בתעשיית הבידור הנוכחית להיות מולטי-טאלנט זה כבר כמעט תנאי סף. זמרות העל של הדורנו לא רק מוציאות אלבומים ויוצאות לסיבובי הופעות חובקי עולם, הן מנהלות אימפריות שלמות - מככבות בתפקידים ראשיים בקולנוע, מובילות קמפיינים של אופנה עילית ומחזיקות בלייבלים משלהן. אבל הרבה לפני מדונה, ביונסה, ליידי גאגא ואריאנה גרנדה, שר, שחוגגת היום (רביעי) 80 שנה על הפלנטה, לימדה את העולם מהו הטווח האמיתי של כוכבת פופ: אינסופי. הסופר-סטאר האגדית יצקה את התבנית שהסבירה איך נראית אמנית רב-תחומית בימינו, ויותר מכך - הפכה את כישרונותיה הרבים לכוח, ולא למכשול.
בראש ובראשונה שר היא זמרת, וההצלחה שלה ניכרת במצעדי הלהיטים לאורך שישה עשורים של פעילות - וארבעה בצמרת המצעדים. לאורך הקריירה שלה היא ליהטטה בין ז'אנרים מוזיקליים לבחירתה, ללא קשר לטרנדים המוזיקליים של התקופה. כך היא ערבבה בפופ שלה השפעות מגוונות - מהפולק של Gypsies, Tramps and Thieves, לגוספל של Walking in Memphis, דרך הגרנדיוזיות של If I Could Turn Back Time, עובר בדיסקו של Strong Enough ועד ל-Believe המהפכני.
שר תמיד התעקשה להיות כל מה שהיא יכולה להיות מבלי לצמצם את עצמה להגדרה אחת, ובשונה מכוכבות שסללו עבורה את הדרך - כמו ברברה סטרייסנד - היא לא פחדה לקחת סיכונים. כך היא זכתה בפרסים ובמועמדויות, בהם גם אוסקר ואמי, כשגילמה דמויות לא שגרתיות - לסבית בודדה וענייה ב"סילקווד", אם חד-הורית לוחמנית ב"מסכה", רואת חשבון, שחוקה ועצובה ב"מוכת ירח".
הרושם שהשאירה על המאזינים והצופים, נוצר גם בזכות הופעותיה הציבוריות: כך, באמצעות בחירות אופנתיות בלתי-נשכחות, היא הפכה לאושיית אופנה שזוכה לרפרנסים עד לימינו (היי זנדאיה, היי דואה ליפה), וכוננה את עצמה כאייקון תרבות שמסרבת להעלם.
I Got you, Babe
בשביל להבין איך נולדה שר שאנחנו מכירים, מצטטים ומרפררים אליה עד היום - צריך לחזור לתחילת הדרך. שר נולדה כשרילין סרקיסיאן, לאמא ג'ורג'יה הולט, שחקנית וזמרת שהייתה ענייה מכדי לגדל אותה, ולאבא ג'ון סרקיסיאן, נהג משאית ממוצא ארמני שהיה אלכוהוליסט. כשהייתה תינוקת, שר נמסרה למנזר קתולי. כשנכנסה למנזר, היא עדיין זחלה. כשאמא שלה באה לקחת אותה, היא כבר יכלה ללכת.
אמא שלה התחתנה והתגרשה שש פעמים, והבית שבו צמחה היה לא יציב בלשון המעטה. בבית הספר שר הקטנה לא הצליחה לקרוא אותיות או מספרים, ורק בדיעבד היא גילתה שיש לתופעה הזו שם - דיסלקציה. לא רק הדיסלקציה גרמה לבחורה הצעירה להרגיש שהיא מוזרה, כשגם בשיערה השחור הארוך היא נראתה אחרת מאמה ואחותה הבלונדיניות. בנאום התודה שלה בכניסה להיכל התרבות של הרוקנ'רול, סיפרה שר כיצד אמה עודדה אותה: "את אולי לא הכי יפה, הכי חכמה, ואולי לא הכי מוכשרת - אבל את מיוחדת".
