בוקר טוב, שלקות ושלקים חבובים שכמוכם. לפני שנתחיל לדבר על מה שהיה בבית "האח", אני רוצה רגע אחד לדבר על מה שלא היה בבית "האח". או במילים אחרות, מי מכם ילדים יוכל לומר לי לאן נעלמה דיירת ושמה מאי? מי שעד לפני שבועיים שלושה הייתה רלוונטית להתנהלות הבית יותר מסיגריות, הפכה בפרקים האחרונים לנעדרת יותר מצלילות הדעת של שלקה. איך האח הגדול הצליח לנפות אותה ככה מסדר היום? למה כל מה שנשאר מהבחורה הדעתנית הזאת זו תגובה רפה לשני וסיבה לריב של איסקוב ושלקה? כל מי שימצא את פירורי האיילנר שלה או יוכל למסור כל מידע אחר על מקום הימצאה, יזכה באזהרת טריגר של עשר שניות לפני הפעם הבאה שנראה את הטינופת על השטיח בבית האח.
תוך כדי צפייה בפרק אמש, שהוא בעצם פרק על שני, שבהיעדר חדר כושר נאלצת כל הזמן להיעמד על הרגליים האחוריות שלה כדי לשמור אותן שריריות, ועל יובל, חייל נאמן בחיל ההנדסה, שמנסה ללכת מאחוריה ולפרק את כל המוקשים שהיא מטמינה אבל בפועל רק טועה שוב ושוב, עלתה בי הבנה מהו הדבר החשוב הנוסף שנעלם מבית "האח": הומור. זה לא מצחיק. אף אחד שם לא מצחיק יותר, ואני לא מתכוונת לזה שהם לא שולפים פאנץ' כל עשר שניות, אלא להשלכה החמורה הרבה יותר של הסימפטום הזה.
דיירי "האח הגדול" לוקחים את עצמם ברצינות כל כך גדולה בשלב הזה, שאיפה שלא תלך, תדרוך על האגו של מישהו. אפילו יוסי בובליל, שכל מה שהוא רצה זה לנוח על הספה ולעשן חודשיים ברצף, שכח את הפרופורציות. למעשה, באופן מוזר, בהיותי מאמינה ששלקה היא בחורה שקולה שבעצם השהות שלה בבית "האח" היא סטורי אחד ארוך ומחושב, נראה לי שהיא האדם האחרון שזוכר שמדובר במשחק ואת ההקרבות שיש לעשות למען המשחק. נראה לי שבכל פעם שהיא נופלת לתנומה היא מקבלת עדכון תוכנה ונערכת למצב חדש. הרגע הבהיר שבו היא הסבירה לשירז למה מותר לה לצפות בבית (לכלום) ולמי מותר לה להאמין (לאף אחד), גרם לי לתהות אם היא לא היחידה שעדיין מצליחה לשמר את המבט מבחוץ אחרי כל כך הרבה זמן בין כותלי אולפן בית "האח הגדול".
2 צפייה בגלריה
אפילו יוסי בובליל, שכל מה שהוא רצה זה לנוח על הספה ולעשן חודשיים ברצף, שכח את הפרופורציות. מתוך "האח הגדול"
(צילום: באדיבות האח הגדול)
אם להיות כנה, לא רק שלקה עייפה. גם אני בעייפים. עייפתי מלצפות בשני מרימה את המגננות שלה כל כך חזק בכל פעם שמישהו מעז להעביר עליה ביקורת, לשטוח בפניה דעה או למצמץ מולה. אני יכולה להבין, להזדהות במידה מסוימת ואפילו לפתוח קופות, עם התחושה שהעולם כולו נגדנו. אבל שני מתישה אותי במאבק האינסופי שלה. עצוב לי שבחורה כמוה ניזונה ממלחמות ומרגישה חיה רק כשהיא בהתנגדות. התחושה שאת צריכה לעמוד על המשמר 24/7, כי אף אחד, אפילו לא בן הזוג המכיל, האוהב והסבלני ביותר שהיקום בחר להרעיף עליך בתוך הבית, אף אחד לא רוצה בטובתך. טנגו או סולו זאת לא השאלה במקרה של שני, זה תמיד תמיד סולו, בלי יוצא מן הכלל. אבל עם כל האמפתיה, זה לא בדיוק סוג הטלוויזיה החביב עליי, ובואו, היא לא בדיוק עושה את זה בנימוס האנגלי המפורסם שלה. היא די בהמה. אם "האח הגדול" מנסה להוציא אותה צודקת, יוצא לו עקום לגמרי.
אבל אני רוצה לדבר גם על נקודות האור. על העובדה ששלקה וגם תרצה התחילו, בקטנה, להעמיד קונטרה לשתלטנות המניפולטיבית והרעילה של איסקוב. זה אולי אבוד בשביל שתיהן (אלוהים אדירים, באמת צפיתי בפרק שלם שבו שלקה ותרצה יוצאות מדעתן כי שלקה אמרה לאיסקוב משהו שהוא עצמו אמר לתרצה זמן מה קודם, ככה שסיכוי די גבוה שהוא ידע את זה כבר כי הוא, כאמור, נכח בשיחה?), ועוצמות הדרמה מבהילות באופן שיקשה לרדת או להיגמל מהן, אבל הן לפחות מצליחות קצת לצאת מהבועה. בדרכן הפתלתלה, כי קשה מאוד להתנגד לנרקיסיסט, הן מבינות שחלה פה השתלטות שמאכלת את האישיות שלהן, שהן מקבלות הוראות מלמעלה, ושאולי, רק אולי, כדאי שהן יהיו קצת יותר שני וקצת פחות אסקופה נדרסת, לפחות מול איסקוב, שהוא - ברור - המסכן האמיתי בכל הסיפור הזה. ואח יקר, לעולם לא נסלח לך שלא טרחת להכניס גבר נורמלי עבור תרצה לעונה הזאת. שיים און יו. בברכת תחרקש חמה, תהיו חזקים. אילליקה.
