לא פעם נטען שכמעט כל אלבום כפול היה הופך לטוב יותר לו רק היו מנפים ממנו כמה שירים, ומוציאים אותו כאלבום בודד. לא בטוח שהאמירה הזאת תקפה במקרה של "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי. האלבום שיצא בשלהי האביב של שנת 1988, הוא לא רק העבודה האולפנית החשובה והמעמיקה ביותר של ארצי באייטיז, אלא גם אחת מפסגות הקריירה המאוד הארוכה שלו. אלבום סופר-שאפתני - כפול, כאמור - שהציע מסגרת מוזיקלית רוקית ברוח The Joshua Tree של יו2 שנוגנה ברובה באופן חי באולפן, עם שירים שהטקסטים שלהם צללו באומץ לתוך נושאים שבהם הזמר לא נגע קודם לכן (או בהמשך). אבל בעיקר, זהו תקליט שבו הוכיח ארצי למבקריו שהוא לא לוקח את הצלחתו כמובנת מאליה, ושהוא נכון לאתגר קודם כל את עצמו. לרגל יציאתו המחודשת של האלבום על גבי תקליט ויניל כפול ועם חגיגות ה-35, חזרנו לשוחח עם כמה מהאנשים שאחראים להישג המוזיקלי-תרבותי ש"חום יולי אוגוסט" היה אז - וגם נשאר כזה עד היום.
ארצי של המחצית השנייה של שנות ה-80 כבר היה כוכב. אלבומו הקודם, "לילה לא שקט", נמכר היטב, והזמר שפעם שמח מכל הופעה שלו שהתקיימה במועדון צוותא בתל אביב (וגם שר עליו), הפך למלך הפארקים. כשארצי והלהקה החלו את החזרות על השירים שהרכיבו את "חום יולי אוגוסט", הם הבינו די מהר שהפעם זה עומד להיות אחרת - גדול יותר מכל מה שהזמר עשה עד אז. אלא שעם הנושאים שעליהם ארצי החליט לכתוב עכשיו היה נראה שגם מדובר בהימור די גדול.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
לדני רובס, שחתם במהלך העבודה על "חום יולי אוגוסט" חמש וחצי שנים לצד ארצי, היה ברור שהאלבום יצליח. "בהופעות נדהמתי מהיכולת של ארצי לחבר את הציבורי עם האישי. מחד, אתה עומד על הבמה בהופעה בפארק מול עשרות אלפים ומאידך, אתה גם נמצא במקום מאוד אינטימי. הקו שארצי הלך עליו כאן היה מאוד מדויק - להגיע עמוק-עמוק עם משהו אינטימי להמון אנשים. אחרי שני אלבומים נורא מופקים כמו 'תרקוד' ו'לילה לא שקט', הוא רצה ליצור פה משהו אישי ורחב יריעה, שיהיה קרוב יותר ועם פחות שכבות בהפקה. היה לי את הכבוד לבנות חלק מהשירים אצלו בבית ולראות את ההתלבטויות שלו לגבי משפטים והרמוניות".
"ככל שעבדנו על השירים התאהבנו בהם יותר"
עדי רנרט, שניגן עם ארצי בתקופת "לילה לא שקט", עיבד את שירי "חום יולי אוגוסט" וניגן באלבום בקלידים, מספר שחצי שנה לפני תחילת החזרות להקלטות ארצי, המפיק לואי להב והוא, התכנסו בצריף שעמד בחצר הבית של ארצי בשכונת צהלה בתל אביב והחלו לעבוד. "מרבית השירים הגיעו רק עם הרעיון של שלמה, והייתי צריך לשרטט את ההרמוניה ולחשוב על תפקידי נגינה, ליינים וצורות ליווי שיניחו את הדעה של שלושתנו. התהליך הזה לא היה פשוט, אבל הוא היה מאוד מעניין". משם הם המשיכו לעוד חודש בחדר חזרות, ואז העבירו שבוע נוסף בקיבוץ כפר מנחם, שבו גם נערכה הופעת הבכורה של הסיבוב.
