"כשהשתחררתי מהצבא הלכתי לנגן כגיטריסט, והזמינו אותי לכל מיני סשנים לשירים. עשיתי כאלה עם אריק לביא ולהקת אחרית הימים ויצא שיצאו כמה וכמה להיטים. וכמובן הייתה שם גם כוורת בדרך. אז איכשהו שמעו עליי פה ושם. הכרתי את אריק איינשטיין באזור 1972. הוא התקשר אליי ואמר, 'יצחק, בוא תנגן משהו'. אמרתי לו, 'אריק, אני לא כזה יודע לנגן. אז הוא אמר, 'בוא תנגן רע'. אז באתי וניגנתי רע'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים:
הפכתם חברים. הוא אמר לי פעם שאתה אחד האנשים שהוא הכי אוהב ומעריך מוזיקלית.
"אני שמח מאוד שהוא החשיב אותי כחבר, כי לא יודע אם אני דוגמה לחבר טוב תמיד, אבל אני כן משתדל. בפועל, הוא האמן שביליתי בחברתו הכי הרבה זמן. אריק היה איש יוצא מהכלל, שם קצוץ על הכול, חתיכת אישיות. גם חכם מאוד. אהבנו להיפגש ב'כתר המזרח' בתל-אביב, משם גם התמונה על האלבום הראשון שעשינו יחד, 'יושב על הגדר'. ושנינו כמובן אוהדי הפועל ת"א, אז הרבה דברים חיברו בינינו".
איך נולד הלחן של "יושב על הגדר"?
"לא יודע עד היום מאיפה השיר הזה בא לי. פתאום שמעתי את הלחן בראש. אבל תכלס, בסוף זו עבודה קשה. אתה צריך לבנות כביש ולנהוג ברכב עד שיוצא שיר שלם שאתה אוהב. אני חושב שזה מה שעשיתי כאן. אריק התקשר אליי באיזה יום במפתיע לגמרי, והציע לי לכתוב לו שיר. באותו זמן הקלטתי עם גלי עטרי את 'טירוף במה', והוא הקשיב לשיר, מאוד אהב אותו והחליט להקליט אותו גם כן. משם הוא כבר הציע לי לעשות איתו תקליט שלם".
בום.
"אני הייתי חסר ביטחון עצמי ואריק דירבן אותי לכתוב. הוא אמר לי שהיצירה שלי טובה ושאני צריך להאמין בעצמי. אז יצאנו לדרך. את המילים של 'יושב על הגדר' אריק כתב בהשראת המצב הפוליטי אז בארץ, עם כל המצב בלבנון שהחריף למלחמה. הייתה תחושה אצל הרוב של מעין ישיבה על הגדר, רגל אחת של שלום, עם מצרים, ורגל שנייה במלחמה בלבנון".
"אריק הגיע לעבוד על האלבום הזה אחרי תאונת הדרכים הקשה שעבר. אני בעצמי הייתי שם, שלוש מכוניות אחרי המכונית של אריק - חזרנו מאותה מסיבה. לא ראיתי ממש את ההתנגשות, אבל כן את האוטו שלהם עף לצד, ואחר כך את אריק לכוד בתוכו. מכבי אש הגיעו כדי לחתוך את המכונית עם מסור חשמלי. את הציירת רבקה רובינשטיין ז"ל, שנהרגה בתאונה, הכרתי אישית. אריק ישב ממש מאחוריה. נסענו מיד לבית החולים להיות איתו.
"אריק החלים מהפציעות לאט-לאט והתחלנו להיפגש שוב ולכתוב שירים. הוא כתב את כל הטקסטים. המילים של 'שביר' נכתבו בהשראת של מה שקרה בתאונה. אני חושב שהשיר היה חלק מתהליך ההחלמה שלו, המחשבות שלו שנפרסו. בשיר אחר באותו אלבום, 'אחותי הלבנה' הוא כתב על הרופאים והאחיות שטיפלו בו. באותה תקופה הוא כבר לא רצה להופיע. הוא הסביר לי שהוא לא יכול יותר לעלות לבמה".
