טקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז 2024 סיפק הרבה כותרות, דרמות ואפילו הופעות שנויות במחלוקת. מהקאמבק של סלין דיון, ששבה אחר היעדרות בשל התמודדות עם מחלה נוירולוגית (וגרמה לכלי התקשורת להתחבט אם היא שרה בלייב או נעזרה בפלייבק) ועד הזעם והביקורת מטעם גורמים נוצרים שמרניים בשל השתתפות אמני דראג, דוגמנית טרנסג'נדרית ושלל להט"בים, בסצנה שהזכירה את "הסעודה האחרונה" של ישו. חלק מהביקורות אף טענו שהטקס היה מביך. הטקס שנערך בעיצומה של סופת גשמים, ובו הופיעה גם ליידי גאגא, עשה היסטוריה וחרג מהמסורת בכך שהוא לא נערך באצטדיון אולימפי: משלחות הספורטאים והספורטאיות שטו על גבי ספינות ורפסודות. אחד הרגעים המרגשים באירוע היה הביצוע של הזמרת, היוצרת והשחקנית הצרפתייה ז'ולייט ארמנה ל-Imagine, ההמנון הנצחי של ג'ון לנון.
"זאת הייתה הרפתקה וחוויה גדולה להופיע באירוע בינלאומי ענק", אמרה ארמנה, כשנפגשנו במועדון על גג מלון יוקרה בטיילת של קאן. "זה היה רגע עוצמתי, מיוחד, כמעט סוריאליסטי עבורי - ועוד להופיע על רפסודה באמצע פריז תחת גשם כבד וגלים מטלטלים. רצינו להפשיט את Imagine ושהגרסה שלי תהיה הכי קרובה לרגש של טקס הפתיחה, וכמובן הובילו אותנו המשמעות והמנגינה החזקה של השיר, שהוא הזמנה לדמיין עולם יותר אוהב ושוחר שלום. אין ספק שזאת אחת ההופעות החשובות ביותר בקריירה שלי".
במפגשים שלה עם התקשורת אחרי הטקס, כמו גם בראיונות בקאן, ארמנה בחרה לא להגיב ישירות לביקורת על אירוע הפתיחה והעדיפה להדגיש את המסר החיובי של שלום ואחדות.
לא חששת או נלחצת להופיע באירוע כל כך מתוקשר?
"תמיד יש לי את פחד הבמה לפני שאני עולה להופיע, וזה לא משנה מה גודל האולם. לא משנה לי אם יש קהל גדול ומהי התגובה של הקהל. אומנם יש לי ביטחון, אבל אני עדיין מפחדת. זה נובע מכך שההופעה תמיד מאוד חשובה לי, ואני רוצה שהכול יילך כמו שאני מקווה. בכל פעם שאני מופיעה, אני מרגישה את החשיבות של האתגר ואת הרצון לקיים את המופע בדרך הכי טובה שאני יכולה".
מאז המשחקים האולימפיים בעיר האורות, הקריירה של ארמנה בת ה-42 רק נוסקת. הסרט בכיכובה "לעזוב יום אחד", שבו היא מזמרת ומשחקת, נבחר לחנוך את פסטיבל קאן האחרון. זהו סרטה הראשון של הבמאית אמילי בונין, וזאת הייתה הפעם הראשונה שסרט ביכורים פותח את הפסטיבל. "זאת הייתה הקרנה נהדרת, ממש פנטסטית. הצופים היו מאוד נדיבים. יכולת לחוש את האווירה המרגשת והחמה", מדווחת ארמנה, "ממש הרגשתי אותה באולם. זה היה הרבה יותר ממה שציפיתי".
"לעזוב יום אחד" - טריילר
(באדיבות קולנוע חדש)
"לעזוב יום אחד" שמגיע עכשיו לישראל, הוא סרט המשלב בעלילה שלו להיטים מוכרים ואהובים המושרים על ידי הדמויות, ובהם Paroles, paroles של דלידה, Cette année-là של קלוד פרנסואה ו-Alors On Danse של סטרומאה. "מה שמאוד מקורי בסרט זה שהוא ממציא מחדש את הז'אנר של הסרט המוזיקלי. אף אחד מהשירים לא הוקלט באולפן - כל השירים מושרים כמו הדיאלוג, בחי. אותו מיקרופון משמש לשירה ולדיאלוג, וזו הייתה הדרך להביא את המוזיקה לתוכו. הדרך הטובה ביותר לדמויות לדבר הייתה בעצם דרך שירה. לדמויות בסרט יש אהבה גדולה למוזיקה פופולרית והסרט מדגים ששירים טובים יותר להביע את הרגשות שלנו".