כשלואי להב, מפיק האלבום, מתאר את המעבר שלו ושל ארצי מאלבומי אולפן מופקים כמו "תרקוד" ו"לילה לא שקט" לכאלה שמוקלטים באופן חי כמו "אבולוציה טבעית", הוא מוסיף שהוא וארצי היו "ממש זוג באותו הזמן". "אחרי שלב קדם ההפקה שהיה מאוד אינטימי, התחלנו לעשות חזרות עם הנגנים לפני ההקלטות, ומכיוון שנוצר מפגש עמוק עם להקה, הבנו שככה צריך להקליט את זה", הוא מתחיל. "זה היה מאוד טבעי עבורי לעבוד ככה, וחשבתי שזה גם המקום ששלמה צריך להיות בו עכשיו. אני לא זוכר שהייתי צריך לעודד אותו לכתוב אחרת, והשירים האלו יצאו ממנו די במהירות. הוא עבר תהליך ככותב שבו הוא היה מוכן לפתוח נושאים שהוא לא נגע בהם קודם לכן. האלבום הזה מאוד חשוף ויש בו הרבה דרמה, וככל שעבדנו על השירים והרגשנו את הנימים שלהם התאהבנו בהם יותר".
7 צפייה בגלריה
מאיר ישראל: "לאורך השנים הבמה נתנה לשירים האלו חיים אחרים והם משתנים והולכים עם החיים כי גם אנחנו לא עוצרים". ישראל ושלמה ארצי
(צילום: יריב כץ)
למרות הדרמה שאותה מתאר להב, הוא מוסיף מיד: "זה היה המפגש הכי רגוע של שלמה ושלי, והאלבום הזה ממש כתב את עצמו. האנשים בהפקה היו באותו הראש, והמעטפת הרוקית הזאת מאוד התאימה לשירים. שלמה תמיד היה זמר אנרגטי עם המון תשוקה באופן שבו הוא שר, אבל פה הוא שר יותר עמוק, לא רק עם הגרון אלא גם עם הבטן והרגליים, פול פרסונה. הוא הכניס את כל הגוף וזה הדהד לאורך כל העבודה על האלבום. גם הכתיבה שלו פה יותר קצבית בעיניי. הוא הציע פה חלון לנפש שלו באותה תקופה כמעין ספר קצר. זה אלבום טוב עם כתיבה, נגינה, עיבודים וסאונד שהתכנסו לקונספט שלם שמחזיק עד היום".
הייתה מחשבה איך הקהל יקבל את האלבום?
"לשלמה היה ברור שזה אלבום כבד, אבל אני לא הייתי בלופ של 'איך זה יתקבל', למרות שלשיר 'ארץ חדשה', שהיה הראשון שיצא לרדיו, לקח איזה חודש-חודשיים לתפוס. אחרי שגמרנו את האלבום התחלנו בחזרות להופעות בכפר מנחם, וההסכם היה שאנחנו נותנים הופעה לקיבוץ בתמורה ללינה ולאוכל. בהופעת הבכורה לשלמה היה מאוד קשה, והוא ברח הביתה אחרי שהיא הסתיימה. למחרת בבוקר הגעתי אליו הביתה והסברתי לו שהוא הבוס על הבמה והוא זה שצריך לנהל את העסק. בהופעה הבאה הוא כבר היה שם, והשאר זו היסטוריה".
