הסרט הדוקומנטרי על זאב רווח מתנהג כסרט רגיל: שחקן פורץ-דרך שהגיע משום מקום, כבש את המדינה ושינה את היחס שלה אליו ולסרטיו. הסרט על השחקן הענק הוקרן בפסטיבל דוקאביב גליל 36 שעות לפני פטירתו, והגעתו למסכי הטלוויזיה הוקדמה. מפתה להתמסר למבט הנוסטלגי שהסרט מציע, אבל יש בו גם סצנה שקשה להוציא מהראש.
מתוך ״ימים טובים - סיפורו של זאב רווח״
(צילום: באדיבות HOT, YES ויוניטד קינג)
"חוויתי אונס", אומרת חני נחמיאס על סצנת האונס המחרידה בסרט "בובה", אותו ביים רווח שאף כיכב בתפקיד הראשי (מדובר בסצנה שרווח לא השתתף בה). "בכלל לא שינה לי שאחר-כך יעשו קאט". אחר כך נחמיאס מתארת איך רווח נגח בה כי רצתה לעזוב את המחזמר "סאלח שבתי". למחרת היא פוטרה בגללו. "זה זאב רווח, זה אדם שהתהלך בעולם כמלך", מתארת נחמיאס.
הסרט של אלון גור אריה, עופר נעים ומשה אדרי מצליח להקיף את הקריירה העשירה של זאב רווח ולתאר את כל מה שצריך לדעת. צריך לשבח אותו על הבחירה שלא להתעלם גם מרגעים בעייתיים בקריירה של השחקן האגדי. סרטים אחרים היו משמיטים את העדות של נחמיאס וממשיכים לפאר ולשבח, זה הדבר הכי קל לעשות.
הסרט מרשים כמו תיק העבודות המגוון של זאב רווח, שניסה לאזן בין אהבת קהל לאהדת המבקרים. אבל כמעט בכל פעם שניסה ללכת לכיוון יותר דרמטי, הקהל לא רצה את זה. המבקרים פעם היו קשים עם הלהיטים שלו, אבל צריך גם לומר שהיה טעם לביקורת שלהם. אפשר להבין למה חלק מהסרטים שלו לא עושים חסד עם הייצוג המזרחי בקולנוע, וחלק מלהיטים שלו לא שרדו את מבחן הזמן. לא כל סרט שעשה היה חד כמו "חגיגה בסנוקר". הניסיונות של רווח לרצות את כולם נוגעים ללב, וגם מערכת היחסים המורכבת שלו עם אביו - האדם שהוא הכי רצה לקבל הכרה ממנו. הרצון הזה הוא שגרם לו לנסות לשמח את קהל הצופים בכל מה שעשה, ולא לעצור עד שאחרון הצופים יילך הביתה עם חיוך. בדבר אחד המבקרים בטוח טעו: זאב רווח היה שחקן פנומנלי.
הסרט נקרא "ימים טובים" על שם השיר מהסרט "רק היום", אבל בסופו של דבר הוא לא דוקו שרק בא לעשות טוב על הלב. יש בו מורכבות שאי אפשר להתעלם ממנה. מצד אחד יש פה אמן יוצא-דופן שעשה דברים מדהימים תוך כדי שהממסד שם לו רגליים ומנסה להקטין אותו עם כינויים מעליבים כמו "בורקס". מצד שני, כשהגיע לעמדת כוח התהלך בעולם "כמלך ללא כתר" ונגח בקולגה שלו. זאת לא צפייה קלילה כמו "צ'רלי וחצי", יצא פה סרט חשוב מאוד.
