החלקים הקודמים של הספר:
- 20 -
התעוררתי לבוקר שבת יפה ושמשי וקפצתי לגריינדרס, לקנות לאמילי קפה ומאפה לארוחת בוקר. החזרתי את הדונגל למקום המסתור שלו ומצאתי נקודה מבודדת מאחורי שורת החניות המקורות, שיכולתי להשמיד בה את המחשב הנייד באין רואה. העפתי אותו לעבר חומת הלבנים כמה פעמים כאילו היה פריזבי, עד שהוא התפרק. את החלקים זרקתי לפח סמוך, חוץ מהחלק שהנחתי שהוא הדיסק הקשיח, שאותו זרקתי לביוב דרך רשת ניקוז.
הגעתי לבית הקפה מוקדם, כך שהייתי הלקוח היחיד. ויין לבש טישרט צהובה צמודה עם הכיתוב אל תשאלו בחזית.
"היי, ויין, מה שלומך? או שאסור לשאול?"
"מותר לשאול, ושלומי בסדר גמור, תודה. למה אתה נראה כל כך מרוצה מעצמך?"
"זוכר את הבחורה מהפאב שסיפרתי לך עליה?" עניתי.
"במעורפל."
"טוב, אז היא ישנה אצלי הלילה. היית מאמין?"
"לא ממש, גארי. אלא אם כן זה היה בכפייה, או שהיא התחרפנה."
"זאת האמת לאמיתה, ואני מקווה שנבלה את שארית היום ביחד."
"מי אמר שהיא תהיה שם כשתחזור? אולי היא התעשתה וברחה."
"לא, דווקא נראה לי שהיא דלוקה עלי, ממש כמוך, ויין. היית צריך להתחיל איתי קודם. בקרוב אני כבר לא אהיה פנוי. אגב, אבא שלך שמע משהו מהמשטרה?"
"לא, אבל הוא ישמע, אל תדאג."
"אתה יודע מה? אני מתחיל להאמין לך."
לא סיפרתי לו על תכולת הדונגל. הרגשתי שזה לא הזמן המתאים. לא רציתי שהוא יטפח ציפיות כשכל העסק עדיין מתנדנד ולא ודאי. הזמנתי פעמיים קפה, פעמיים קרואסון שקדים ופעמיים מאפינס אוכמניות בלי תוספת סוכר. בזמן שוויין הכין את ההזמנה שלי, הגבר בנעלי הליצן הצטרף אלי להפתעתי ליד הדלפק. הוא לבש את הבגדים הקבועים שלו והחזיק שקית פלסטיק מתפקעת מדפי A4 וממכתבים. ברגע שהוא הפנה את הראש לעברי הסטתי את המבט, אבל איחרתי את המועד. הוא הקיש על הכתף שלי.
"היי, אני מכיר אותך," הוא נהם. "אתה הסתובבת בתחנת המשטרה ובבית המשפט. מה הסיפור שלך? אתה עובד אצל השכן שלי? אתה המרגל שלו או משהו?"
ויין שם לב לגישה שלו ואמר לו שיירגע ויתנהג יפה. הגבר בנעלי הליצן נעץ בוויין מבט מתריס, אבל הבין מיד עם מי יש לו עסק והנמיך את קולו.
"אז איך היית בשני מקומות שהייתי בהם בדיוק באותו זמן? אתה טוען שזה סתם צירוף מקרים? כי יש לי ספק רב."
"זה סתם צירוף מקרים, אבל לא גדול במיוחד, כי אני עובד במשרד עורכי דין ומגיע לבית המשפט ולתחנת המשטרה לעתים קרובות."
"שקרן. אמרת לי שאתה מוכר שטיחים, ואתה גם נראה ככה."
ויין קטע אותו בשמי:
"תקשיב, גבר, הבחור הזה עורך דין. במקרה הוא מייצג אותי. אז תעזוב אותו או שתעוף מכאן."
הגבר בנעלי הליצן הסתכל לי בעיניים, ליטף את סנטרו והמהם מעומק הגרון:
"אתה מוכן לייצג גם אותי? בטח שמעת את התלונה שלי כשישבת שם וצותַתָ לי. זה תיק גדול בטח שווה כמה אלפים בנזיקין."
לא רציתי למצוא חן בעיני הליצן הזה, אז נתתי לשטן להשתלט עלי.