"התחלנו לכתוב יחד שיר, כל הלהקה, באיזה יום במעגל. הלכתי הביתה לישון - לא מעט, אגב - וקמתי למחרת עם הלחן שלם ממש. השמעתי לחברים וכולם התחילו לזרוק משפטים, חלק בג'יבריש, עד שנהיה מזה טקסט. זה כמובן שיר הומוריסטי, והוא מאוד מצחיק בעיניי, אבל יש כאלה שלא פירשו אותו ככה. אולי לא הבינו את ההומור".
אתה גם הזמר בשיר הזה. עד כמה היה חשוב לך לשיר בכוורת?
"הייתה בכוורת בעיה, שהיא לא תמיד שלילית: כולם ניגנו טוב מאוד, כולם שרו. לא היה לי מקום שם כזמר והייתי צריך חלל בשבילי, וגם כגיטריסט אני זה שמצאתי לי לפעמים פרצות. זמרים בכוורת היו יותר מגיטריסטים, ולי פחות היה את המרווח לזה, אז לפני 'שיר הטמבל', בלהקה רצו שאקח עליי שיר כזמר. אמרתי טוב, וזה קרה".
"יצחק הביא את השיר רק עם הבית הראשון", מוסיף דני סנדרסון, "ואת השאר זימזם. המשך המילים של כל הלהקה. את השורה 'בבנק הדם תרמתי דם' הביא יוני, 'המחשבות מתרוצצות קבוע' היא של אפרים, 'באוטובוס תמיד יושב אחורה' - שלי. והיה ברור שיצחק ישיר את השיר".
קלפטר: "אני הבאתי ל'יו יה' את הפראזה המרכזית של הגיטרה - ומשם זה כבר התפתח ללחן של דני".
זה המקום להזכיר את סולו הגיטרה הנפלא שלך ב"העץ הוא גבוה", אחד הטובים בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית.
"מתברר, אה? לא ידעתי, לא חשבתי ככה בכלל. זה מזכיר לי שבגיל 13 בשיעור ספורט רצנו 60 מטר עם סטופר. רצתי באזור 7.7 שניות וכל הזמן אני מסתכל לאחור ורואה שהחבר'ה מתאמצים, ואני רץ בקלות ויוצא ראשון. ביום ההוא חשבתי שלהיות מקום ראשון זה טבעי בשבילי, אבל עובדה שעל הנגינה לא חשבתי ככה".
מה חשבת?
"שאני לא מספיק טוב כגיטריסט ומוזיקאי. היום אני חושב שזה אכן סולו מעולה".
"זה השיר הכי מצליח שלי בכוורת, יש לו מיליוני צפיות ביוטיוב, ובכלל לא ידעתי שיהיה להיט. חשבתי שעשיתי שיר טוב, כזה בכיף. הוא בעצם בנוי משני לחנים שחיברתי ביניהם: 'היא כל כך יפה' היה התחלה של שיר אחד ו'כל השבוע' התחלה של שיר אחר, אבל לא היו טקסטים ולא היה שם לאף שיר. אפרים שמיר היה אצלי יום אחד, שמע את שני הלחנים ואמר, למה לא תחבר ביניהם? אז לקחתי את העצה. תשמע, השיחה הזו מביאה אותי למחשבה שבית המלאכה שלי לשירים הוא בעצם כלי חריתה מנטלי".
הייתי נותן לך שק של סנטימנטים על זה. סנדרסון סיפר כאן שכל הלהקה התאהבה בלחן איך שהשמעת אותו. בעיניי הוא אחד הכי יפים שלך, אם לא היפה ביותר.
"כולם היו בניי. היום אני איכשהו יכול להסכים עם זה, אבל בזמן אמת וגם שנים אחרי, ההצלחה של השיר הייתה עבורי הפתעה גדולה. כן הרגשתי שזרעתי בו משהו קטן, אבל הוא התפתח לפרח גדול שאני בכלל לא ציפיתי".
