סרט הדוקו "1948 לזכור ולשכוח", ששודר בכאן 11 החודש, סימן עוד חריץ על חגורת שוחטי הפרות הקדושות הישראליות, כשפירק לגורמים את מיתוס מלחמת העצמאות שקיבל מקום כמעט קדוש בזכרון הלאומי, זה שבו היינו מעטים מול רבים, קורבן שנלחם על חייו, מיתוס של צדק כמעט ניסי, שלא לומר אלוהי, שבזכותו ניצחנו ניצחון של דוד על גוליית. הוא מציע חלופה הרבה פחות מחמיאה, לפיה אפילו ברגע המכונן של המדינה המציאות הייתה הרבה יותר מורכבת, יותר אכזרית ופחות הירואית ממה שאנחנו רוצים לזכור. ואם אפילו המיתוס הכי מקודש שלנו הוא לא חד-משמעי, מה זה אומר על ההתמודדות שלנו עם המציאות הנוכחית?
"רשת מרגלים" - טריילר
(באדיבות yes)
לצד ההתפכחות הכואבת הזאת אפשר להבין גם את המגמה לכיוון הנגדי. "רשת מרגלים", שעלתה השבוע ב-yes, חוזרת אל מבצע "זעם האל" (ככה נותנים שמות למבצעים! ממשלת ישראל, לתשומת ליבך), הנקמה הישראלית במבצעי הטבח ב-11 ספורטאי הנבחרת האולימפית, במינכן 1972. בזה אחר זה חוסלו חברי ארגון הטרור, "ספטמבר השחור", במבצע שניהל המוסד הישראלי, בהובלתו של צבי זמיר. החטיפה, הניסיון הכושל של המשטרה הבווארית להציל את החטופים ורציחתם תוך איסור על קומנדו ישראלי לפעול בשטח גרמניה מאכלסים את הפרק הראשון מתוך שמונה. שאר הפרקים מבוססים על מבצעי החיסול, כשהם נעים בין דרמת-ריגול ואקשן ובין מסע אל הפוליטיקות הפנים ארגוניות של המוסד וגם של ארגון הטרור
"רשת מרגלים" היא אומנם לא סדרה ישראלית פר אקסלנס - היא נוצרה על ידי ענני, שלוחה של חברת פרמאונט בישראל – אבל היוצר שלה, אמיר מן, הוא ישראלי, הקאסט שלה ישראלי ויותר מהכול, הסיפור שלה הוא סיפור ישראלי. ובמובן מסוים היא מספקת את הכמיהה אל תקופות פשוטות יותר מבחינה מוסרית, כמיהה אסקפיסטית לזמנים שאין בהם אזורים אפורים, שבהם אנחנו היינו קורבנות של טבח אכזרי ויצאנו למבצע נקמה נקי, חכם ובעיקר מוצדק לחלוטין. צדק מוסרי מול טרור חסר מצפון. ימים בהם לא נאלצנו להתמודד עם ספקות מציקים לגבי הפעלת כוח, כיבוש, מלחמות שלא נגמרות או ביקורת בינלאומית. הימים בהם המוסד רק בנה את המוניטין שלו כארגון הכי סקסי בעולם, והאתוס הבטחוני היה המקום שהיינו הולכים אליו כדי לנוח.
4 צפייה בגלריה


מספקת את הכמיהה אל תקופות פשוטות יותר מבחינה מוסרית. מתוך "רשת מרגלים"
(צילום: Paramount+ באדיבות yes)
בהתבסס על שלושה פרקים שנשלחו לביקורת, מסתמן שהפרק הראשון של "רשת מרגלים" הוא הפחות מוצלח מבין השלושה, משוכה שצריך לעבור כדי להיכנס פנימה, לסיפור. סיפור הטבח, מעבר להיותו ידוע ברובו, סובל מקורטוב של נוסחתיות וחוסר מעוף, והוא שורד בעיקר בזכות משחק נהדר של דרור קרן בתפקיד צבי זמיר, ראש המוסד. אבל הפרקים שמגיעים אחריו כבר מעלים את "רשת מרגלים" על המסילה ומצליחים להכניס מתח ואפילו עומק פה ושם להשתלשלות צפויה ודי שטאנצית, בז'אנר שלרוב לא מצליח (ואולי לא רוצה) להמציא את עצמו מחדש.
הליהוק הישראלי מוצלח - הישאם סלימאן (שגילם את הפנתר ב"פאודה" ושיחק גם ב"מינכן", הסרט של ספילברג על המבצע), אמיר בוטרוס ולואי נופי מגלמים את חברי "ספטמבר השחור", מאור שוויצר, רועי מילר, עוז זהבי, דניאל גל, אוהד קנולר ויעקב זדה דניאל מגלמים את הזרועות הביצועיות של המוסד במבצע. דיליה מאייר השווייצרית מגלמת את גולדה מאיר, ראש הממשלה דאז, ודיאנה גולבי מגלמת את יד ימינו של ראש המוסד. הבחירה לסקור את שני הצדדים לא מפרה את האיזון הקדוש: הישראלים הם תמיד המוסריים. לא הורגים חפים מפשע גם אם צריך לבטל מבצע, מסייעים למגויס באמצעות העברת כספים לטובת טיפולים רפואיים, מדבררים את הספקות באשר למוסריות של המבצע באמצעות שיחות של פעילי המוסד עם זמיר. הצד השני עסוק בניסיונות להביא את המאבק שלהם לתודעה העולמית באמצעות שפיכת דם ואכזריות חסרת גבולות, וגם נאבק בינו לבין עצמו על ההיררכיה הפנימית.
4 צפייה בגלריה


לשאר העולם, יש לקוות, היא תזכיר בעיקר את תחילת הדרך. מתוך "רשת מרגלים"
(צילום: Paramount+ באדיבות yes)
בסופו של דבר, "רשת מרגלים" מצליחה לרקוד על כל החתונות. הודות לאיכויות הפקה גבוהות (תקציב שהופך את השחזור התקופתי לבלתי מביך ואפילו מלהיב) ובעיקר חכמה תסריטאית, הוא מצליח להישאר בגבולות של סדרת אקשן מהנה ולא משעממת, תוך פריטה, שמן הסתם תדבר בעיקר לישראלים אבל אולי לא רק, על המיתרים הלאומיים. לשאר העולם, יש לקוות, היא תזכיר בעיקר את תחילת הדרך, ואולי אפילו תצליח במקום שבו ההסברה הישראלית כל כך מתקשה היום. קומנדו קטן וחכם, שמאחוריו אומה מאוחדת ובטוחה בצדקת דרכה ובעיקר בליווי של מבוגר אחראי מבחוץ.