"מצטער, אני לא מטפל במקרים כאלה. אבל יש לי הצעה בשבילך. בקמברוול גרין יש משרד חקירות בשם סיטיסייד. הם מתמחים באיסוף ראיות במקרים של סכסוכי שכנים. אתה יכול לקפוץ לשם. נראה לי שהם יעזרו לך."
אהבתי את הרעיון שהגבר בנעלי הליצן ייקח את השקית המתפקעת שלו וימלא את המשרדים של סיטיסייד בשטויות שלו. רשמתי לו את הכתובת, והוא הודה לי מקרב לב. בדרך החוצה עם הקפה והמאפים סובבתי את הראש לעבר ויין ושאלתי מה בדיוק אסור לשאול אותו.
"איך נעשיתי חתיך כזה," הוא ענה, ונראה לי שהוא התכוון ברצינות.
כשחזרתי לבניין שלי, סקרתי את השטח כדי לוודא שטומי לא אורב שם, אבל הכול נראה מוכר ונכון. נכנסתי הביתה ונעלתי את שלושת המנעולים וגם הברחתי את השרשרת. אמילי ישבה ליד שולחן האוכל והשקיפה מבעד לחלון. נתתי לה את הקפה והמאפים והתיישבתי מולה. היא חייכה, רכנה מעבר לשולחן ונתנה לי נשיקה בלחי.
"תקשיב," היא אמרה. "נראה לי שכדאי שאסע לברייטון ואדבר עם אבא שלי. אולי יש לו חדר פנוי בשבילי, ואני אוכל לחפש שם עבודה."
לפי ההבעה שלה היא ציפתה שאתאכזב, אבל עשיתי כמיטב יכולתי להגיב אחרת.
"תוכנית טובה ומבטיחה. עדיף מאשר להסתגר כאן ולדאוג מתי טומי יופיע. אולי ניסע לשם היום? אם אבא שלך לא יהיה בעניין, תוכלי לחזור איתי."
היא הסכימה מיד. הרעיון שאבלה את היום על שפת הים עם אמילי מילא אותי אושר. בזמן שהיא אספה את חפציה, הטלפון שלי צלצל. השיחה היתה ממספר לא מזוהה, אז שלחתי אותה לתא הקולי. הקשבתי להודעה. היא היתה מעמית של הבלש פיטרסון. הוא רצה שאתקשר אליו בהקדם האפשרי ואקבע מועד לשיחה במסגרת חקירת הרצח של ברנדן. החלטתי מיד שלא אחזיר לו טלפון בזמן הקרוב. אף אחד לא יגזול ממני את היום שלי עם אמילי.
כשיצאנו מהדירה, גילינו שגרייס ולאסו מחכים לנו בחוץ.
"שלום, גארי. ומי העלמה המקסימה הזאת?" היא שאלה.
הסברתי בקיצור רב ככל האפשר שאמילי היא ידידה שהיתה צריכה מקום לישון.
"באמת, גארי? סתם ידידה. כמה נחמד מצדך," אמרה גרייס בעוקצנות מסוימת. "רציתי להחליף איתך כמה מילים כי יש לי חדשות טובות. קיבלתי מכתב משירותי הבריאות, מתברר שאני יכולה לעבור ניתוח להחלפת מפרק הירך ביום שני. אתה חושב שכדאי לי? אני צריכה לחזור אליהם מיד אם אני מעוניינת."
"בטח שכדאי לך," עניתי. "איזו סיבה יש לך לסרב?"
"אני קצת דואגת ללאסו, כי זה כולל אשפוז ללילה. תוכל לשמור עליו בשבילי?"
הבטתי בלאסו, שכרכר סביב אמילי. המבט שלו אמר, "אם הבחורה נשארת, אין לי בעיה." אמרתי לגרייס שאשמח לשמור עליו ושאקפוץ אליה כשאחזור מברייטון הערב.
"אז אתם נוסעים לברייטון?" היא שאלה. "פעם אנשים היו נוסעים לשם כדי להתאהב. תיזהרו."
- 21 -
נסענו לברייטון ברנו קליאו הבז'ית בת השש שלי. בחרנו שירים בתורות בדרכנו על כביש M23, לעבר החוף הדרומי. אני בחרתי דברים כמו קינגס אוף ליאון, סטילי דן, אמינם והוט צ'יפ. אמילי בחרה דברים כמו דרייק, קנדריק לאמאר וטיילור סוויפט. היתה בינינו תמימות דעים לגבי שיר ישן בשם "Keep on Movin'a" של להקת הבנים פייב. תמיד התביישתי קצת בעובדה שאני אוהב אותו, אבל לקחתי סיכון. החלטתי שתמיד אוכל לטעון שהתבדחתי. אבל היה לי מזל. גם היא אהבה אותו. השמענו אותו שוב ושוב ושרנו במלוא גרון.