גד אורון, מפיק סיבובי ההופעות של ארצי במחצית השנייה של שנות ה-80, מספר שאחרי הצלחת "לילה לא שקט" שהתחיל באולמות קטנים, עבר בקיסריה והסתיים בפארק הירקון, הם היו צריכים לעבוד מאוד קשה על מנת ליצור הצלחה נוספת, אך כבר כשהוא ביקר בחדר החזרות ושמע את ארצי והלהקה, הוא הרגיש שזה יעבוד. "הוא קבע לעצמו איזה רף - מול עצמו ומול הקהל, ועכשיו הוא היה צריך להתמודד עם סיבוב שני. הייתה מין בערה מהירה בקרב הקהל והתקשורת סביב התקליט והוא הצליח מהרגע הראשון", אומר אורון. "ניסינו למצוא איזה חידוש בעליה שלו לבמות, ונדרשו אז אמצעים אדירים מבחינת הבמה, הנגנים, ההגברה, התאורה והחזרות הארוכות. זה היה ברמה של המופעים שהבאתי אז מחו"ל לפארק, אבל גם רצינו שזה גם יישאר מאוד ישראלי כי 'חום יולי אוגוסט' היה תקליט מאוד ישראלי. הייתה באלבום הזה קשירת קצוות מצוינת מכל הבחינות, ולתוך זה היה צריך לתת מצע הפקתי וארגוני שיבטא את העוצמה של השירים", הוא ממשיך. "זו הייתה הפקה מאוד מוצלחת שרצה קרוב לשנתיים. עשינו את הקיץ במקומות פתוחים ולקראת הסתיו נכנסו למקומות סגורים - גדולים ככל שניתן - כמו היכל התרבות בתל אביב. העלויות לא היו קטנות, אבל המשכנו כי הקהל לא הפסיק להגיע. אני זוכר שעמדתי ביציאה אחרי ההופעות כדי לשמוע תגובות מאנשים וכולם יצאו עם תחושות מאוד טובות. שלמה עשה בעזרתנו מופע נפלא והוא העביר לקהל כוח אדיר מהבמה".
פלוגה-משפחה מאוחדת
"חום יולי אוגוסט" נע למעשה על פני כמה צירים שהשתלבו ביניהם. ארצי שר פה בכנות ובכאב על היותו דור שני להורים ניצולי שואה ("בגרמניה לפני המלחמה", שהוקדש לאימו, ו"רומניה", שבו פנה לאביו). ארצי שמע את השירים שיהודה פוליקר ויעקב גלעד כתבו לאלבום השואה שלהם, "אפר ואבק", אך תרגומיו לזיכרונות של הוריו נותרו אינטימיים יותר, ולא הפכו לחלק מהקאנון הלאומי. ארצי הבן המשיך מהפנייה אל הוריו אל האב שהוא עכשיו, והכניס את משפחתו הגרעינית אל האלבום. השיר "טלפני, טלפני" למשל הוקדש לבתו הבכורה שירי; בנו בן כיכב בקליפ של הלהיט "תחת שמי ים תיכון"; מילכה, אשתו דאז, הוזכרה בכמה מהשירים ובהם "אני כבר מצטער"; בנוסף, בשרוול הפנימי של האלבום (את העטיפה היפה עיצב יהודה דרי וצילמה ורדי כהנא) מצולם ארצי עם משפחתו לצד משפחות הנגנים, על נשותיהם וטפיהם – כמעין פלוגה-משפחה מאוחדת.
חברי המשפחה-פלוגה המוזיקלית הזאת נהנו מאוד מהחזרות, מההקלטות ומסיבוב ההופעות. הגיטריסט שמוליק בודגוב הגיע לפרויקט לאחר שרובס עזב, בעקבות פנייה של רנרט. "זה היה רגע מאוד משמעותי עבורי כי כשהייתי בלהקת ברוש לא פנו אלי כדי שאנגן בנפרד כי היה לנו סאונד מאוד מיוחד יחד. אחד השיקולים אם להגיע אז להפקה היו הנגנים, וב'חום יולי אוגוסט' היו נגנים אדירים, וגם המופע צלצל נהדר. היינו מאוד מגובשים ולכן הגענו לתוצאות כאלו גבוהות. לואי ועדי ידעו בדיוק מה הם רוצים. לא היה צריך להגיד לי פעמיים מה רוצים ממני והתברגתי די בקלות לתוך העניין", ממשיך בודגוב ומוסיף ש"הגיטריסטים עשו את העבודה באלבום הזה, אבל יש שם יותר סקסופון (של אמיר גבירצמן, א"ש) מאשר גיטרות, אולי כי איימנו על מישהו", הוא צוחק.