הייחודיות הזו משכה אותה לעבר הייעוד העיקרי שלה. ב-1956, כשהייתה בת עשר, זכתה לראות את הכוכב הבלתי-מעורער של התקופה - אלביס. שר הסתכלה עליו - ורצתה גם. בעוד שאר הבנות בקהל רצו לבלות יחד עם כוכב הרוקנ'רול, שר רצתה להחליף אותו. "ידעתי שאני רוצה להיות על הבמה הזו באור הזרקורים יום אחד גם", כתבה הזמרת בחלק הראשון של הממואר שלה שנושא את שמה ושיצא בשנת 2024.
בגיל 16 החלום הפך להזדמנות כששר פגשה לראשונה באיש שיפתח עבורה דלתות, ושנוכחותו הילכה עליה קסם. אז כשנפגשו סוני היה בן 27, גרוש, עכברי ולבוש במעיל עצום ממדים וחולצה ועניבה בצבע חרדל. פעמים רבות חזרה שר אל הרגע שראתה אותו לראשונה, רגע שתיארה אותו באופן שבו "הכול מסביב נעלם". החיבור היה מיידי. השניים הפכו לזוג, והחלו ליצור מוזיקה ביחד. על אף שלא האמין בכישרונה בהתחלה, סוני המליץ עליה למפיק העל פיל ספקטור, ששילב אותה בהפקותיו, בהן להיטים של האחים רייטוס והרונטס, שם היא שרה קולות רקע.
לאחר כמה ניסיונות כושלים בארה"ב תחת שמות במה שונים, השניים קיבלו עצה מחברי להקת הרולינג סטונס - לנסוע לאנגליה כדי להצליח לייצר באזז. ההימור הצליח מעל למצופה. המראה הייחודי שלהם, שכלל מכנסיים מתרחבים, שרשראות, צמידים וחולצות רקומות עורר סערה בלונדון, והרעש התקשורתי הפך אותם לכוכבים בן לילה. זמן לא רב לאחר מכן, היה זה שירם I Got You Babe (1965) שהוציא אותם לעולם, כבש את המקום הראשון במצעדים, דחק את הביטלס מהפסגה והפך את סוני ושר לפאוור-קאפל של תרבות הנגד ודור ילדי הפרחים.
עם חזרתם לאמריקה אחרי שקיבעו את מעמדים כסנסציה בינלאומית, הצמד הפך למכונת להיטים משומנת, ובמקביל ביססו את מעמדם כמשפחה האהובה ביותר באמריקה בזכות תוכנית הטלוויזיה המצליחה והמועמדת לאמי "המופע של סוני ושר", שבה שולבה גם בתם התינוקת.
אך ככל שהשניים הצליחו יותר - כך סוני רצה להגביר את השליטה שלו בשר. "הוא השתנה, לא היה אכפת לו ממני", נזכרה בריאיון שקיימה עבור הרשת CBS. במקביל, התדמית שלו הפכה מאיימת, סוני אסר עליה לצאת מהבית ורבים פחדו ממנו.
יחסי הכוחות השתנו כשהזמרת הצעירה גילתה שבמשך שנותיהם המשותפות כצמד וכזוג, סוני הערים עליה וגנב את כספה. בריאיון לאופרה ווינפרי שהתקיים לאחר מותו נזכרה: "אמרתי לו, 'מתי החלטת שזה היה בסדר לקחת את כל הכסף שלי?' והוא ענה, 'טוב, תמיד ידעתי שתעזבי אותי'. אמרתי לו, 'זו לא סיבה מספיק טובה!".
היציאה מהקשר עם סוני הייתה רגע מכונן של בניית זהות עבור הזמרת, והחופש ממנו אפשר לה להבין מה היא רוצה לעשות. "אחרי שעזבתי את סוני התחלתי להתבגר", סיפרה בתכנית הבוקר TODAY. "הייתי בת 27, אבל התנהגתי [כמו] בת 16. אז כל הזמן עשיתי טעויות באופן פומבי".
החיים אחרי האהבה
שר בנתה את עצמה מחדש, חלק אחרי חלק, לפי התנאים שלה. המוזיקה נשארה הבסיס, אבל התשוקה החדשה שלה באה לידי ביטוי בכל בחירה שקיבלה - גם כשהתעשייה עשתה לה חיים קשים. זה ניכר בבחירות השירים הנועזות, בגוון הקול הייחודי ובאימוץ הטכנולוגיה המהפכנית, ולצדם – בתפקידים המפתיעים שקטפה על המסך ובביסוס המעמד שלה כדמות אופנתית שפשוט אי-אפשר להוריד ממנו את העיניים.
