קומדיה רומנטית בקולנוע ואף יותר. החל מ"רק לא זה" הבין-דתית ועד "עוצר נשימה" או להבדיל "יריבות לוהטת" החד-מיניות, הטלוויזיה פיצחה את הפורמט.
"מחוץ לקמפוס" – טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
הבונבון הנוכחי הוא "מחוץ לקמפוס", שעלתה באמזון פריים, והיא בהחלט נותנת תמורה לשקל שלכם. כמו לא מעט סדרות רומנטיות גם היא נשענת על סדרת ספרים עם אותו השם שכתבה אל קנדי, ובעיקר על הספר הראשון בסדרה, "העסקה". אלא שבניגוד לסדרות נוער עדכניות שמתאמצות להיות אפלות או אירוניות, "מחוץ לקמפוס" (Off Campus) עושה כמעט את ההפך, היא מתפלשת בז'אנר שלה בלי להתנצל ונהנית מכל רגע. היא לא מפחדת להיות רומנטית באמת, לרכב על הפנטזיה, להעביר אותה דרך הפילטר של דור Z, זה כן, אבל להפוך את הצירים המרכזיים של הקומדיה הרומנטית ולהרחיב ולעבות אותם כדי שיתאימו לפורמט של סדרה. מובילה אותה האמונה הלוהטת שלצופים שלה מגיע ומותר ליהנות, הנאה פשוטה, חולמנית, מתרפקת וצפויה.
האנה וולס (אלה ברייט) היא נערת קולג' חכמה, סטודנטית למוזיקה קלאסית. גארט גרהאם (בלמונט קמלי) הוא קפטן נבחרת ההוקי קרח בקולג' שבו היא לומדת, בראייר, בצפון ארצות הברית. האנה מאוהבת בג'סטין קול (ג'וש יוסטון), סולן הרכב מוזיקלי כלשהו שלומד איתה אבל לא מודע לקיומה. גרהאם, שהוא דווקא בחור נבון ובעל משמעת עצמית, זקוק לעזרה בקורס לפילוסופיה כדי לשמור על מלגת הספורט שלו. האנה זקוקה לעזרה כדי למשוך את תשומת ליבו של ג'סטין האדיש. כל הדרכים מובילות לאחד מצירי העלילה האהובים בקומדיות רומנטיות - עסקה אינטרסנטית למראית עין של זוגיות, שמובילה לרגשות עמוקים ואהבת אמת ואתם מכירים את הנוהל. היינו שם ב"עשרה דברים שאני שונאת אצלך", ב"איך להיפטר מבחור בעשרה ימים", ב"יש לה את זה", ונהיה שם שוב ושוב ושוב, אם זה תלוי בי.
"מחוץ לקמפוס" לא ממציאה את הז'אנר מחדש. אם כבר להפך, היא רצופה במחוות ורפרורים לקלאסיקות כמו "כשהארי פגש את סאלי", אלטון ג'ון או "אהבה בשחקים". זה לא אומר שהיא מיושנת - היא מצליחה לנצל היטב את כמעט שמונה השעות שעומדות לרשותה כדי להעשיר את הנוסחה המקורית. גרהאם וחברי ההוקי שלו הם לא רק שחקני הוקי מטומטמים אלא אנשים בוגרים, רגישים ומפותחים פסיכולוגית, הם מעניקים אחד לשני עצות מועילות לחיים ואוהבים מחזות זמר.
האנה (בספר המקורי וגם בסדרה) מתמודדת עם קושי בחשיפה בעקבות תקיפה מינית שעברה וגארט עוזר לה להתגבר עליה. גארט מתמודד עם מערכת יחסים מורכבת עם אבא אלים והסדרה מפנה מקום גם להתמודדות הזאת. ברור, כל הצמתים הרגילים שם - הפרידה, הסיכון להפסיד הכול, התובנות שרק אהבת נעורים יכולה לייצר, אבל מעבר לזה ההתייחסות הישירה והפתוחה לנושאים כמו הסכמה מינית, הבנייה האיטית של האינטימיות כי יש זמן, הרומנטיקה הלא צינית, והכול מגובה בדיאלוגים מושחזים ונהדרים (במסגרת היותה סדרת נעורים, כן?). כל אלה משדרגים את הקלישאה כל כך טוב שהצפייה באמת מענגת. אז כן, זה כמו שעה וחצי שנמתחת על פני שמונה שעות, אבל איזה שמונה שעות!
אל תטעו, "מחוץ לקמפוס" עדיין מוכרת פנטזיה. מסדרונות נוצצים של קולג', כולם יפים, באופן חשוד, עם זמן אינסופי לפלרטט במסדרונות; המעונות נראים כמו דירות יוקרה, לכולם יש כסף לבגדי מעצבים וגם טראומות מהילדות מגיעות ארוזות בפוטוגניות עם פליילסט אינדי ברקע. אבל זה ההסכם בינינו ובין הז'אנר, וכששני הצדדים מתמסרים אליו אין סיבה שלא נרשה לעצמנו להתרווח אחורה ולהתמכר.