"הסאונד של הגיטרות עם ה'דיגידיגי' ומקצב ה-1/16 נוצר מהרצון למצוא תנועה פנימית", מסביר המעבד רנרט, "הגיטריסטים המסכנים עבדו פה הרבה כדי להחזיק את הטקסטורה. רצינו לנגן בלייב כל הזמן, אבל זה לא היה פשוט. הייתה להקה גדולה באולפן והציוד לא אפשר לכל נגן לקבל את הבאלנס שלו, ושלמה היה בתא ההקלטה שלו. מההקלטות אני זוכר בעיקר את הווליום החזק באוזניות. היו שירים שרצנו עליהם מהר וכאלה שניסנו לפצח במשך יום שלם, כמו למשל 'ארץ חדשה'", הוא ממשיך. "נתקענו איתו ואז לואי אמר לי להיכנס לבית של שלמה ולשמוע את התקליט של ברוס ספרינגסטין שהיה שם כדאי למצוא את הטמפרמנט המז'ורי, ותוך כמה דקות היה לי את הליין הזה". רנרט אומר שהרוח של "הבוס" הייתה פחות נוכחת באלבום, ושהיא השתחלה להם בהדרגה בעיקר בהופעות. "הופתעתי מזה שהקהל שר את כל השירים שהיו מורכבים ולא תמיד מובנים או קליטים, כאילו שאנשים הגיעו מבית ספר שבו לימדו אותם את האלבום".
נקודת מפנה גם בשביל ארצי
גם הגיטריסט עמוס עבר הדני, זוכר את ימי "חום יולי אוגוסט" כחוויה מאוד חיובית. הוא כבר ניגן עם ארצי ב"לילה לא שקט" ואפילו היה לצידו ב"גבר הולך לאיבוד", אבל "פה זה היה אחרת", לדבריו. "העבודה הייתה הרבה יותר ארוכה ומורכבת, אבל הייתה כימיה טובה בין הנגנים, שאז היה להם משקל גדול בהפקה. החזרות נמשכו ארבעה חודשים, כי השירים הגיעו בצורה מאוד גולמית והיה צריך לסדר אותם מבחינת ההרמוניה והמסגרת הקצבית. כשהגענו לאולפן ניסינו להקליט בלייב, אבל אחטא לאמת אם אגיד שכולנו גם הצלחנו לעשות את זה, כי זה היה מאוד קשה לביצוע עם האמצעים הטכנולוגיים אז. גם אחרי זה, על הבמה, המטרה הייתה שהאלבום יישמע מדויק כמו באולפן".
היה ברור אז שזה עומד להיות אלבום כפול?
"נראה לי שכן, כי שלמה הגיע עם כמות עם אדירה של שירים. חשבתי אז בעיקר מבחינת ההפקה של השירים ואם המוזיקה תדבר, ופחות התייחסתי למילים. בהמשך הבנתי ששלמה לקח סיכון גדול עם הטקסטים פה, כי הוא שם את הלב שלו. זו הייתה הצלחה ענקית מהרגע הראשון ואנשים אהבו את זה. גם בשביל שלמה זו הייתה נקודת מפנה - 'יולי אוגוסט' היה 'לילה לא שקט' על סטרואידים".
