שנת 2025 הייתה אחת השנים המטלטלות והמדממות ביותר שידעה ישראל: חטופות וחטופים שבו לאדמת ישראל, המלחמה מול איראן, האש בצפון, האלימות בגדה והמאבק האזרחי בתוך הערים הגדולות - כל אלה עיצבו מציאות של חרדה, עמידה איתנה, וגם רגעי חסד אנושיים בין הסדקים. על רקע מציאות כזו, שבה האמת לעיתים מתערפלת מאחורי הצפת מידע ודימויים, תופס הצילום העיתונאי והתיעודי מקום מרכזי במיוחד - עדשה שמצליחה לעצור את הרגע ולחשוף את מה שחומק מן העין.
גלריה


גדי מוזס, חקלאי בן 81, נחטף לעזה ב-7 באוקטובר מביתו בקיבוץ ניר עוז. חמישה מבני משפחתו נחטפו, ובת זוגו, אפרת כץ, נהרגה בשוגג על ידי מסוק צה"ל, שירה על העגלה שעליה הובלו בדרך לעזה. בעת שחרורו מהשבי, לאחר 482 יום, אמר "אעשה כמיטב יכולתי כדי לשקם את ניר עוז" - ושב לשדות הקיבוץ. קיבוץ ניר עוז, 9 באפריל 2025
(צילום: זיו קורן, פולאריס אימג'ס, "ידיעות אחרונות")
בסוף השבוע הבא (שישי, 12 בדצמבר), תיפתח במוזיאון ארץ ישראל תערוכת "עדות מקומית 2025" - האירוע השנתי הגדול והחשוב בישראל לצילומי עיתונות. זו השנה ה-22 שבה מוצגת התערוכה, כשהמייסדת והאוצרת האחראית דנה וולפיילר-ללקין והאוצר איליה יפימוביץ' מביאים לקדמת הבמה את כוחו החברתי, ההיסטורי והאמנותי של הצילום המקומי. את צוות השיפוט של התחרות מרכיבים יפימוביץ', ניר אליאס, שגית זלוף נמיר, אילן יצחייק, נורית ירדן, ורדי כהנא, מיקי קרצמן, גיא רז וגיורא שלמי.
השנה הוגשו לתחרות כ-7,000 עבודות של 366 צלמות וצלמים, ומתוכן נבחרו 82 עבודות - וידאו, סטילס, תצלומים בודדים וסדרות - פרי יצירתם של 64 משתתפים. התערוכה, שתינעל ב-31 בינואר, כוללת גם את פרויקט הווידאו "עזה" - יצירה משותפת של צלמים ישראלים ועזתיים המתעדת את החיים ברצועה בתקופת הלחימה, ואת "עדות צעירה" שחוזרת לאחר הפסקה בת שנתיים, ושבה מוצגות עבודותיהם של 22 צלמות וצלמים צעירים. כמו כן, ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל יעניק השנה את פרס תמונת השנה ע"ש הצלם רועי עידן ז"ל, צלם "ידיעות אחרונות" ו-ynet שנרצח ב-7 באוקטובר בכפר עזה; בעוד פרס שומרים יוענק ליוצר הווידאו הנבחר על ידי שומרים - המרכז לתקשורת ודמוקרטיה.
"התמונות המוצגות בתערוכה מעידות על קיום שברירי בתקופה שבה האחריות השלטונית קרסה והדמוקרטיה נמצאת בסכנה. במציאות אכזרית של שכול ופציעות בגוף ובנפש, אל מול הניסיון לעוות את האמת לצרכים פוליטיים, מצטיירת חברה אזרחית שנאבקת על גילוי אחריות ולוקחת את גורלה בידיה", מספרת המייסדת והאוצרת האחראית וולפיילר-ללקין, ויפימוביץ' מוסיף: "כאוצר 'עדות מקומית 2025', בתקופה של מלחמה רב-זירתית נעתי בין שני תפקידים: צלם עצמאי שתיעד את המציאות הקשה מנקודת מבט אישית, ואוצר שבוחן את תמונת המציאות המתהווה דרך עבודתם של חבריי הצלמות והצלמים. בעידן של מצלמות מרובות, תפוצה מהירה ואמת עמומה, עבודת התיעוד של צלמי העיתונות מעמיקה את קריאת המציאות ואת ההתבוננות הביקורתית בה". אלה כמה מהתמונות הבולטות בתערוכה:


בקריאה נואשת לשחרור בנה החטוף מתן צנגאוקר עטתה עינב צנגאוקר הינומה שחורה במהלך טקס חתונה מבוים שנערך בכיכר החטופים בהשתתפות בת זוגו של מתן, שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי. ב-13 באוקטובר 2025, לאחר
738 ימים של מאבק ציבורי עיקש, זכתה עינב לחבק את בנה ששב מהשבי לאחר שנחתם השלב הראשון של תוכנית 20 הנקודות של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לסיום המלחמה. תל אביב, 17 באוגוסט 2025
(צילום: שיר טורם רויטרס )


תיעוד החודשים הראשונים לאחר שובה של שורדת השבי אמילי דמארי, שנחטפה ב-7 באוקטובר והוחזקה בשבי החמאס במשך 471 ימים. אמילי, שנפצעה ברגלה ובידה, שבה לישראל במסגרת הסכם לשחרור חטופים. עם שחרורה פעלה אמילי רבות למען שחרור חבריה לקיבוץ כפר עזה, גלי וזיו ברמן, שנותרו בשבי החמאס ושוחררו בהמשך. רחבי ישראל, ינואר-אוגוסט 2025
(צילום: אבישג שאר-ישוב, עבור "הניו יורק טיימס")