5 צפייה בגלריה
"הבנתי איך נראית שחקנית רצינית". שר בשמלה של בוב מאקי, טקס האוסקר 1997
(צילום: AP/LENNOX MCLENDON)
כבר בתחילת הדרך שר לא פחדה לקחת סיכונים כשלבשה תלבושות נועזות, בתקופה שבה ציפו מנשים להיות מכוסות ככל הניתן. כשג'וני מיטשל לבשה שמלות ארוכות וצנועות - שר הסתובבה בשמלות שקופות שהפכו לסמל של גלאם. יחד עם המעצב בוב מאקי השניים יצרו לוקים פורצי דרך, שדגלו באמירה שאישה יכולה להיות סקסית ומוכשרת יחד, ללא כל סתירה. השמלות והתלבושות המדוברות הן לא פחות מיצירות אמנות, כל חרוז ופאייט מלאכת מחשבת שגרמה לאמריקה לחכות בשקיקה לתוכנית מדי שבוע כדי לגלות מה היא תלבש הפעם. בזכות נישואיה, הצנזורה האמריקאית לא ביטלה אותה. "כשאת נשואה, נותנים לדברים כאלה לעבור", היא הסבירה ל"ווג".
שר השתמשה באופנה כנשק כנגד השונאים, כך למשל בלוק ה"קיפוד" מהאוסקר של 1986. היא לא היתה מועמדת לפסלון המוזהב, למרות שרבים חשבו שהיא ראויה למועמדות על הופעתה בסרט "מסכה". כנקמה ביקשה ממאקי לוק שייצר עבורה לוק הכי "מוגזם" שיש. הוא הלביש אותה בשמלה שמופרדת לשניים בגזרה נמוכה מאוד. "חברי האקדמיה לא אהבו אותי", אמרה למגזין האופנה. "הם שנאו את איך שהתלבשתי. היו לי בני זוג צעירים, והם חשבו שאני 'לא רצינית'. אז באתי ואמרתי - 'כמו שאתם רואים, הבנתי איך נראית שחקנית רצינית'".
אך אותה הרב-תחומיות שהפכה בהמשך לסימן ההיכר שלה, היא גם אחת התכונות שאיימו על החברה ועל מעמדה. כך נשאלה פעמים רבות למה היא לא "מסתפקת" רק בדבר אחד. "אנשים רצו לדעת למה אני לא 'מרוצה' מלהיות זמרת. כאילו שאת צריכה להיות 'מרוצה', והחיים שלך הם לא הרפתקה גדולה, שבה את יכולה לשנות הכל אם את רוצה, ויש לך אומץ. אם ארצה לעשות משהו אחר מחר, אעשה זאת", הסבירה בריאיון לסאלי ג'סי רפאל משנת 1991.
הביקורות לא פסקו מלהגיע גם כשהזמרת התבגרה. אחרי שעברה את גיל 50, התעשייה החליטה שהיא מיצתה אותה. בעבר היא כבר נאלצה לנדוד להופעות בלאס וגאס, שהייתה אז 'בית קברות' לאמנים, לדבריה. שתי חברות תקליטים נפטרו ממנה, והיא מצאה חברת תקליטים בבריטניה.
הכול השתנה שוב בשנת 1998 כשהמפיק מארק טיילור החליט להשתמש באוטו-טיון מתוך אלתור כשהשניים עבדו על Believe, ובכך שינה את עולם המוזיקה לנצח. זה היה חדשני, מוזר, חריג והפך את הקול שלה לרובוטי, ובו בזמן גרם לה להשמע יותר אנושית. זו הייתה הפעם הראשונה ששר זכתה בגראמי.
כך הכירה שר לעולם את היצירתיות שבשימוש באוטו-טיון: אותה הטכנולוגיה שמאפשרת לזמרים להסוות זיופים ו"להושיב" את ערוץ השירה במדויק על סולם מוזיקלי באופן מלאכותי, ובהמשך הפך לאלמנט שמשתמשים בו תכופות בהפקות פופ היפ-הופ כדי לייצר סאונד מסוים - עתידני ומסקרן. בהמשך הקריירה, שר סיפרה ל"הגרדיאן" שג'יי זי ניגש אליה באירוע ואמר לה - "תודה, בזכותך לכל החברים שלי יש עבודה".
