שלושה ימים לאחר שהמשורר הפלסטיני מסעב אבו טוהא זכה בפרס פוליצר, נחשף כי בעבר הצדיק את טבח 7 באוקטובר והתבטא באופן אנטישמי. כעת, גם החטופה ששוחררה אמילי דמארי מגיבה לזכייתו ופונה ישירות למועצת הפרס.
"חברי ועדת פרס פוליצר, שמי אמילי תהילה דמארי. הייתי שבויה ברצועת עזה במשך כמעט 500 ימים. ב-7 באוקטובר הייתי בביתי, בדירת סטודיו קטנה בקיבוץ כפר עזה, כשמחבלי חמאס פרצו פנימה, ירו בי וגררו אותי מעבר לגבול לעזה. הייתי אחת מתוך 251 גברים, נשים, ילדים וקשישים שנחטפו באותו יום ממיטותיהם, מבתיהם ומפסטיבל מוזיקה.
"במשך כמעט 500 ימים חייתי בחרדה מתמשכת. סבלתי מרעב, מהתעללות ומהשפלה. הייתי עדה לסבלם של חבריי לשבי, ראיתי את התקווה הולכת ודועכת. וגם היום, לאחר ששבתי הביתה, אני נושאת את החושך הזה איתי בלב. חבריי הטובים ביותר, גלי וזיו ברמן, עדיין מוחזקים במנהרות הטרור של חמאס.
"דמיינו את הכאב וההלם שחוויתי כאשר נודע לי שהענקתם את פרס פוליצר למסעב אבו טוהא. מדובר באדם אשר בינואר האחרון ערער על עצם העובדה שהוחזקתי בשבי. הוא פרסם עליי פוסט בפייסבוק ותהה: "איך ייתכן שהנערה הזו נקראת שבויה?". הוא הכחיש את רצח משפחת ביבס, הטיל ספק בכך שאגם ברגר הייתה שבויה, והמעיט בחומרת הזוועות שהתרחשו. לא מדובר במשחקי מילים - מדובר בהכחשה בוטה של פשעים מתועדים.
"אתם מודיעים כי מטרתכם לכבד עיתונות אשר מקדמת אמת, דמוקרטיה וכבוד האדם. אך בבחירתכם להעניק פרס לאדם שמכחיש את האמת ומבזה את זכר הנרצחים — פעלתם בניגוד מוחלט לערכים האלה. אתם מבינים את משמעות המעשה שלכם? מסעב אבו טוהא איננו סופר אמיץ — הוא שווה-ערך למכחיש שואה בעידן שלנו. בהוקרת הפרס לאדם הזה, הצטרפתם גם אתם אל מעגל ההכחשה. זו לא שאלה פוליטית. זו שאלה של אנושיות. והיום, לצערי, כשלתם בה".
אבו טוהא זכה בפוליצר, הפרס היוקרתי ביותר בעולם העיתונות, בקטגוריית הפרשנות. הוא כתב סדרת מאמרים עבור "הניו יורקר" על החיים בעזה בצל המלחמה, ולפי מועצת הפרס זכה "על מאמרים המתארים את ההרס הפיזי והנפשי בעזה, אשר משלבים תחקיר מעמיק עם אינטימיות של זיכרונות אישיים, כדי להעביר את החוויה הפלסטינית של יותר משנה וחצי של מלחמה עם ישראל". אבו טוהא הגיב לזכייה ברשתות החברתיות ופרסם בחשבון ה-X (טוויטר לשעבר): "זכיתי בפוליצר. הלוואי שזה יביא תקווה, שזה יהפוך לסיפור".
בין מאמריו של המשורר שהביא לו את הזכייה - The Gaza We Leave Behind ("העזה שאנו משאירים מאחור") שפורסם באתר ב-7 באוקטובר 2024 -שנה אחרי הטבח, ומתאר את געגועיו למולדתו, ו"רקוויאם למחנה פליטים" העוסק בהרס של מחנה הפליטים ג'באליה, שם נולדו וגדלו סבו וסבתו. "ראיתי שני גברים נושאים גופה ללא ראש... הגעתי למראה של גיהינום - שטח של לפחות 2,500 מ”ר, ששוטח ובוער. מעולם לא חזיתי בהרס כזה", שחזר את ימיו במחנה בתחילת נובמבר 2023. "מבנים שכבר הופצצו מופצצים שוב. כאילו הכוחות הישראליים נוקמים במחנה עצמו - באמצעות מחיקתו".
עם תחילת המלחמה היוצר ברח מביתו שבצפון הרצועה למחנה הפליטים ג'באליה, ומשם ניסה להימלט עם אשתו ושלושת ילדיו לארצות הברית דרך מצרים. כיום הוא מתגורר בניו יורק.
בינואר, אחרי שחרורה של אמילי דמארי מהשבי בעזה, כתב עליה אבו טוהא ב-X. "איך ייתכן שהבחורה הזאת מכונה שבויה? (וכן, זה המקרה של חלק מהחטופים). זו אמילי דמארי, חיילת בריטית-ישראלית בת 28 שחמאס תפס ב-10/7. זהו ריאיון איתה בטלוויזיה הישראלית. על-פי הכתוביות בערבית, אמילי אומרת שהיא משרתת בגבול עם עזה. המראיין שואל אותה: 'איך אמא שלך ישנה בלילה?'. תשובתה של אמילי (וואו) היא: 'למרבה המזל, היא אנגלייה. היא לא יודעת את פרטי הדברים'".
אבו טוהא המשיך: "אז הבחורה הזאת נקראת 'שבויה'? החיילת הזאת, שהייתה סמוך לגבול עם עיר שהיא ומדינתה כובשות, נקראת 'שבויה'? ואחינו ואחיותינו, מורים, רופאים, עיתונאים, חקלאים ונהגי מוניות נקראים 'אסירים'? אנשים שחיים תחת כיבוש, פליטים זה עשרות שנים, נאבקים לשרוד מדי יום, וכאשר מוציאים אותם מתוך בתי-חולים ומקלטים בבתי-ספר – הם נקראים אסירים? שתלך להזדיין, השפה שלכם".
בפוסט אחר ב-3 בפברואר הוא תיאר את התצפיתנית אגם ברגר כ"רוצחת" לאחר שהגיעה לטקס סיום הקורס של אחותה בחיל האוויר
ב-21 בפברואר טוהא הטיל ספק בטענה הישראלית שלפיה מחבלי חמאס רצחו בידיים חשופות את שירי ביבס ושני ילדיה – כפיר ואריאל. "תתביישו לכם BBC, אתם מכונת תעמולה", כתב. "אם לא ראיתם שום ראיות, מדוע פרסמתם את זה? ובכן, זה מה שאתם – אנשים מטונפים".
