כיממה לאחר שהלך לעולמו בתום מאבק במחלת הסרטן, הלוויתו של השחקן רמי הויברגר התקיימה היום (שישי) בבית העלמין ירקון.
"היית יכול לעשות התלמדות לכל האבות בעולם". בנו טל סופד לו
(צילום: עידו ארז)
"אבאל'ה, זה מוזר להיפרד", אמר בנו טל, "חשבנו שאתה כבר חסין. מה זה חשבנו? כמעט ידענו את זה. הוא יכול הכול אבא - ככה גדלנו; לקלוע לסל מהשלוש, לתפוס דגים עם הידיים, לרוץ אחרי גנבים ולתפוס גם אותם עם הידיים. אבא שלא רק היה יכול הכול, אלא כל דבר שהוא עשה היה מאהבה, במסירות ובנחישות שלא יצא לי לראות כמותה. האבא שלי הזה היה איש כל כך מיוחד, ובמזל וכמתנה או שליחות הוביל את עצמו למקצוע שבו יוכל לחלוק את זה עם כל העולם. והיום בפורום הזה, אני בטוח שיש הרבה אנשים שזכו ממנו למתנות אישיות קטנות שהם ייקחו איתם לכל החיים. אבל בתחרות הזאת אנחנו מנצחים, הילדים שלו. איזה אבא היית, אם רק היית יכול לעשות התלמדות לכל האבות בעולם, היינו חיים בעולם כזה טוב.
"בכיתה ח' היינו צריכים לכתוב תסריט בכיתת קולנוע, וכל הדרך הביתה הייתה לי מועקה משונה. נכנסתי הביתה, הסתכלתי עליכם - אמא נועה ואבא רמי - ואמרתי לכם: 'זה פשוט לא פייר, אבא שלך היה בשואה, אבא שלך עזב אותך לאמריקה, שניכם אמנים מיוסרים עם סיפורי חיים שנוזלים לכם מהאוזניים. ועל מה לעזאזל אני אכתוב תסריט?'. שקעתי לחיפוש מעניין של משמעות וקונפליקטים של ילד עם ילדות בורגנית לתפארת. אז המשאלה אולי התגשמה ונהיה לנו בזמן האחרון מעניין מדי, אבל כמו שאמרת, זה לא בא סתם. הראית לי את הדרך הכי טובה להיות בן אדם טוב ומעניין, ולהתמודד עם כל מה שלא יבוא. וכל מי שהיה לידך בשנים האחרונות, כשהיה לפעמים קצת קשה, הבין שהוא זוכה בך מחדש. בסוף הבנת שלא בהכול צריך להילחם. הבנת שאם הצלחת להיות גם אדם כל כך כישרוני וגם אבא למופת, אז בעצם הגשמת הכול.
"גם במרפסת בשיבא אמרת לי, 'טלטול, לא הייתי משנה דבר מהמסע הזה. לא מהדיכאון, לא מהמחלה. זה שיעור שהייתי צריך לעבור. אני הבנתי שיש לי הכול ושאוהבים אותי ושאני יודע גם לאהוב. תודה על הכול, אבא. אני זכיתי. תודה לאחים שלי, אתם הדבר הכי חשוב לי בעולם, ואני כאן ולעולם תמיד בשבילכם. אבא הלך מאיתנו מאושר ומוקף באושר והגשמה. אני בטוח ומשוכנע".
"איזה אבא היית", המשיך בנו אורי. "כמות הפעמים שנפעמתי מטוב הלב שלך לעולם ולאחרים. לפני הכול לימדת אותי מה זה להיות בן אדם. כשהייתי ילד אמרת לי שאתה אוהב אותי יותר מאת עצמך. זה היה נחמד מאוד לשמוע, אבל אחרי כמה שניות התערערתי וביקשתי שיחת בירור. הייתי חייב שתאהב את עצמך יותר מהכול. לימדת אותי על החיים, על נפש האדם, על להילחם שיהיה הכי טוב בחיים האלה. נלחמת לא מעט כדי שיהיה לך טוב. גם על האופטימיות לימדת אותי, אתה חלק מחיי ותמיד תהיה. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, אוהב אותך אבא שלי".