אז אם נפלת, פשוט תקומי
בייבי, תסתכלי מסביב
אני יודע שזה לא הרבה אבל לא נורא
נמשיך להתקדם כאילו כלום לא קרה.
הרגשתי כמו נער מתבגר ששתה את הסיידר האלכוהולי הראשון בחייו ורציתי שהנסיעה תימשך לנצח. לא הרגשתי ככה כבר הרבה מאוד זמן.
כשהגענו לברייטון, אמילי לקחה אותי לסיור בעיר. היא הרגישה בבית. כל הגוף שלה התעורר לחיים והיא היתה נינוחה כשגררה אותי מרחוב לרחוב והצביעה על מקומות ועל אנשים מעברה. היא משכה אותי ביד כדי שאעמוד בקצב, ומדי פעם שילבה את זרועה בזרועי והניחה את ראשה על כתפי.
"האזור הזה נקרא 'מקבילים אחוריים'. פעם, בשנות השבעים והשמונים, הוא היה מזבלה של חנויות יד שנייה וגרוטאות. רואה את החנות הזאת? היתה שם מכבסה אוטומטית, ולילה אחד אבא שלי נעצר כי הוא בעט בחלון וריסק אותו. הוא כעס על אמא בגלל משהו. זה הגיע לבית משפט, והוא קיבל קנס של חמישים פאונד. הוא הכריח את אמא להחזיר לו את הכסף ולקח קצת ממה שהוא נתן לה לקניות לבית במשך שנה... רואה את בית המרקחת הזה? הוא קיים מאז שאני ילדה. חברה שלי לואיז ואני היינו גונבות ממנו איפור ומוכרות אותו בבית ספר... והנה תיאטרון רויאל, לקחו אותנו לראות פה מופע פנטומימה כל שנה. פעם אדי ברייסון, אחד הילדים, התפשט ורץ במעבר כשהוא שר את שיר הנושא של בובספוג. מאז לא ראינו אותו... זאת כיכר צ'רצ'יל. כל הבנים והבנות עשו פה עיניים בשבת אחר הצהריים. לואיז התחברה עם מישהו בשם קאלום, והם ירדו להתמזמז בחוף. הסתכלתי עליהם מלמעלה, מהטיילת. נורא קינאתי בה, האמת. היה לו שיער יפה. אחר כך לואיז אמרה שלא הפסדתי כלום. הוא התנשק בעיניים פקוחות, שהתגלגלו כאילו הוא מנסה לספור יבחושים תוך כדי."
"את עוד בקשר עם לואיז?" שאלתי.
"לא שמעתי ממנה שנים. אני תוהה מה היא עושה. בטח משהו מגניב."
בסוף ראיתי את כל מה שהיא רצתה להראות לי, ואז נסענו כשלושה קילומטרים מחוץ לעיר וחנינו ליד החוף. אמילי רצה לדוכן עיתונים קטן, שמכרו בו גם דליים ואתים ושאר אביזרים, ואמרה לי להישאר ליד המכונית עד שתחזור. כשהיא יצאה משם, היא קראה לי שאתיישב לידה על ספסל עץ שהשקיף אל תעלת למאנש. היא נתנה לי שקית נייר מלאה בסוכריות גומי: חמצוצים, בננות ונחשים.
"אני מקווה שהנחש מספיק ארוך בשבילך," היא אמרה לפני שנגסה בראשו ולעסה אותו כמו לברדור רך לבב.
היא הצביעה על טור של בתים מפוארים ומלונות בהמשך החוף.
"זה המלון של אבא שלי, השני מימין. הוא צבע אותו מבחוץ, והסוככים עם הפסים האדומים והלבנים לא היו שם בפעם האחרונה שראיתי אותו. הורג אותי שהוא שיפץ אותו. אמא תמיד ביקשה שהוא יעשה את זה, והוא אף פעם לא הגיע לזה כשהם היו יחד."
"את עוד בקשר עם אמא שלך?"
