היי, תראו מי הגיע. שוב. הגנגסטרים הרעים. מה הסיכוי? פגשנו אותם רק איזה מאתיים פעם בעבר על המסך, והנה הם חוזרים כמו חברים ותיקים, נאמנים כמו שרק משפחות פשע יכולות להיות נאמנות. אומרים את אותם המשפטים באותה הנימה, מגרדים בקושי את הקליפה החיצונית של הדמויות ועושים את מה שביקשו מהם לעשות: לאיים, לרצוח, להתחרות למי יש קנה יותר גדול ולקרוא לפיקסר שיבוא לנקות אחריהם, כדי שלא יאלצו לשלם את המחיר.
"מובלנד" – טריילר
(באדיבות פרמאונט+)
דרמת האקשן-מתח גנגסטרים הבריטית, "מובלנד", שעלתה השבוע ב-yes, HOT, סלקום TV ו-NEXT TV (במקור בפרמאונט+), נולדה במקור כספין-אוף של ריי דונובן (סדרה מצוינת כשלעצמה), אבל בהמשך הדרך הפכה לדרמה עצמאית. רונאן בנט ("התן", "טופ בוי") כתב, גאי ריצ'י, שכבר עשה את המעבר המוצלח שלו לטלוויזיה עם "הג'נטלמנים" הנהדרת ביים את שני הפרקים הראשונים והקאסט הוא החלום הרטוב של כל מלהק - פירס ברוסנן בתפקיד ראש משפחת פשע אכזרי, קונרד האריגן, הלן מירן בתפקיד אשתו הנכלולית וטום הארדי בתפקיד הפיקסר, שמצטרפים לזרם המתחזק של כוכבי קולנוע שחוצים את הקווים אל המסך הקטן.
מהרגע הראשון של "מובלנד" די ברור לשם מה הגענו עד הלום: כדי לאפשר לאנשים לומר אחד לשני משפטים כמו "אם היינו רוצים את הפנטניל היינו פשוט לוקחים אותו" ו"אני כרגע בהילוך ראשון, אתה רוצה לראות אותי עולה לשישי?", ואחר כך להתחיל לספור את הגופות הנערמות עד שנסתחרר או נירדם, מה שיקרה קודם. אני רוצה להקדים ולומר, מדובר בעניין של טעם. יש מי שניחן בסינפסות שמאפשרות לו לראות באלימות סוג של בידור.
נבצר מבינתי מדוע עדיין מצפים מאיתנו להתפעם מהעובדה שיש אנשים שמחסלים אנשים אחרים מבלי להניד עפעף, כאילו אנחנו אמורים להתרשם מהיחס האגבי שלהם לאלימות ומוות תוך כדי דיבורים על דיג (האם מתנו וחזרנו לבית הספר היסודי?), אבל אני לא שופטת. יותר מזה, דרמת גרגסטרים ופשע יכולה בהחלט להיות יעילה ואפקטיבית אם היא מסכימה לעשות דברים כמו למשל לגרד קצת את הקליפה של הדמויות שלה, להתאפיין בהומור עצמי ולא לקחת את עצמה ברצינות רבה כל כך. כל אלה אמורים לאפשר לה לתמרן בתוך שדה המוקשים עתיר הקלישאות שהוא הז'אנר הזה. אבל "מובלנד", למרבה הצער, מתפוצצת - כמה אירוני - כבר בפרק הראשון.
ריצ'י אמנם גם הפיק את הסדרה, אבל שום דבר מההומור השובבי שלו לא הצליח להשתחל אליה. הדיאלוגים העייפים שלה הם לא יותר מחיקוי אלגוריתמי של דרמות גנגסטרים שכבר אירחנו בסלון שלנו כל כך הרבה פעמים. הציפיה לרגע שבו פתאום יצוץ הטוויסט או עיגול הדמות שיהפכו את הסדרה למשהו קצת יותר מתוחכם, לא מגיע לאורך עשרת הפרקים הארוכים שלה.
ברוסנן ומירן הגיעו עם הילה מוצדקת, אבל נקודת האור בסיפור הוא הארדי בתפקיד הארי דה סוזה, שמנקה אחרי כולם ופותר לכולם את הבעיות אבל, מעשה שטן, לא מצליח לפתור את הבעיות האישיות של עצמו. אמנם ריי דונובן ניקה אחרי אליטה וסלבס ודה סוזה מנקה אחרי משפחות פשע (פחות כיף) אבל עדיין מדובר באותו התפקיד. מבחינת פרמאונט "מובלנד" נחשבת להצלחה (זאת סדרת המקור השנייה הנצפית ביותר של השירות, הראשונה היא "לנדמן"), וכבר קיבלה עונה שנייה. היא משתלבת היטב בז'אנר שפרמאונט מטפחת, וזכה לכינוי "מאצ'ו דרמה", להלן דרמות עגמומיות וקשוחות עם שחקנים בפרופיל גבוה.
אין לי בעיה עם מי שמוצא אלימות מבדרת. לא כוס הגוגל מוגל שלי אבל ניחא. השאלה שלי היא מי רוצה לצפות בקופי פייסט, ולצערי לא בקופי פייסט של "הסופרנוס". אם כבר לכבות את המוח, אז מול משהו שמוצלח בז'אנר שלו. במקרה של "מובלנד" חסרה ליטרת העומק שהייתה הופכת את העניין למוצדק, אלא אם כן אתם יותר בעניין של אסתטיקה של גנגסטרים, ואתם מוכנים פשוט להתפעל מהעובדה ששחקנים כמו מירן וברוסנן טרחו להופיע לסט. אם לא, אף פעם לא מאוחר להתחיל עוד סיבוב על "הסופרנוס" במקום.