רובס: "למרות שהיו המון שירים, לא דובר בהתחלה על אלבום כפול. אבל מהרגע הראשון הרגשנו שאנחנו עושים כאן משהו מיוחד ובאופן כללי קצת אחר. היה איזשהו קונספט בסיסי עם הרעיון של הגיטרות של יו2 ומה שבריאן אינו עשה שם, הגיטרות והבס של מיכה מיכאלי ביחד עם העיבודים של עדי בנו צבע מוזיקלי מאוד ברור לאלבום. הייתה תחושה שאנחנו עושים משהו מכונן במוזיקה הישראלית, אבל העבודה לא הייתה קלה. ללואי היו רעיונות בראש שהנגנים היו צריכים להוציא אותם, וגם הוא היה חייב להתאים את עצמו למה שהוא שמע בחזרות. היו קלאשים בינו לבין שלמה. שניהם אנשים מאוד דעתניים וגם לנגנים היו דעות, אבל אני לא זוכר שהיו פיצוצים. לדעתי שניהם קצת נהנו מהוויכוחים ההם כי הם עזרו לשירים להתחדד".
7 צפייה בגלריה
דני רובס: "מהרגע הראשון הרגשנו שאנחנו עושים כאן משהו מיוחד". מימין: רובס, נורית גלרון ושלמה ארצי
(צילום: צביקה טישלר)
המתופף מאיר ישראל, שהצטרף לארצי במהלך העבודה על האלבום "לילה לא שקט" בעקבות פניה מלהב ונשאר לצידו עד היום, אומר ש"השירים מ'חום יולי אוגוסט' הפכו ליותר טובים ורוקיסטיים עם השנים, כמו למשל הסולו שיש לי בשיר הנושא, שלא היה קיים במקור". ישראל מספר שהוא מאוד נהנה מהנגינה באלבום ובסיבוב ההופעות, ומוסיף שהופתע לטובה מהאופן שבו הקהל קיבל את השירים. "היום הרבה יותר כיף לי לנגן אותם. כשהקלטנו את האלבום לפני 35 שנה היינו במקום מסוים וניסינו להקליט אותו בצורה מאוד מסוימת, אבל באופן טבעי, לאורך השנים הבמה נתנה לשירים האלו חיים אחרים והם משתנים והולכים עם החיים כי גם אנחנו לא עוצרים", הוא מוסיף.
אל האלבום הכפול הזה - ובאופן יחסית חריג בגוף העבודות של ארצי - נכנסה גם הפוליטיקה. "חום יולי אוגוסט", שנכתב ברקע האינתיפאדה הראשונה, הציע שני שירים שהביטו בכאב על המתרחש מעבר לקו הירוק. ב"ארץ חדשה" הפותח ארצי שואל "יש לנו ארץ למה עוד אחת". ב"עבד הממהר", הוא משלב את "הזמן הצהוב" של דויד גרוסמן, שר בצער ש"איך השמיים שלכם הם כמו שלנו, הם כמו של עוד", וחוזר על המסר ש"עוד לא למדנו כלום, כך התברר", גם כשעבד כבר לא ממהר לשום מקום. רק לאחרונה הזמר ספג ביקורת על כך שלא התבטא בנוגע למצב הפוליטי במדינה, ובמהלך הופעתו העיד בהתבטאות שנחשבת לנדירה, שהוא חרד למתחולל במדינה. "תמיד חשבתי שהדעות שלי נמצאות עמוק בתוך השירים שלי", הוסיף. ואכן, כשהפוליטי והאישי התערבבו ב"חום יולי אוגוסט" של ארצי - שלא היה היחיד שעסק אז בסכסוך הישראלי-פלסטיני - זו הייתה הצלחה אמנותית ומסחרית אדירה.
"שלמה היה הכי חשוף כאן", מסביר רובס. "הוא מדבר על דברים עמוקים ושנויים במחלוקת, כמו ב'ארץ חדשה' שנכתב אחרי שהוא קרא את 'בדרך לעין חרוד' הדיסטופי של עמוס קינן, אבל הוא שומר את זה במסגרות שלמאזין יהיה קל לעכל. אני לא בטוח שמאות האלפים שקנו את האלבום וראו את ההופעות העמיקו בכל הניואנסים. זה לא פשוט לשיר שיר שואה מול 25 אלף איש, אבל על הבמה הכול נשטף בסאונד ובצבע הכובש של ארצי. הוא השקיף מהצד על הדברים קצת כמו עיתונאי שמדווח, ובגלל שהוא עשה את זה בכזאת חוכמה ורהיטות, אנשים הקשיבו לו".