גם אפרים וגם גידי גוב רצו לשיר אותו. שניהם הקליטו ביצועים.
"גם ההקלטה של גידי קיימת עד היום, אבל חשבנו בלהקה שהקול של אפרים יותר התאים שם".
"אחרי כוורת, יהונתן גפן והמפיק שלו פנו אליי וקבעו איתי פגישה. ישר אהבתי את יהונתן, הוא נראה לי כמו בן אדם אמיתי. היה לנו סיבוב הופעות יחד, 'שיחות סלון', אבל חליתי והייתי צריך להפסיק להופיע, והם לקחו את דויד ברוזה במקומי. הוא שר את השירים שלי והוסיף שיר פה ושיר שם. כשהייתי בבית חולים, מישהו בא ואמר לי, 'יצחק, השיר שלך ברדיו, בביצוע של דויד ברוזה. זה היה 'שיר אהבה בדואי'. אני זוכר שהקלטתי את השיר קודם עם יעל לוי, אבל משום מה את הביצוע שלי איתה לא כל כך השמיעו. הגרסה של דויד עם יעל הצליחה, וגם זאת שעשיתי עם צליל מכוון".
"פגשתי את יצחק כשהוא הופיע עם הברנשים של פיאמנטה בהצגה המוזיקלית 'קריזה' בתיאטרון חיפה", מספר איציק ויינגרטן, שכתב את המילים. "אני לא זוכר איך זה קרה, אבל הוא העביר אליי יום אחד שני לחנים בקסטות הקטנות של אז. אחד מהם היה נורא מצחיק - הוא שר שם משהו כמו 'אני אוהב אותך ואת אותי מאוד אוהבת'. ישבתי, למדתי את הלחן הזה ואני לא יודע מה הוביל אותי לסיפור של 'שיר אהבה בדואי'. חוקרת גלגולים אמרה לי פעם לי שבגלגול הקודם הייתי איש מדבר, אז אולי זה מסביר משהו. מישהי אחרת שלחה לי שירי אהבה בדואיים, בכלל לו ידעתי שיש ז'אנר כזה. לימים יהונתן גפן סיפר לי שזה השיר היחיד שהוא לא כתב בעצמו שהוא הסכים שייכנס לתוכנית שלו.
"זה השיר הראשון שהקלטתי בחיים", נזכרת יעל לוי. "פעם ראשונה ששמעתי את עצמי ברדיו וזה היה די מבהיל. מישהו באחד העיתונים ניתח אז את הטקסט וכתב שהיתד בשיר, של האוהל, היא בעצם איבר המין הזכרי. זה היה הדבר הכי מופרך ששמעתי בחיים שלי".
קלפטר: "יהונתן פגש אותי יום אחד, הביא לי את הטקסט של 'בלדה לנאיבית' וביקש לחן. לקח לי יותר מדי זמן. יעל זמרת מעולה בעיניי. היא הרימה לגמרי את השיר".
"זה שיר של רגשי אשמה על היעדרויות הגבר, כמובן", סיפר כאן בעבר גפן. "בשנות ה-70 הופעתי עם דני ליטני כמעט כל ערב, ואחר כך הברים והשתייה וכל זה, והנשים היו בבית, ממתינות. בגדול, זה גם על הנשים המחכות בארצנו. מחכות לגברים נעלמים, ללוחמים שיחזרו". "כשהקלטתי אותו", מספרת לוי, "הייתי יותר נאיבית מהאישה שם, ועם השנים הוא קיבל נפח אחר ולקח אותי למקומות אחרים. אני לא אדם נוסטלגי אבל זה שיר שעמד במבחן הזמן. אני עדיין שרה אותו בהופעות. "אני זוכרת שליצחק הייתה סלסילה בבית של קסטות עם מלא לחנים שהוא כתב. הוא שר בג'יבריש ומדי פעם זרק כמה מילים. במנגינה של 'אי ירוק בים', למשל, המשפט היחיד שהיה זה 'אי ירוק בים'. הוא אפילו נתן לעצמו ציונים לכל שיר שהופיע שם".
