השחקנית הבריטית פולין קולינס, שהתפרסמה בגילום דמותה של שירלי ולנטיין על הבמות ובסרט באותו השם מ-1989, הלכה לעולמה בגיל 85.
משפחתה מסרה לכלי התקשורת כי קולינס - שהתמודדה עם מחלת הפרקינסון בשנים האחרונות - מתה בשלווה, מוקפת במשפחתה. "פולין הייתה המון דברים עבור המון אנשים, וגילמה מגוון של דמויות בחייה", כך לפי הודעת המשפחה, "נוכחות זוהרת, שנונה ומלאת-חיים על הבמה ועל המסך. הקריירה המפוארת שלה כללה תפקידים של פוליטיקאיות, אימהות ומלכות.
"היא תיזכר תמיד כאיקונית, נחושה, תוססת וחכמה - כשירלי ולנטיין, תפקיד שהיא הפכה לשלה לחלוטין. הכרנו את כל הצדדים הללו שבה, משום שהקסם שלה היה טמון בכל אחד מהם".
בני משפחתה הוסיפו שקולינס הייתה "אמנו האוהבת, סבתנו וסבת-רבתנו הנפלאה", כמו גם "אהבת חייו" של השחקן ג'ון אלדרטון. "חמה, מצחיקה, נדיבה, רגישה וחכמה - היא תמיד הייתה שם בשבילנו", כך לפי ההודעה, "לא יכלה לבקש פרידה שלווה יותר. אנו מקווים שתזכרו אותה בשיא כוחה - שמחה, מלאה אנרגיה - ותאפשרו לנו את המרחב והפרטיות להתמודד עם חיים בלעדיה".
קולינס, ילידת בריטניה, החלה את קריירת המשחק שלה בראשית שנות ה-60, ועשתה לעצמה שם על בימות התיאטרון. לקראת סוף העשור החלה לככב גם בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה, בין היתר ב"דוקטור הו". בראשית שנות ה-70 זכתה פולין לפרסום כשגילמה את המשרתת שרה בסדרה "על אדונים ומשרתים". בעונה השנייה הצטרף לקאסט גם בעלה, השחקן ג'ון אלדרטון.
קולינס זכתה לפרסום נרחב ב-1988 כאשר כיכבה במחזה-היחיד "שירלי ולנטיין" מאת ווילי ראסל בלונדון ולאחר מכן גם בברודוויי. תפקיד זה זיכה אותה בפרס לורנס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר, ובהמשך גם בפרס טוני.
ב-1989 יצא עיבוד קולנועי של "שירלי ולנטיין", ושוב קצרה קולינס שבחים, מועמדויות ופרסים על תפקידה. בין היתר זכתה בפרסי בפט"א וגלובוס הזהב, וכן הייתה מועמדת לאוסקר.
אחרי "שירלי ולנטיין" כיכבה קולינס בסדרת הדרמה Forever Green לצד אלדרטון, ששודרה מ-1989 ועד 1992. בקולנוע הפציעה קולינס בסרטים "עיר של אושר" (1992), "האומץ של אמא" (1995) ועוד, לצד מגוון תפקידים בטלוויזיה. ב-2006 חזרה קולינס להופיע בסדרת הריבוט של "דוקטור הו", שם גילמה את דמותה של המלכה ויקטוריה.
ב-2001 קיבלה קולינס תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE). היא הותירה אחריה את בעלה אלדרטון ואת ילדיהם ניקולס, קייט וריצ'רד. בצעירותה קולינס מסרה את בתה לואיז לאימוץ, ופגשה בה לראשונה רק כשללואיז מלאו 22. ב-1992 פרסמה קולינס ספר, Letter to Louise, אודות המפגש בין השתיים.