אלבום האולפן ה-23 של שר הצליח לא רק להחזיר אותה לתודעה, אלא גם להכניס זמרת שנמצאת בעשור השישי לחייה למועדון - ובמובן מסוים, להוכיח שלמוזיקת ריקודים אין גיל או תאריך תפוגה.
לרקוד עם הוריקן
התהפוכות השונות שעברה שר ממשיכות להעניק השראה לדור החדש עד היום, ובהן גם זנדאייה - השחקנית-יוצרת-רקדנית-זמרת שזכתה להציג את שר בכניסה להיכל התהילה של הרוקנ'רול ב-2024, ודואה ליפה, שבעצמה שואפת לקריירה חובקת כל כמוזיקאית, שחקנית ומנהלת של מועדון קריאה ופודקאסט נלווה.
"כל מה שהיא עשתה במהלך הקריירה שלה, איך שהיא גדלה והמציאה את עצמה מחדש, זה ממלא אותי בהשראה. היא פורצת דרך, היא כוח", סיפרה ליפה, ששרה יחד עם שר בטקס בהיכל התהילה של הרוקנ'רול. "אם יש לך את הדרייב ואת הכוח ואת הניצוץ לחיים, ואת רוצה להיות הגרסה הכי טובה של עצמך, את יכולה לעשות הכול. שר היא עדות נפלאה לכך".
ההצלחה האדירה של שר לאורך עשורים, זכתה לאזכור באותו הערב החגיגי גם מצד שאנייה טווין, שמיקמה את העקביות כהשראה בפני עצמה. "לראות את שר עוברת את כל האבולוציות האלו בחיים שלה - חוש האופנה שלה והנוכחות שלה על הבמה, היא האמנית הכי מגוונת אי פעם".
שר לימדה דורות של זמרות שאת לא מוכרחה שיהיה לך "קול יפה", ושקול ייחודי, שלא נשמע כמו משהו אחר, כזה שהוא רק שלך - הוא נשק אמנותי מעניין הרבה יותר. "במקרה של הקול של שר - את יודעת שזו שר. זה שילוב של גברי ונשי, שאי-אפשר לחקות", חיזקה הזמרת פינק.
שר עוררה השראה בדור שלם של מוזיקאיות שהלכו בעקבותיה, אבל גם בבנות זמנה. עוד בזמן גירושיה מסוני, טינה טרנר סיפרה לקחה ממנה השראה לעזוב את אייק טרנר, בן זוגה האלים והמתעלל. כמו שר לפניה, טרנר עזבה והתחילה מחדש. כשטרנר עזבה את אייק עם ארבעה ילדים ובלי דולר אחד - שר אירחה אותה בתכנית שלה, ועזרה לה לשרוד עד להצלחה המחודשת. "שר הייתה כל כך חופשייה. לחלוטין בשליטה על הקריירה והחיים שלה ועל ההקלטות באולפן", סיפרה טרנר לווינפרי בראיון משותף של השתיים לפני מספר שנים.
הילדה שהרגישה שונה והפכה לאגדה, תוך פקפוק מתמיד של הסביבה ביכולותיה ובשאיפותיה, מעניקה השראה ועוזרת לכל מי שמרגיש שונה להרגיש שיש לו מקום בעולם. השילוב של הקאמפיות העקבית והטבעית, הכנות הבלתי-מתפשרת, ההעדפה שלה לכל מה שהוא מוגזם, זוהר וגדול מהחיים, מיקם אותה כגיי-אייקון מובילה שגורמת לקווירים ברחבי העולם להרגיש שיש להם מקום בטוח להיות בו.
ומה הלאה? גם בגיל 80 לשר אין תוכניות פרישה. כך היא הסבירה את התורה שלה ל"הגרדיאן": "ברברה סטרייסנד פעם שאלה אותי, 'למה את עדיין עובדת?'. ואמרתי, 'בגלל שיום אחד אני לא אוכל לעבוד יותר'. אז, כל זמן שאני יכולה לעבוד, אני אעשה זאת'".
