השחקן והבמאי יוסי פולק הלך לעולמו, והוא בן 81.
פולק מוכר בעיקר בזכות תפקידיו בתיאטרון, בהם "הצוענים של יפו" ו"אותלו" בהבימה ו"הג'יגולו מקונגו" של חנוך לוין שעלה בצוותא, פרט לכך שיחק גם בקולנוע ובטלוויזיה, כולל תפקיד בסדרה "נבלות" לצידו של יהורם גאון.
תיאטרון הבימה ספד לשחקן: "התיאטרון הלאומי הבימה מרכין ראש וכואב את לכתו של השחקן והיוצר יוסי פולק, מבכירי שחקני התיאטרון אשר הותיר חותם על עולם התרבות בישראל".
פולק נולד ב־1945 להורים שעלו מטרנסילבניה; הוריו התגרשו כשהיה בן שנה, שניהם הקימו בהמשך משפחות חדשות, והוא גדל אצל דודיו בשכונת שעריים. לימים קישר בין ילדותו הקשוחה לעיסוק שבחר, "אז כן, את הכול אני מבין. נטישת האם, אין דמות אב - מה שאתה לא רוצה... ולכן הגעתי למקצוע שכל הזמן מבקש אהבה, את אהבת הקהל. די ברור, לא?", אמר בריאיון ל"7 לילות" ב-2014.
מתוך "אני לא רפפורט"
(צילום: באדיבות בית ליסין)
על הבמה עלה לראשונה בהצגת התיאטרון בכפר הנוער הדסים, משם הועף לבסוף בשל התנהגות פרועה. לאחר מכן למד בבית הספר למשחק בית צבי. אך מי שפתח בפניו את השער לעולם התיאטרון היה ניסים אלוני, כשקיבל אותו כשחקן בהפקה של "דודה ליזה" שהציגה לראשונה ב-1969 על במת תיאטרון הבימה. שנתיים לאחר מכן לוהק להצגה "הצוענים של יפו" וחלק במה בשנית עם גדולי השחקנים בתיאטרון הישראלי: חנה רובינא, רפאל קלצ'קין, אהרון מסקין, שמעון פינקל ושמואל סגל. בהמשך הדרך ביים גרסה חדשה למחזה בתיאטרון החאן.
לאורך השנים שיחק באינספור מחזות מובילים בשלל תיאטראות, בהם "אותלו", "הדוד וניה", "נפוליאון - חי או מת", "חלום ליל קיץ", "אני לא רפפורט", "גיבורים" שאותה גם ביים ושבה שיחק לצד ספי ריבלין ועוד.
פולק נודע בין היתר בשל עמדותיו הפוליטיות המזוהות עם השמאל הרדיקלי, בנו יונתן פולק מאנשי השמאל הרדיקלי הבולטים בארץ אשר נמנה עם מקימי "אנרכיסטים נגד גדרות".
בגיל 69 החליט פולק לפרוש ממשחק משום שעשה כמעט כל תפקיד שרצה, ובעיקר מפני שלא רצה להגיע לשלב שבו התיאטרון עצמו דוחק אותו הצידה: "מגיע הזמן שבו אתה צריך לקום ולהגיד בעצמך, 'זהו'... ואמרתי לעצמי עוד כשהייתי שחקן צעיר: 'תזכור את הרגע הזה, ותנסה לצאת בזמן'". את ההחלטה קיבל לאחר שראה מקרוב כיצד גם גדולי הבמה של הדור שקדם לו נדחקים בהדרגה לשוליים. "אתה רואה מול העיניים איך זה מסתיים, כולם זזים הצידה, ולא משנה כמה גדול היית", סיפר.
בנו השחקן והרקדן אבשלום אמר בריאיון ל-ynet לפני שנתיים כי "הוא החליט לפרוש מתי שנראה לו, ולא שאף אחד אחר יגיד לו מתי להפסיק ואני מאוד גאה בו על זה. הוא עוד היה שחקן מבוקש, ויכול היה לשחק עוד הרבה. לא חייבים לשחק עד הרגע האחרון".
למרות הביקורת והעייפות שחש מן המקצוע בשנותיו האחרונות, פולק תיאר גם את הרגעים הנדירים שבהם המשחק הצדיק מבחינתו הכול: "כשאתה מגיע לטקסט הנכון ולאדם הנכון, אז הבמה באמת הופכת למקום קסום. מקום שקשה להסביר במילים. אתה עולה לבמה שאין עליה כלום, רק קרן אור אחת, ותפקידנו הוא להיכנס פנימה, ורק להשתדל לא להרוס".