דנה יהלומי, אם בניו אדם ואסא, נפרדה ממנו בהלוויתו: "בתקופה האחרונה, כשהייתי חייבת למצוא את המילים להכין את הילדים, אמרתי לאדם: 'אבא חי המון'. רמי, חיית המון. היה בך יצר מטורף שרצה להרגיש הכול. היית מראה לילדים שלנו איך ביס של אבא זה ביס של שלושה או ארבעה אנשים. כשאהבת אהבת כל כך - עד שלא היה יותר מקום בחדר. הייתה לך את האמת שלך והיית קנאי לה, לריב איתך זה סיוט שאי אפשר לצאת ממנו. לפני 13 שנה הכרנו, זאת הייתה אהבה ענקית. בשנים האחרונות כשהיה קשה ניסיתי לחזור להתחלה, באמת שלא הייתה לנו ברירה, זה היה מגנט שאי אפשר להתנגד לו.
"אדם ואסא המתוקים והיפים והשמחים והרגישים, אדם ואסא רכים, הם צעירים מדי מכדי להיות יתומים. אני מפחדת שהזיכרון שלהם אותך יהיה של השנים האחרונות, של המחלה. השארת מאחוריך משפחה, תמיד אמרת שזה הדבר שאתה הכי גאה בו. הם פחדו שתמות, זה היה פחד מוות, ואין דרך להחזיר את מה שהם איבדו. אני מבטיחה שאני אגדל אותם באהבה ובמסירות אין קץ, ושאשמור עליהם גם בשבילך. אסא אמר לך שזה בסדר, כי אתה כבר בתוכו. רמי, אתה חי בתוכנו".
"השבוע האחרון היה קשה מנשוא", אמרה גיסתו מיכל. "נכנסת לשינה ארוכה. ניסיתי להשאיר אותך איתנו, וניתנה לי מתנה של שעות ספורות. אתמול כשישבתי איתך ביקשתי ממך להניח לגוף, לשחרר. ושם ברוך, בשקט, כך הלכת, פני מלאך, שלוות אמנים. רמוצ'קה, שובב יקר. היית איש אשכולות של אמת. בכל תחום שנגעת בו, היית נוכחות שלא דומה לשום דבר אחר. אל המחלקה הארורה כבר לא נחזור, וגם לא למרפסת שהיתה לנו לבית שני. אבל השיחות, הזכרונות, השירים והאהבה שנולדה שם, ילוו אותנו כל חיי".
כ-200 איש הגיעו ללוות את השחקן והבמאי בדרכו האחרונה. בין הקולגות והחברים שנכחו במקום ניתן למנות את ששון גבאי, שי אביבי, מוני מושונוב, נועה קולר, אמיר שורוש, דובר קוסאשווילי, מיקי לאון, אלי דנקר, צח שפיצן וכן את בני משפחתו.
מוקדם יותר היום התקיים טקס אשכבה בתיאטרון הלאומי הבימה. מאות אנשים נכחו במקום שהיה פתוח לקהל הרחב ומילאו את האולם, כשהמספידים באירוע היו דביר בנדק, דב נבון, ריקי בליך, עידית טפרסון, אסנת פישמן, שרה וינו-אלעד ואילן רונן, כמו גם בני משפחה וחברים נוספים, וכן להקת ג'ירפות שביצעו את השיר שאהב, "יש לי חור בלב בצורה שלך". עוד בין אלו שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון נמנו חנה אזולאי הספרי, דורית לב-ארי, נעם סמל, חני פירסטנברג, אורי הוכמן, ישי גולן, נורמן עיסא ורבים נוספים.
