אם מישהו שואל אותי, הרגע ההזוי של "הזמר במסכה" אמש (שבת) בכלל קרה בהפסקת הפרסומות: ישראל פוליאקוב ז"ל הגיע עם הבת שלו יעל לקנות אוטו בליסינג. תירגעו, זה לא היה הוא באמת. זאת הייתה רוח רפאים. ואפשר להתווכח אם זה מרגש או מקאברי או שניהם, במובן מסוים זה היה אפילו די מצחיק, אבל אי-אפשר להתעלם מהתזמון: צפינו בתוכנית שבה ההפקה עושה הכול כדי לתעתע בחוש השמיעה שלנו, אבל יש מצב שהגיע הזמן להפסיק לסמוך גם על הרשתיות.
מתוך "הזמר במסכה"
(באדיבות קשת)
ברוכים הבאים לעונה החמישית של "הזמר במסכה", שעלתה בקשת. הפורמט הבינלאומי שבו השופטים אמורים להתרכז טוב טוב ולהקשיב לקול של הזמרים כדי לנחש מי הם, אחרי שההפקה מעבירה את הפלייבק באוטוטיון, מקמפרסת אותו, מלמדת את המבצעים איך לשיר אחרת ממה שהם רגילים ועושה הכול כדי שלא יישאר שום דבר מהסגנון המקורי עד שהקול שלהם הוא הדבר האחרון שמזהה אותם, ואופירה אסייג צריכה להתחיל לפענח את שרירי התאומים.
אל אסייג מצטרפים העונה השופטים החדשים, שהזכיינית רכשה בחלון ההעברות הנוכחי: משה פרץ, בוגר שולחן השיפוט של "כוכב נולד", ובר רפאלי (שכבר עשתה קאט ווק על הבמה! איזה נס גלוי! מי יודע מה עוד היא תביא לשולחן?), מחליפים את סטטיק. האחרון ערק ל"דה ווייס אולסטארס" ברשת, שמתבססת בעצם על פורמט די דומה – מפורסמים שרים ומפורסמים אחרים צריכים לנחש מי הם על סמך הקול, רק מינוס האוטוטיון. אחר כך ההפקה מחלקת לשופטים דפים עם ניחושים והסברים לניחושים, והם מקריאים אותם ממש יפה, עד כאן הכול מוכר.
אבל כנראה שמישהו שם למעלה הבין שהמתח בשאלה "מי זה מי זה מי זה" הולך ונגוז, והחליט לתרום לנו את הפצצה מתחת לשולחן - עדן פינס, נמלת האש. פינס נתנה לצופים הצצה מזערית אל אחורי הקלעים של התוכנית אבל לשופטים אין מושג מי נמצא בפנים, אז זה לא שחסכו מאיתנו כמה פיות פעורים וקריאות תדהמה פרופורציונאליות לגמרי למעמד שלשמו התכנסנו. רק נתנו לנו הד סטארט קטן ותהייה גדולה: אם נעשים כל כך הרבה מאמצים להסתיר את הקול וגוון הקול של המתמודד, מה יותר חשוב בעצם? שהשופטים לא יזהו במי מדובר או שהמתמודדים יגיעו כמה שיותר רחוק?
בסופו של פרק הבכורה בעונה הודחה הברבורה, הלא היא מאיה בוסקילה, שאפשר לומר עליה הרבה דברים אבל זמרת גרועה היא לא. ולכן אין מנוס מלהסיק שלא מדובר בתקלה, הפורמט עובד בדיוק כמו שתוכנן: הקהל באולפן הוא זה שמצביע על ההדחות בזמן שהשופטים מתרכזים בדינמיקה ביניהם ובמחזה שמעלה השולחן, ומכיוון שמדובר בתחרות שירה שבה השירה היא הדבר היחיד שלא מתחרה בעצם, אי-אפשר להאשים את הקהל שמצביע על מה שהוא כן רואה, כלומר התחפושת. כמה שיותר צבעוני ונוצץ, יותר מושך את העין, יותר טוב.
מתוך "הזמר במסכה"
(צילום מסך: קשת)
ההסבר היחיד להדחה של אחת הזמרות היותר טובות שעלתה על הבמה של "הזמר במסכה" כבר הפרק הראשון, הוא שהנוצות שלה היו פחות משכנעות מהקול, בטח לעומת העוף המוזר, הפאשניסטה ואפילו הפה הגדול הגרוטסקי. ואם הקהל שהצביע באולפן הוא אותו הקהל שיצביע בקלפיות בעוד שבועיים, ייתכן שזה המידע מטריד ביותר שהתוכנית סיפקה העונה. אני רק מקווה שיעל פוליאקוב תביא את אבא שלה גם לקלפי, אחרי הכול אם אתה קונה אוטו בליסינג זאת ההוכחה הטובה ביותר שאתה קיים.
"הזמר במסכה" עברה דרך ארוכה, במסעה אל הפריים טיים הישראלי. מה שהתחיל מפורמט קוריאני קטן שסיפק לאמני עבר או שוליים הזדמנות לתת את הנשמה על המגרש ולהיכנס לתודעה הציבורית לעוד עשר דקות, יצא מכלל שליטה. היא הפכה לשואו עם תקציב תחפושות של ברודווי (לא רק פה, גם בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם) ולמפלצת פיצולים עם שמונה תוכניות בשבעה ימים (טוב, זה רק פה), והנחיה אגרסיבית שדורשת שנתפעם ונשתאה מולה אחת לשלוש שניות משל ראינו צלם בהיכל.
מתוך "הזמר במסכה"
(צילום מסך: קשת)
בדרך התוכנית איבדה את הדבר שעבורו היא נוצרה וגילתה שאין עם זה שום בעיה כל עוד יש נוצות. ב'קשת' מן הסתם איש לא יתלונן, אלא אם כן יקרה האסון שהוא עונה טובה של "הישרדות", ששוב תאתגר את הפורמט בטבלאות הרייטינג. לנו, הצופים נשאר רק להתרווח על הספה, אנחנו כבר יודעים לזהות את הסימנים: החורף, ידידיי, מתקרב.