7 צפייה בגלריה
שיר הנושא ו"לב שבור לרסיסים" הם ניסיון לטפל בפוסט-טראומה של החוזרים מהקרבות. שלמה ארצי
(צילום: ארכיון דוד רובינגר)
וגם המלחמות נמצאות כאן. ארצי, שהיה בן 38 בעת כתיבת האלבום, נזכר פה במלחמת ההתשה שבמהלכה התגייס לתותחנים ומשם עבר ללהקת חיל הים. כחייל מזמר הוא לכאורה לא היה צריך לעמוד בקו האש הראשון, אבל הוא נדרש לשיר בפני הלוחמים המאובקים שישבו בתעלה וגם חברי ילדותו היו אז במדים. שיר הנושא (שנקרא במקור "הפלוגה") ו"לב שבור לרסיסים" ("מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה בר מרוחק"), הם ניסיון לטפל בפוסט-טראומה של החוזרים מהקרבות, ולכאוב על אלו שלא ישובו ("הולך לרקוד עם חיילים מתים בתוך הלב"), גם מימי ההתשה וגם לאחר השבר הגדול של מלחמת יום כיפור. גם מלחמת העולם השנייה נוכחת בשירים על הוריו. ארצי, שבוחן מחדש לאורך האלבום את תרבות השכול, שר בשיר החותם, "כמו חצר גדולה" על מלחמה נוספת מימי בן גוריון ("ומאז תנועת צבא בדרך היא סימן למלחמה, ותנועה בחדר היא סימן חיים").
סאונד כבד שאינו מתיישן
לא רק החום ב"יולי אוגוסט" היה כבד מאוד, גם העומס הרגשי על יוצרו היה עצום בתום ההקלטות, והוא נסע עם להב ללונדון כדי לא להיות כאן כשהאלבום ייצא. עשרות אלפי העותקים שכבר הודפסו מהאלבום המתינו בשלווה במחסני חברת "הד ארצי" שתכננה למכור את האלבום בחג הפסח באותה השנה. אבל אז ארצי הגיע בוקר אחד לביתו של להב ואמר לו שהוא לא אוהב את השירה שלו באלבום כי היא חזקה מדי. להב לא בטוח היום אם הוא הסכים אז עם ארצי בעניין, אבל הוא הגיע לטכנאי יעקב מורנו, שישב באולפני טריטון, במטרה לעשות מיקסים מחודשים לשירי האלבום.
7 צפייה בגלריה
נדרש לשיר בפני הלוחמים המאובקים שישבו בתעלה וגם חברי ילדותו היו אז במדים. שלמה ארצי
(צילום: ארכיון דוד רובינגר)
מורנו זוכר שלהב השמיע לו את התקליט ושאל לדעתו. "אמרתי ללואי שזה לא נשמע כמו מיקס סופי, ואם הם רוצים לשנות משהו אני חייב לשמוע את כל הערוצים המקוריים כדי לדעת מי נגד מי שם. האלבום הזה הוקלט בלייב, כולל השירה של שלמה, ולפי זה בחרו את הטייקים. בדיעבד זה גם מה שגרם לבעיות במיקסים. הבנתי שאם אני משתלט על השירה והנמוכים אני בדרך הנכונה. ביקשתי שיפנו לי שני ערוצים בכל שיר ובחרתי איזה ערוצים להעיף, והתחלתי לעבוד".