דב נבון, חברו עוד מימי הלימודים שכיכב לצידו ב"החמישייה הקאמרית", נפרד ממנו: "לרמי היה אי סודי, שהיה נוסע אליו ורציתי לנסוע אליו גם, שאלתי אותו על זה. הוא הסכים בסוף. שאלתי אותו: 'מה עושים שם? ספר לי, שאדע לאן אני נוסע'. והוא אמר 'כלום'. אמרתי: 'טוב'. אירגנתי את המשפחה, לא היה לי מה לספר להם, כי לא עושים שם כלום. טסנו לסנטוריני, משם עולים על מעבורת, יש ים אנשים, מגיעים ויורדים אנשים. אני שואל את רמי: 'פה?', הוא אומר: 'לא, לא פה'. בסוף מגיעים לאי והדלת נפתחת והוא אומר: 'יורדים'. זאת הייתה חופשה פסיכית. למדתי שם משהו שרמי ידע - לא לפחד מהכלום. כי הכלום היה מלא.
דב נבון מספיד את חברו רמי הויברגר ז"ל, בטקס האשכבה
(צילום: עידו ארז)
"שיחקנו פה את 'מחכים לגודו' ויש סצנה שאני נרדם ואני מתעורר ומשתולל. באחת ההצגות כשאני מתעורר, ברח לי נאד, ורציתי למות. בשורה הראשונה קלטו את הנאד והתחילו לצחוק, והסתכלתי על רמי במצוקה, ואמרתי: הוא ישמור עליי. הוא הסתכל על הקהל ועשה תנועה מדגישה, אני רציתי להסתיר והוא לא - גם על הבמה, וגם בחיים. הוא היה דוך.
"רמי, בחיים לא חשבתי שאהיה במעמד הזה של להספיד. נמנעתי. והנה עוד פעם אתה דוחף אותי לעשות את הדבר הנכון למרות הפחד. אני אוהב אותך ותמיד ידעתי שאתה אוהב אותי. פגשתי אותך על הבמה בסטודיו של ניסן נתיב, ומיד התאהבתי, וגם קינאתי. ידענו דברים עמוקים והשתמשנו אחד בשני. רוב הזמן נהניתי מהמורכבות בך, הרגשתי הכי מוגן לצידך. בתקופה האחרונה, השמיים הובילו אותנו להתקרבות. שוב היינו מפוכחים, צלולים, עם האמת, גם כשהיא כואבת. שנינו היינו אמיצים. תקשיב, מתוק שלי, אתה באמת אירוע יוצא דופן. יהלום לא מלוטש. זכיתי להיות חלק ממך. חפרנו אחד לשני ולימדנו אחד את השני בית, חברות, הורות. לימדת אותי. רמי אני מת עליך ואני אתגעגע אליך".
"רמי העז לגעת בקצוות שרובנו לא מעיזים", ספדה לו השחקנית ריקי בליך, שהכירה אותו בהצגה בהבימה וגם הייתה בעבר בת זוגו. "הוא נסק לפסגות של הומור. הוא היה הכי מצחיק והכי אפל. הוא נגע בנעלה ובנלוז. בפסגות ובתהומות. עם רמי הכול היה מותר להגיד, על הכול היה מותר לצחוק. והחיים היו תמיד על סף תהום, או שניפול, או שנמריא. ובגלל זה לעבוד איתו על הבמה היה הדבר הכי מרגש - כי זה תמיד היה מסוכן, אסור היה לזייף איתו ולתת פחות ממאה אחוז. הוא דרש לשאוף לאמת, לכנות, לאומץ. הוא חייב אותי לגעת בבשר החשוף.
"הלימוד הזה באמת שינה את חיי ולא רק מקצועית. הוא אמר לי, 'אנחנו השחקנים לא מזדקנים, לכולנו יש פרצופים של ילדים, זה בגלל שיש לנו נפש מטומטמת וילדותית'. אני מקווה שאני מדברת בשם כל השחקניות והשחקנים שעבדו איתו - תודה על האתגר והרף הגבוה. תנוח בשלום, רמי יקר. כל כך מגיע לנפש שלך לנוח בשלווה בלי פיצוצים. יש לי רק אהבה בלב אליך. לעולם לא נשכח אותך".