"לעזוב יום אחד", קרוי על שם להיט גדול של להקת הבנים הצרפתית 2Be3 משלהי שנות ה-90, שנחשב לשיר נוסטלגי מאוד. בסרט הוא משמש אלמנט מרכזי, סביב נושא של פרידה והתחלה מחדש. "אם הייתי שיר, אז הייתי 'לעזוב יום אחד'", אומרת ארמנה. "הוא מלווה אותי לאחרונה כל הזמן. גורם לי לבכות. לשיר זה אומר לתת לרגשות להציף אותך - שירים גורמים לך לדמוע ולצחוק, אבל זה בעיקר מאפשר לך לשחרר את הרגשות".
ב"לעזוב יום אחד", ארמנה מגלמת את ססיל, שפית שזכתה בתוכנית ריאליטי-בישולים פופולרית. ססיל עומדת לפתוח מסעדה גורמה בפריז יחד עם בן זוגה, אולם רגע לפני שהדלתות ייפתחו, היא עדיין שוקדת על מנת דגל בתקווה שתתחבב על גולשי האינסטגרם. ואז דרמות אחדות מתרגשות עליה: ססיל מתבשרת שהיא נכנסה להיריון - לא בדיוק העיתוי המתאים להפוך לאמא, מה גם שבראשית הקשר שלה עם בן זוגה היא הודיעה שאין בכוונתה לעשות ילדים. ואילו אביה חוטף התקף לב, שלישי במספר. ססיל נוסעת לכפר הולדתה בעמק הלואר, ונכנסת למטבח של מזנון הדרכים שמנהיגים הוריה כבר 40 שנה כדי לעזור. אביה של ססיל עוקץ אותה כל הזמן ומזכיר לה ציטוטים שהיא אמרה בתוכנית הריאליטי - לגלוג על האוכל הכפרי שעליו גדלה ושמוגש במזנון הדרכים המשפחתי.
הביקור שלה בכפר מעורר התרגשות בקרב אנשי המקום, והמפגש שלה עם גבר שלמד איתה בתיכון ושאותו חיבבה - כיום אופנוען ומוסכניק - מצית רגשות מחדש. "זאת הפעם הראשונה שאני עושה תפקיד ראשי, והוא נכתב ונתפר במיוחד עבורי", מגלה ארמנה. "השקעתי הרבה מעצמי בתפקיד. הייתי די מבוהלת בגלל החשיבות והגודל שלו, אבל הבמאית אמילי בונין עזרה לי להמריא, לחפש ולמצוא את הדמות - שהיא משהו שיצרנו ובנינו ביחד. אגב, יש הרבה נקודות משיקות בין הדמות של ססיל לביני - למשל השילוב בין עדינות לזעם".
גם את בשלנית מצטיינת כמו ססיל?
"אני בשלנית איומה, למען האמת. לא הייתי כל כך גרועה לפני שהתחלתי בחיי הנדודים של ההופעות. עשיתי עוף בחרדל ממש טוב. אבל מאז שאני מופיעה אין לי זמן בכלל ללכת לקניות ולבשל. בישול זה משהו שממש רחוק ממני. התרגלתי לכך שאחרים מבשלים בשבילי וזה לא כל כך נורא. יחד עם זאת, אני אצטרך ללמוד לבשל כדי שהבן הבכור שלי יקבל אותי בצורה טובה".
כאמא לשני בנים, מה את חושבת על הרצון של ססיל לא להביא ילדים?
"'לעזוב יום אחד' מעורר הרבה אמפתיה כלפי אישה כמו ססיל. כשחקנית, התמסרתי לדמות שלה והצלחתי להבין אותה, למרות שהיא מאד שונה ורחוקה מהחיים שלי כאמא. אני אומנם אמא שמתעוררת בלילה כדי לכסות את הרגליים של הבנים שלי בשמיכה, אבל זה לא אומר שאני לא יכולה להבין ולהתייחס למישהי שקיבלה החלטה אחרת".
באחת הסצנות המוצלחות של "לעזוב יום אחד" יש מחווה לסלין דיון. יצא לך לפגוש אותה בטקס הפתיחה של האולימפיאדה?
"לא יצא לי לפגוש אותה, מאחר ובטקס הפתיחה הופענו במקומות שונים ברחבי פריז, וזה היה בלתי אפשרי לראות אחת את השנייה. אבל כמו כמעט כולם, מאוד התרגשתי והתפעלתי מההופעה של סלין".
ב"לעזוב יום אחד" מופיע הכוכב הכי מבוקש ועסוק כעת בצרפת - בסטיאן בויון ("הרוזן ממונטה כריסטו", "מסייה אזנבור"), שמגלם את חבר נעוריה של ססיל. "בצילומים הסתדרנו ממש מצוין", משחזרת ארמנה, "עשינו לפני כמה שנים סרט קצר יחד עם אמילי, וב'לעזוב יום אחד' הכימיה בינינו עבדה שוב. בסטיאן ואני גם עברנו תקופה מורכבת בחיינו בזמן הצילומים ותמכנו אחד בשנייה, הקשבנו אחד לשנייה ועברנו את החוויה יחד (שניהם חוו פרידה - ארמנה מבן זוגה ובויון מאם שני ילדיו הקטנים, א"ק). בסטיאן הוא איש מאוד רגיש יש לו קריירה מאוד מרשימה - אפשר לראות אותו בכל מקום בסרטים רבים, ואיתי הוא היה כל כך רגיש ואדיב, מאוד תומך, ואני חושבת שיש בו משהו ממש קורן ומקסים, שאתה רק רוצה ללכת איתו".