מה הם היו?
"על אף שיר הוא לא כתב יותר מציון 4. מבין איזו הערכה עצמית הייתה לו אז? השירים שלו נראים פשוטים אבל הם מורכבים, קשים וחכמים בצורה בלתי רגילה. אני אוהבת אותו אהבה גדולה".
"שיר שתפרתי, כמו חליפה, על אישיותו ותפיסת עולמו של חברי האהוב יצחק קלפטר, שלימד היפר כמוני שמותר לי גם להישען ולנוח". ככה יהונתן גפן הציג את השיר הזה. אתה באמת כזה?
"לפני הכול זה בלוז שהלחנתי ולא ידעתי שהוא טוב. כשיהונתן נתן לי את הטקסט, לא ידעתי שזה עליי, כמו שהוא מספר. אני דווקא לא תמיד אחד שלוקח את הזמן, עובד קשה מאוד. אני חושב שאחרי שהצלחתי לבד, אנשים הבינו את זה. אבל היו ימים שבהם הייתי למטה ואף אחד לא בא, לא משנה מי. אני חושב שאת 'לוקח ת'זמן' משמיעים היום יותר מאשר בזמן שהוא יצא. בכלל משמיעים היום יותר את השירים שלי ואני גם מרוויח יותר".
ואיך אתה מרגיש בימים אלה?
"אני לא יכול להגיד שאני בתקופה אישית הכי טובה, יש לי כמה מחלות כרוניות. אני מחובר לחמצן, כדי להתגבר על הבעיה הישנה שאני סוחב בריאות. ישן עם המכשיר הזה. ברמה המנטלית, אני מרגיש בסדר גמור, מצוין אפילו. גופנית הרבה פחות, רוב הזמן בבית. אני בטח כבר לא בחור בן 20 שרוכב על אופנוע כמו שהייתי, אתה מבין? מרגיש שהגיל, 72, דופק לי בדלת כל יום. יש לי עוזרת אישית, לימור ביאו, שעוזרת לי עם הכול".
מפחד כל יום מחדש?
"רועד ביצים מלמות כל יום, זו האמת. אבל ההתייחסות שלי למוות היא שאין ברירה, אלה החיים. כולנו מתים בסוף. אני רק מקווה שאם זה יבוא, שזה יהיה לי מהר ושאני לא ארגיש הרבה כאבים, ושיהיה עוד רחוק, כן? עד 120, לא?"
אולי עכשיו תתחיל באמת להיות אחד כזה שלוקח את הזמן?
"זה לא הולך ככה. יש בחיים זרמים שונים. פתאום בא גל גדול ויכול לקחת אותך למקום אחר. אגב, את הקורונה עברתי בשלום לגמרי מבחינה בריאותית. לקחתי את כל החיסונים. ברמה האישית - אני בן אדם שנלחם על החיים שלו, אבל לא מתנתק אף פעם מהמוזיקה".
נראית נרגש בהופעה האחרונה שלך, בהיכל התרבות בתל-אביב לפני הקורונה.
"קראו לזה 'ערב שירי יצחק קלפטר', וזה כבר מרגש מבחינתי. בהופעה עצמה היה עוד יותר מרגש. אין הרגשה יותר טובה מאשר היכל מלא שר יחד איתך את השירים שלך, זה רגע שאני לוקח איתי. מאז עברו כמעט שנתיים וחצי, ואני מקווה שאחזור להופיע בקרוב. אני מתגעגע מאוד לבמה, לקהל. שם אני אומר לעצמי, יצחק, אתה במקום הנכון".