"לא כמו שהייתי רוצה. טומי לא אהב שנסעתי לבקר אותה לבד. נסענו יחד כמה פעמים, אבל זה היה מביך. טומי רצה ללכת כמעט ברגע שהגענו. פגשתי את אמא ואת אחותה בלונדון כמה פעמים, כשהן קפצו לבלות בעיר, אבל בדרך כלל אנחנו רק מתכתבות או מדברות בטלפון. אני מקווה שעכשיו זה ישתנה."
"גם אני מקווה. יש סיכוי שתוכלי לגור אצל אמא שלך ואחותה?"
"לא, הדירה שלהן קטנטנה, ודודה שלי בקושי חיה. זה לא יהיה הוגן."
הוצאתי מהשקית עוד נחש גומי וליקקתי אותו כמה פעמים בריכוז לכל האורך. אמילי גלגלה את ראש הנחש על הלשון.
"הייתי יושבת כאן כל יום ראשון בבוקר, אחרי שקניתי עיתון לאבא. למעשה הנשיקה הראשונה שלי היתה על הספסל הזה."
"וואו. צריך לנעוץ פה איזו לוחית או משהו, לציין את האירוע."
היא הניחה את הראש על כתפי והרימה אלי את מבטה. "אולי נציין את האירוע בנשיקה ראשונה משלנו?" התנשקנו בבדיחות הדעת, כמעט באירוניה, כמו ידידים שקצת מתגפפים, אבל הנשיקה הזאת תישאר לנצח בראש רשימת הנשיקות שלי. מיד אחר כך היא קמה.
"נראה לי שהגיע הזמן שאני אקפוץ לחרא הקטן ואתחנן לחסדיו. רוצה לבוא, או שתישאר כאן ותאכל את הנחש שלך בשלווה?"
החלטתי להישאר ולהתפעל מהים ומהשחפים שהשתובבו והתווכחו על החוף ועל הטיילת. צפיתי בה מתרחקת וקיוויתי בכל מאודי שלאבא שלה לא יהיה חדר פנוי. השתכנעתי שהיא באמת מחבבת אותי ושהיא באמת עזבה את טומי. זנחתי לחלוטין את הרעיון שהיא משתפת פעולה עם מק'קוי וסיטיסייד. אולי בכל זאת יש לי סיכוי איתה. בזמן שחיכיתי לה, החלטתי להתקשר לגרייס ולשאול מה שלומה.
"היי, גרייס, מה קורה?"
"אה, זה אתה? ג'יגולו שכמותך..."
"רק התקשרתי לוודא שאת בסדר."
"כן, למה שאני לא אהיה?"
"שום סיבה. ישנת טוב הלילה?"
"כן, כמו תינוקת."
היא שיקרה, אבל לא היו לי ביצים להתעמת איתה.
"נו, אישרת את הניתוח?"
"עזוב את זה. אתה לא רוצה לשאול מה דעתי עליה?"
"לא התכוונתי לעשות את זה, אבל אני מניח שתגידי לי."
"אתה לא ראוי לה, בלשון המעטה. אבל נראיתם חמודים ביחד ולאסו חיבב אותה, אז זה מספיק טוב בשבילי."
"תודה רבה, גרייס, אני מעריך את דעתך יותר מכל דעה אחרת, חוץ מדעתו של הקצב. אז אישרת את הניתוח?"
"כן, סגרתי הכול. אם אני לא אשרוד, תקבל את לאסו ואת כל מה שנשאר במקרר."
"את תהיי בסדר גמור. נדבר מאוחר יותר או בבוקר."
"בבוקר, מה? אתה מתכוון אם יתמזל מזלך הלילה?"
"מזלי מתמזל בכל יום, גרייס, כי את משגיחה עלי ומטרידה אותי."
"זה נכון."
"מישהו הגיע לדירה שלי מאז שנסעתי?"
"שמעתי מישהו דופק אצלך בדלת לפני שעה בערך, אבל הייתי בשירותים אז לא יכולתי להציץ. אני שונאת שזה קורה."
"אני יודע."
אמילי חזרה כעבור חצי שעה והחוותה באגודלים מופנים מטה. היא צנחה לצדי על הספסל וסיפרה לי מה קרה.