ארמנה נולדה בעיר ליל. היא למדה ספרות ותיאטרון, וניסתה להתקבל לבית הספר הגבוה לתיאטרון בפריז. "שני הוריי הם מוזיקאים וסבתא שלי הייתה פסנתרנית, כך שהייתי מוקפת במוזיקה, אבל זה לא היה סוג של ייעוד עבורי", מתוודה ארמנה. "לא תכננתי להיות זמרת או מוזיקאית. ביימתי סרטים דוקומנטריים עבור ערוץ ARTE במשך 10 שנים, אבל בראשית שנות ה-30 שלי לאט לאט ובהדרגתיות התקרבתי לעולם המוזיקה. לא הלכתי לבית ספר למוזיקה - בית הספר שלי היה לשיר עם אבא שלי סטנדרטים של ג'אז. ואז התחלתי לחשוב על קריירה כמוזיקאית. זה לא היה קל בהתחלה ואף אחד לא התייחס אליי".
היא לא התייאשה - וב-2014 זכתה בתחרות מוזיקה. כעבור שלוש שנים כבר הנפיקה אלבום ראשון ומאז היא לא עוצרת. כיום היא מופיעה באולמות ענק. "ההורים שלי העבירו לי את הרצון והכוח לגלות את עצמי, לעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות וזה לדעתי החינוך הטוב ביותר שאני יכולה לתת לילדים שלי. כשאני כותבת ומלחינה אני צוללת לתוך האישיות והחוויות שלי ואל המבט האישי שלי על החיים".
במקביל, ארמנה מפתחת את קריירת המשחק שלה, ובשנה הקרובה נראה אותה בשני סרטים חדשים נוספים: הראשון הוא "מתוך אהבה" שבו היא מככבת לצד קאמי קוטן ("10 אחוז"), ושיוצג בפסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטקים ברחבי ישראל, המתחיל ב-6 במאי (במהלך השנה הוא יעלה בבתי קולנוע בארץ). "אני מגלמת אם שמשאירה את הילדים שלה אצל אחותה ועוזבת אותם. זה מה שאני אוהבת במשחק - הוא מאפשר לי להבין סגנונות חיים שונים ודרכים אחרת לחיות". הסרט השני הוא "בית הנשים", על חבורת בנות המנהלות מקלט לנשים. "אני מרגישה שקולנוע הוא עולם חדש לגמרי שאני צריכה להיפתח אליו. יש לי עוד הרבה מה ללמוד".
איך את מתמודדת עם התהילה, שמתרגשת עליך בשנתיים האחרונות?
"אני חייבת למצוא את האיזון. נכון שההצלחה מאפשרת לי לעבור חוויות נפלאות שגורמות לי אושר רב, אבל מצד שני אני מאוד זהירה בכל הקשור לצדדים האפלים של התהילה, שמונעים ממך את החופש שלך ופוגעים בחיים הרגילים עם האנשים שמסביבך - האנשים שחשובים לך. לי למשל חשוב מאד לקחת את הילד שלי לבית הספר ושיהיו לי חיים נורמליים. אני לא חושבת שאפשר להימנע הצדדים הקשים של התהילה, אבל אני ממש מנסה לעשות זאת. אני נהנית מסיבובי ההופעות, מהמפגש עם הקהל ומהתגובות שלו, ובאותו זמן חשוב לי לשמור על עצמי ועל הילדים שלי מהצדדים הפחות נעימים של הפרסום וההצלחה".
היית רוצה לייצג את צרפת באירוויזיון?
"למען האמת, הציעו לי פעם לייצג את צרפת, אבל לצערי לא יכולתי לעשות את זה כי הייתי מאד עסוקה. תחרות האירוויזיון היא חלון הזדמנויות נהדר להציג מוזיקה עולמית ומה שהולך היום".
מה שיר האירוויזיון האהוב עליך בכל הזמנים?
"ZITTI E BUONI של להקת הרוק האיטלקית מונסקין, שזכה באירוויזיון 2021".
כתבת שירים לפסקולי סרטים, ושיר שלך אפילו כיכב ב"50 גוונים של שחרור". יש מחשבות על קריירה בארצות הברית?
"הופעתי כבר באירופה ובקנדה, אבל השפה הצרפתית היא שפת האם שלי וזו השפה שבה אני כותבת. אז בינתיים אין לי חלומות על אמריקה, וזה בסדר. אין לי חלומות יותר גדולים ממה שכבר יש לי".