קלפטר: "זה השיר שאולי עבדתי עליו הכי הרבה בחיים שלי - אולי שנה. הטקסט הוא שעטנז של אירועי אהבות נכזבות. הכרתי אז את יונה וולך ואמרתי לה, אני כותב שיר חדש, בואי אשמיע לך. היא הקשיבה ואמרה, אני אתקן לך משהו, והציעה להוסיף את המשפט 'כשעץ בגן מלבלב זה לא כואב להתאהב'. משפט מאוד חזק בעיניי, והוא לגמרי שלה. יונה אמרה לי גם: זה שיר טוב, אבל בגדול, תדע שאתה תצליח לא רק בזכות המוזיקה שלך אלא גם בזכות הכריזמה".
"הייתי בארוחת ערב עם גרושתי, פתאום אריק סיני צילצל וביקש שיר. אמרתי, בוא אליי, אולי נצליח לעשות משהו על הגיטרה. בזמן שאני מחכה לו, אמרתי לעצמי, למה שלא אנסה בינתיים בלעדיו? בתוך משהו כמו רבע שעה, עוד לפני שאריק הגיע אליי, יצאו הלחן והטקסט על הגיטרה, בבת אחת.
"השיר קרה בשבת בצהריים, 1980", משחזר סיני. "אני מגיע אל יצחק והוא מנגן על הגיטרה את 'אם אתה בסביבה' בטמפו נורא שקט ואיטי - באמת רחוב ישן בצהרי היום, מה זה ישן!? בעילפון כמעט. מאוד אהבתי את זה כמובן. מתי כספי הפיק לי את האלבום, וכשהשמעתי לו את הלחן של יצחק, הוא אמר, 'אני נרדם', ואז הביא קצב טוויסטי מטורף. זה השיר שמכירים".
יצחק, גם בשיר הזה המילים שלך.
"פשוט כתבתי על השכנים שלי. אגב, פעם ביקרו אותי על זה שהטקסטים שלי רפויים מדי. לא הבנתי למה המבקר התכוון בכלל, אבל מודה שאיפשהו זה פגע בי".
"השיר נולד כשעשינו את אלבום הסולו הראשון שלי, 'יצחק'. יהונתן הביא לי כמה שירים, בהם הטקסט הזה, וחשבתי שמתאים לו לחן בלוזי".
לקח לך לא מעט שנים להתחיל בקריירת סולו.
"זה כן רצון שהיה לי אבל זה לא כזה בער בי. אמרתי לעצמי איזה יום, לא יכול להיות שאני לא שר טוב, אני צריך ללכת למורה לראות מה העניינים, ואכן הלכתי למורה אמריקאי לשירה קלאסית כדי לעבוד על הקול. בעצם עד היום אני לומד לשיר, עם הזמרת מיכל טל. אני עובד על זה לא מעט".
"זה אחד הלחנים ששכבו בקסטות שלי, והוא נולד אצלי מאוד מהר. גלי מצאה את זה וראתה בלחן משהו".
בלשון המעטה. היא סיפרה כאן שהעיבוד שלך היה ג'אזי ושהיא "התעלפה על הלחן מהרגע הראשון".
"אומרים לי במהלך השנים שזה אחד הלחנים הכי יפים שלי, והפעם אני די מסכים. גלי לקחה את זה לביצוע קולי מאוד-מאוד מרשים, נקי כזה, ואילן וירצברג עשה ללחן עיבוד מאוד מוצלח. יצא להיט. עשיתי לגלי כמה שירים טובים במהלך הקריירה, וצריך לומר שהיא עשתה אותם טובים מאוד עבורי באותה מידה. איזו זמרת!"
"בדיעבד, יצא פה המנון העצמה נשית. ההצלחה של השיר מאוד הפתיעה אותי".
למה בעצם? זה שיר מאוד קליט משמיעה ראשונה.