- 22 -
אמילי
כשנכנסתי למלון, לא היה אף אחד בקבלה או בחללים הציבוריים, אז עליתי לדירה שבקומה העליונה. דפקתי בדלת ופתחתי אותה לאט ובנימוס, וכל הזמן המשכתי לדפוק בשקט. אבא ישב וקרא עיתון בכורסה עם מסעדי הידיים הרחבים שישב בה ביום שעזבתי את הבית. נדהמתי לראות כמה הוא רזה, חיוור ועייף. העור שלו היה דק כמו נייר, והנשימות שלו רמות וחורקות. היה ברור שהוא לא בריא. עמדתי לרגע בפתח. הוא לא הרים את הראש.
"שלום, אבא," אמרתי והתקדמתי קצת פנימה.
העיצוב והאווירה לא השתנו יותר מדי. הדבר היחיד שבלט היה מנורת שולחן גדולה בקצה המזנון, בצורה ובגודל של קלמנטינה. כשגרתי בבית, אף פעם לא היה שם כתם צבע. אמא לבשה שמלות כתומות וצהובות וזהרה כמו טווס כשישבה בחדר הזה. אולי המנורה היתה מעין תזכורת להיעדר שלה.
אבא הפנה אלי את הראש.
"מה את רוצה?" הוא שאל ללא שמץ חיבה או הפתעה.
פתאום השתלטו עלי כל העצב והפחד הישנים. הבנתי שזאת אזהרה ושהמפגש הזה לא ייגמר טוב. לרגע שקלתי פשוט להסתובב וללכת. עשיתי טעות גדולה, חשבתי. עניתי לו, אבל לא הצלחתי להחדיר שום חמימות או רגש לקולי.
"הסתבכתי קצת, אבא, ותהיתי אם תוכל לעזור לי."
"אני מניח שאת רוצה כסף. שאלתי את עצמי מתי זה יקרה מתי תחזרי לפה עם הזנב בין הרגליים, אחרי שתיכשלי בחיים כמו שנכשלת כבת."
"לא, אני לא רוצה כסף, אני רק צריכה מקום לישון. ולא נכשלתי כבת. תמיד עשיתי כל מה שאמרת לי, אבא."
"נכון, ונטרת לי טינה. שנאת אותי כי ניסיתי לחנך אותך להיות בוגרת, וזה, בתי היקרה, היה תפקידי כהורה."
"לא שנאתי אותך. שנאתי את איך שהתייחסת לאמא ואת העובדה שלא רצית לבלות איתי. כל דבר בבית הזה נועד להפוך את החיים שלך לנסבלים, ולא משנה איזה מחיר אמא ואני שילמנו. אתה לא חייב לעזור לי אם אתה לא רוצה. אתה יודע שלא הייתי מבקשת אם לא הייתי נואשת."
"למה שאני ארצה לעזור לך? איבדתי את אמא שלך בגלל ההתנהגות שלך וחוסר האחריות שלך."
"לא נכון. היא עזבה כי התייחסת אליה כמו חרא. אתה יודע שעכשיו היא מאושרת? אתה יודע שהיא נהייתה מאושרת ברגע שהיא יצאה מהבית הזה?"
רעד קל של כאב חצה את פניו לפני שהוא קם ואמר, "אני שמח בשבילה, אבל לא כמו שאני שמח לראות שאת אומללה."
כילדה, ברגע הזה הייתי פורצת בבכי ומתחננת למחילה. אבל לא היום.
"אתה יודע מה? אני לא צריכה ממך עזרה. כנראה מעולם לא הייתי צריכה אותה. אולי פשוט תלך להזדיין ותמשיך להירקב כמו המקום העלוב הזה."
אבא חייך אלי אירוע נדיר, שלווה בדרך כלל בהערה עוקצנית או מרושעת. אבל לא הפעם.
"זה יותר טוב," הוא אמר. "אולי בכל זאת יש לך תקווה."
טרקתי את הדלת בלוויית "לך תזדיין" אחרון ויצאתי מהמלון. כשירדתי במדרגות, חשבתי על הרגע שבו אמא עשתה את זה. בדיוק כמוה, ידעתי שלעולם לא אראה שוב את אבא שלי. זאת היתה הרגשה טובה.
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק ה-11 של הספר.
בוב מורטימר / תסביך קלמנטיין
The Satsuma Complex
מאנגלית: קטיה בנוביץ'
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נועה אילסר
רכש זכויות התרגום: מיכל בלום
עורכת התרגום: רתם כסלו
עיצוב הכריכה: אמרי זרטל
עימוד: טפר בע"מ
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play