"רמי גדול ממני בשמונה שנים", אמר אחיו גל על הבמה. "כשאני הייתי ילד, כמתבגר וגם אחרי, הוא תמיד היה נראה לי גדול מהחיים, בלתי מושג. העוצמה שלו היממה אותי, בשלב מסוים בלי להבין את זה, התחלתי לנסות להיות הוא. רציתי גם לקבל את ההילה הבלתי מוסברת הזאת שקרנה ממנו. אבל כמה שלא ניסיתי, תמיד הרגשתי שאני זיוף והוא המקור. קנאה עצומה ונוראה. התסכול הקיומי הזה שלי הביא אותי לתחושות כעס איומות כלפיו, שהובילו לנתקים בינינו.
"יום אחד התברר לי שלגוף יש גבול, וכשהייתי צריך לבנות מחדש את עצמי הגיע החיבור עם רמי, מה שהיה צריך לקרות מההתחלה. ואני מאמין שאם זה היה קורה מהתחלה אז גם רמי היה במקום אחר עם עצמו. מה שגיליתי בתקופת ההתקרבות בינינו, ששיאה הגיע בתקופת המחלה הארורה, גיליתי שהעוצמה של רמי נבעה מחוסר קבלה עצמית איום ונורא. דומה למה שגם אני חוויתי בעברי. וכמו ההתפרקות שאני חוויתי, גם רמי הצליח להשיל מעליו את חליפת העוצמה. כשהוא קיבל את כמויות האהבה, זה הימם אותו. 'אנשים שאני לא מכיר אומרים לי כמה הם אוהבים אותי ומעריכים אותי', הוא אמר לי במחלקה האונקולוגית, ואמר שם: 'אני בגן עדן'. בערוב ימיו רמי השלים עם עצמו, הוא היה שליו ומאושר כפי שלא האמין שאי פעם יהיה".
"חשבתי איך נפרדים מרמי בסגנון שלו, והסגנון שלו היה להיעלם", אמר דביר בנדק על הבמה. "אני לא איעלם, אני אדבר כמה דקות. התאהבתי ברמי לפני 25 שנים. הוא ודבל'ה (נבון) הגיעו לעשות חזרות ל'שתי טיפות מים' ואני ישבתי בחושך והתפעלתי ולמדתי. אני רוצה לדבר על הפרידה שלנו המקצועית, זה לא היה לגמרי מקצועי. נסענו לחודשיים של צילומים בלונדון, של 'גולדה', אני לא תיארתי לעצמי שאהיה הפיליפני של רמי. לא ידעתי. היו סימנים שקשה לו עם טכנולוגיה אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך.
"הדיילת בטיסה ביקשה ממני שאשמור עליו, הוא היה צריך להפעיל אפליקציה ולא הצליח, והתחיל לצעוק. הוא לקח טרולי, אמר שהוא לא צריך כלום, זאת היתה נסיעה לחודשיים. הצלחתי להוציא אותו בחודשיים פעמיים מהמלון, פעם אחת הוא נרדם שם במסעדה. הוא לא התרחק מהמלון כי הוא פחד שהוא לא יצליח לחזור.
"הטיפול המסור שהוא דרש, לקח המון תשומת לב. הוא תמיד דפק בדלת של החדר במלון, לא השתמש בוואטספ. היה לנו האפי-אוור כל יום בשש, שותים נגרוני בכפולות. ואז הגענו לסט, ושם הוא היה האיש הכי חד שפגשתי בחיים. נמצא שם בשבילך, נותן, נמצא שם בשבילך. הוא הקפיד להיות פרטנר נפלא, וזה היה מעורר השראה. אני אוהב אותו מאוד. אני מצטער על האובדן שלכם, של כולנו. ינוח בשלום, אומרים".