"זה מתחולל אצלי בפנים. לאורך השנים מצאתי את עצמי הרבה פעמים במלחמות כאלה עם החומרים שלי, כי יש לי חוש ביקורת מאוד גבוה ולכן לא פעם אני בכלל מוותר, לא מוציא שיר או חותך חלקים ממנו. גם הפעם חשבתי שזה לא יהיה להיט גדול, אבל כן מאוד התחברתי למה שמאיר גולדברג כתב. הוא כזה משורר. חשבתי שהטקסט פשוט מעולה. גלי לקחה את הלחן עוד לפני שהגיעו המילים היפות שלו".
גלי סיפרה שגולדברג כתב את זה על הבת שלה, אחרי שדיברה עליה. הם לא ציפו שזה יהיה להיט בת-מצווה, ואחר כך זה התפזר לעוד כיוונים נשיים, גם פמיניסטיים.
"מה שנהיה עם השיר הזה לאורך השנים זה דבר גדול, שאיש לא יכול היה לצפות אותו. מרגש אותי שאנשים מרגישים שזה נותן להם כוח".
"לילה אחד, אחרי שהלכתי לישון, התחיל להתנגן לי בראש הלחן של 'בשבחי הסמבה'. פשוט התחלתי לשמוע אותו בראש באופן חד ממש. קול אחד שלי אמר, יצחק, קום תרשום. קול שני אמר, עזוב, כולה עוד לחן. הקול הראשון התעקש: אתה עכשיו תקום ותכתוב את זה כי זה מה שחשוב. שמעתי לו, קמתי מהמיטה והקלטתי את הלחן על רדיו טייפ. למחרת קמתי, הקשבתי ללחן ואמרתי לעצמי, וואלה, טוב מאוד אבל צריך לתקן פה ושם".
איך כתבת את המילים ועל מה?
"עט ונייר, מה זאת אומרת (צוחק). ברצינות, גם המילים באו ישר לראש. אגב, ניגנתי סמבה כשהייתי גיטריסט של הקלטות".
"כתבתי את השיר על אישה יפה שנמצאת איתי בשקיעה ואני מאוד רוצה אותה. לא פעם אני כותב על נשים וירטואליות. בטקסט הזה הגרעין היה אמיתי, אבל הדמות של האישה מורכבת מכל מיני נשים שפגשתי לאורך החיים. בעיניי 'נפגשנו' הוא ממש בלוז קלאסי, ז'אנר שאני חי בו נהדר".
כתבת שם: "זה משחק האהבה. מי שנכנס יוצא נפגע". משפט מאוד לא אופטימי.
"הייתי אז כעוס על הזמן שביזבזתי בעבר על מערכות יחסים. תקרא לזה מצב רוח לא משהו".
"הקלטנו את השיר הזה בקיבוץ העוגן, אחרי שבעל האולפן הציע לי להתארח אצלו בהקלטות. גרי אקשטיין ז"ל היה אז מה שקראו מהנדס הקול. הטקסט נכתב מעט מסיפור אישי שלי, אבל משתלבים פה כל מיני רעיונות שאספתי לאורך השנים לא רק ממני. בגדול, זה שיר על בן אדם בודד שמחפש אישה. גם זה קרה לי".
מתי הרגשת בודד באחרונה?
"לא יודע אם זו תשובה ממש טובה, אבל קרה לי מקרה ממש מוזר לפני כמה שנים. יצאתי מהאולפן בשתיים בלילה והרגשתי לבד. לא היה אף אחד ברחוב, אני מחכה למונית, מאוד חשוך. פתאום מאחת החצרות מגיע לכיוון שלי כלב, מתחיל לנבוח וחושף שיניים, נראה שמתכוון להתנפל. הוא לא היה ממש גדול, אבל גם לא קטן. זאב כזה, די מאיים ומפחיד. לא ידעתי מה לעשות. לרוץ? לחכות בשקט? פחדתי שינשוך אותי. פתאום יוצא אלינו כלב גדול עוד יותר, הולך אל הזאב שאיים עליי – והוא ברח מהר מאוד. הכלב הגדול התיישב וחיכה עד שהלכתי. מה תגיד?"
פורסם לראשונה: 07:39, 21.10.22