מורנו, שעבד אז על אלבום של אריק איינשטיין, אמר ללהב ולארצי שהוא זקוק ליום עבודה לכל אחד מ-15 שירי האלבום. הם ענו לו שיש לו שבוע, כי האלבום חייב להיות בחנויות בפסח. "עבדתי בקצב מטורף, 48 שעות באולפן ואז שמונה שעות מנוחה. השיר האחרון שעבדתי עליו היה 'או שזה הזמן', והרגשתי שאני כבר מת. פחדתי לשלוח יד לקופסה של הסיגריות שהייתה לי על הקונסולה כי חששתי שאפול מהכיסא. לואי עודד אותי כל הדרך, אבל שלמה נעלם ביום הראשון ולא ראיתי אותו יותר, כנראה בגלל משהו שהערתי לו עליו. זה מה שהציל את האלבום, כי אם הוא היה נשאר באולפן כנראה שעד היום הייתי עושה את המיקסים", מורנו מחייך היום.
"אחרי שסיימתי עם המיקסים הם שלחו את זה לאולפני אבי רואוד בלונדון לחיתוך, וכשזה חזר הם הדפיסו עוד 40 אלף עותקים שנבלעו תוך שבועיים בגלל הביקוש", הוא ממשיך. "אבל בגלל שהיו חסרים עותקים בחנויות התקליטים 'הד ארצי' לקחו את העותקים הישנים עם המיקסים המקוריים ושלחו גם אותם לחנויות. הם חשבו שכנראה אף אחד לא יבחין בהבדל, והיה להם חבל על הכסף כי התקליטים -שכל אחד מהם עלה איזה עשרה דולר - שכבו כמו גופות במחסנים, ככה שבדיעבד הבנתי את הצעד השיווקי שלהם".
35 השנים שחלפו מאז הימים שבהם "חום יולי אוגוסט" הוקלט ויצא, עשו לו רק טוב. ארצי ממשיך לבצע לא מעט שירים מהאלבום בהופעות, וגם חלק מהשורות שהוא כתב אז, כמו למשל "חצי עולם שונא חצי", מעידות על החוש הנבואי של הזמר. האלבום בהחלט עומד יפה במבחן הזמן, אך משהו בכל זאת השתנה אצל ארצי עם השנים - לא באגף ההצלחות, אך בהחלט בעומק היריעה ובמגוון הנושאים שעליהם הוא נכון לכתוב.
פיטר רוט, שניגן עם ארצי במשך כמה שנים - ואוהב עד היום את האלבום "חום יולי אוגוסט" שיצא כשהוא היה בן 14 - מציין ש"הטמפו של השירים עלה עם השנים בהשוואה לאיך שהם נשמעו בתקליט, אבל ככה זה עם להיטים - הם נהפכים לסוג של שירה בציבור, גם אם הטקסטים כבדים, כי הם כבר חלק מה-DNA של החברה.
7 צפייה בגלריה
רוט: "'חום יולי אוגוסט' הוא אלבום אמיץ וחסר פשרות של זמר ששם את הקרביים שלו על השולחן". פיטר רוט ושלמה ארצי
(צילום: יריב כץ)
"'ארץ חדשה', 'חום יולי אוגוסט', 'נבראתי לך' ו'תחת שמי ים תיכון' היו בכמעט כל הופעה, ואת 'טלפני טלפני' הוא נתן לי לשיר ומאוד פרגן", ממשיך רוט. "מאוד רציתי להכניס גם את 'או שזה הזמן' שמאוד אהבתי ועשינו אותו פעם בהופעה בזאפה, ובהופעות חורף קטנות יותר עשינו גם את 'היית איתי הרי' ואת 'לב שבור לרסיסים', ואלו שירים של יותר מחמש דקות עם טקסטים לא קלים. 'חום יולי אוגוסט' הוא אלבום אמיץ וחסר פשרות של זמר ששם את הקרביים שלו על השולחן. אלבום מאוד מרגש שהכבדות שלו עושה לו טוב. ולמרות שהוא כפול - ועם סיכון כפול, כל השירים פה הם אסים. הסאונד שלו לא התיישן והוא עדיין נשמע פגז".