"רמי היה חתיכת הר געש", ספד לו איתן צור, במאי "החמישיה הקאמרית". "מצד אחד התפרצות של הר געש זה מחזה מרהיב, אבל גם מסוכן ומאיים. לעמוד ולדבר רק על היופי של הלבה והצבעים, בלי לדבר על הסכנה והאימה זה לחטוא לאמת. לחטוא לרמי. לעמוד פה ולדבר על זה שהיה שחקן גאון, פנומן, זה כמו להגיד שיש שמש בחוץ, או שביבי הוא ראש ממשלה. את היופי המהמם של רמי, וגם את הסכנה שבו, פגשתי כבר בכיתה ו', בשבט הצופים לא רחוק מפה. רמי כבר אז היה מצחיק ופרוע, עושים חיקויים. רמי עשה חיקוי של מתי כספי, שהיה כל כך מדויק, שאמרתי לעצמי, שהוא יהיה שחקן.
"היינו הולכים לאכול בשוק בצלאל או בכרם, והתחילה התחממות עם צעירים שישבו לידנו. חשבנו שיתחילו מכות. ורמי תפס אותי חזק ביד ואמר: 'בוא נלך מכאן עכשיו, לפני שאני מתפוצץ'. ושתי התמונות האלה, ההכרה בכישרון שלו, וגם ההבנה של סכנת ההתפוצצות, ליוו אותו בהמשך", אמר בדמעות. "כך גם הברק, העומק, האבא שהוא היה והחבר שהוא היה, וגם המאבק המתמיד שלו בלבה, והייסורים הכנים שהוא חווה, אחרי כל הפעמים שבהן לא הצליח לשלוט בלבה.
"אני אסיים בווידוי, הסוד של איך להיחשב במאי טוב בלי לעבוד קשה, זה לעבוד עם שחקנים כמו רמי. זה מעט עבודה, כי אין בדרך כלל דיונים על מה קרה לדמות בילדות. תגיד אקשן וזה כבר שם. אולי זה נבע מהפצעים שלו, אני לא פסיכולוג. תנוח רמי בשקט ובשלווה, וגם תשתולל מדי פעם אם בא לך".
"איך נפרדים בפשטות מאיש כל כך מורכב?", אמר השחקן והמדבב אלון אופיר, שגם נפרד ממנו בשיר. "שילוב נדיר של אינטלקט, רגש, יצר. זאת פצצה רבת עוצמה. שחקן אמיתי, כמו פעם, כמו בתקופות הקדומות של האמנות שלנו. נתת לי להרגיש שאנחנו חלק מאיזו גילדה עתיקה. אני מקווה מעומק הלב שכמו שכיבדת את הגדולים לפנינו, גם אנחנו נדע לכבד. רמי, הקרב שלך נדם, אני מקווה שאתה לעד שליו, ושתדע שאני תמיד אוהב".
18 צפייה בגלריה
ג'ירפות בביצוע "יש לי חור בלב בצורה שלך", טקס האשכבה לרמי הויברגר ז"ל
(צילום: דנה קופל)
גם הבמאי אילן רונן נפרד מהויברגר: "מה שמאפיין את רמי זה ההליכה עד הסוף. לרמי יש את הדימוי של טורק הדלתות ומתעמת עם הממסד, אבל זה לא תמיד נכון. הוא היה בהבימה קרוב ל-15 שנה, וברגע שהוא עלה לבמה - הוא היה מאושר".
הויברגר, מהשחקנים הבולטים בישראל, הלך לעולמו אתמול (חמישי) בבית החולים לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא היה בן 61. הוא נודע בעיקר בזכות השתתפותו בתוכנית המערכונים המיתולוגית "החמישייה הקאמרית", והופיע בתפקידים בולטים בסרטים ובסדרות כמו "מבצע סבתא", "הבורגנים", "בטיפול", וכן בסרטים הוליוודיים כמו "רשימת שינדלר" ו"גולדה".
פורסם לראשונה: 10:43, 29.08.25
